מה שכתבתי זה לא בדיוק סיפור.. אלא יותר הרגשה שמעיקה לי כבר הרבה זמן, והרגשתי שאני צריכה להעלות את זה לכתב..

הוא

25/02/2014 705 צפיות אין תגובות
מה שכתבתי זה לא בדיוק סיפור.. אלא יותר הרגשה שמעיקה לי כבר הרבה זמן, והרגשתי שאני צריכה להעלות את זה לכתב..

אני רואה אותו פעמיים בשבוע פחות או יותר.
אף פעם לא יצא לנו באמת לדבר.
חוץ מפעם אחת, ממש בתחילת הדרך שלי במשרד.
הכל היה חדש לי, הייתי מאוד מפוחדת וביישנית.
הוא דיבר איתי בקלילות וגרם לי לשכוח את כל הדאגות שלי לכמה רגעים.
התעניין בשלומי, מאיפה אני וזרק בדיחות טיפשיות שגרמו לי לצחוק.
אני לא בטוחה שהוא זוכר איך קוראים לי, או מאיפה אני.
אני לא חושבת שאני מעניינת אותו.
ולמרות שעברו כבר כמה חודשים טובים, אני עדיין מתגעגעת לאותם רגעים ספורים. שהרגשתי שרק אנחנו קיימים.
אני יודעת, זה פתאטי, אנחנו לא מכירים.
אבל הייתי סגורה תקופה כ"כ ארוכה.
והפתיע אותי הקלות שבא הוא נכנס לי ללב.
איך הוא גרם לי בקלות כזאת שוב להתאהב.
אני מתגעגעת אליו, למרות שהוא מעולם לא היה שלי.
זה כל כך טיפשי וילדותי..
אבל מה לעשות.. אני עדיין קצת ילדותית.
כ"כ מעצבן אותי שכשאני רואה אותו אני נהפכת ללחוצה.
אני מסתגרת עוד יותר ומשחקת אותה קשה להשגה.
לא מצליחה לחייך לכיוונו, לדבר איתו. תמיד מחכה שהוא יעשה את הצעד הראשון.. איזו מחשבה טיפשית. למה שהוא ירצה להתחיל עם מישהי כזאת סנובית?
ותמיד אחרי שאני רואה אותו כואב לי כ"כ. אני כועסת על עצמי שאני לא יכולה להיות משוחררת כמו בנות אחרות, לא יכולה לספר בדיחה, או להפריך באוויר נשיקה או אפילו סתם להסתכל לו בעיניים ולהגיד- שלום.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך