תסתדרו בלי כותרת
אנשים לפעמים שואלים אותי איך זה היה או איך זה הרגיש.
Well, המטרה הייתה להפטר מלהרגיש. שואלים אותי איך אני לא זוכרת.
טוב זה קצת קשה לזכור כשכולך מרוכז בכאב.
את הכאב אני זוכרת. אני זוכרת טוב מאוד. טוב מדי.
יש לי אפילו מזכרות קטנות ממנו, על היד או על הרגל.
אבל אני לא מצטערת. כי ברגעים האלה, פשוט שכחתי הכל.
את כל העצב, העצבים, הקשיים. כל מה שנותר הוא הכאב.
אני מניחה שאפשר לקרוא לכאב החבר הכי טוב שלי.
הוא תמך בי בכל הרגעים הקשים, והוא תמיד נמצא שם.
בעצב, בכעס, בשיגעון, בשמחה. בעיקר בשמחה.
תגובות (0)