Impossible
אני לא יכולה להישאר פה יותר. המקום הזה חונק אותי. משנה אותי. מדכא.
טיפה אחר טיפה אני נופלת, גם בצורה מטפורית וגם פיזית. רגליי קורסות תחתיי ונפשי פשוט לאט לאט נחנקת, נאכלת מבפנים, נשרפת. אני פשוט מתרסקת עד שאני לא מסוגלת לעמוד יותר, או להרגיש משהו.
רגשות.
מה זה בכלל?
הדמעות זולגות לי על הלחיים, אבל חוץ מתחושה של קור אני לא מרגישה שום דבר אחר. פעם הרגשתי עצב, כאב, מן צביטה מטורפת כזאת שנובעת עמוק מבפנים ומשביתה אותך עד שהתחושה נרגעת. אני מחכה שזה יעבור ושפרץ של כאב וצער ימלא את כולי, אבל זה לא קורה.
הלם.
הם קוראים לזה הלם.
הרגע הזה שבו הגוף מגיב, או לפחות מנסה להגיב כאילו שהכל בסדר. האוזניים שומעות, אבל המידע לא מועבר למוח. העיניים רואות, אבל הכל כל כך מעורפל שאי אפשר להתמקד. הלב פועם כל כך חזק, אולי מהכעס שנצבר בגוף עוד לפני.
ואולי זה לא זה.
אולי זה משהו אחר שאני עדיין לא יודעת מהו.
אני לא יכולה להישאר פה יותר. המקום הזה חונק אותי. משנה עד לרמה שאני כבר לא יודעת מי אני. מי האנשים שנמצאים מסביבי, כי הם נראים כל כך שונים ממי שהכרתי פעם. אני כבר לא יודעת מה אני אוהבת.
אוהבת.
מה זה בכלל?
תגובות (6)
מצטערת שאת מרגישה ככה :( מקווה שישתפר בקרוב…
אהבתי את הקטע
אהבתי את הכתיבה, היה זורם לגמרי… שולחת לך חיזוקים, כמה שמילים יוכלו לעזור לך מהקריסה הזאת…
מדהים. מטלטל. מזדהה.
זה מעולה, הסיטואציה הזו היא מאוד מציפה וכך גם הקטע שלך. מרגיש כמו לטבוע ובאותו הזמן ריק.
ספיר אהובה, מעבר לכתיבה המצוינת כמו תמיד, קשה לי בטירוף לקרוא את הטקסט הזה, כי אני מרגיש את הכאב שלך דרכו. אני מקווה כל כך שהכל הולך להשתפר בקרוב, שהתקווה תחזור אלייך ותביני ששום דבר הוא בלתי אפשרי, תזכרי שוב במה זה אהבה ותחייכי מעט יותר. זה הולך לקרות, את הולכת לצאת מהמקום הרע שאת מרגישה שאת נמצאת בו למקום טוב יותר, את יכולה להיות במקום טוב יותר כי יש מקום טוב יותר.
אוהב המון המון ושולח המון אהבה, מייקי <3
כתיב מעולה, הרגש עובר והשיר נהדר