״כשגעגוע מתגנב אל תוך ליבך…״

חמש פאקינג שנים עברו,
ואני מרגישה שמיום ליום אני מרגישה פחות.
האם זה יכול להיות?
ואם כן, האם זה הופך אותי לבן אדם רע? בלי רגשות? בלי לב?
שאני כבר לא בוכה בקבר שלך?
שאני שמחה כמעט כל הזמן ובקושי חושבת על הגעגוע הנוראי אלייך?
כי אני כן מתגעגעת, מאד מאד מאד, אין לך מושג עד כמה, ואני כן אוהבת, ואהבתי, באמת.
כשאני כותבת את זה דמעות עולות בגרוני, אז אולי עדיין יש לי רגשות?
אני מתגעגעת, לפעמים מעכלת שלא תחזרי ולפעמים לא,
אבל זה קשה,
תמיד,
במיוחד כשחושבים על זה.

אני מתגעגעת,
ועכשיו אני כמו ילדה קטנה חושבת,
מתי את חוזרת?