אביטל וגבריאל – החלום על וורונה הישנה- פרק 2
אביטל נכנסה לתוך הבית וקפצה על ורדה בשמחה.
" איך התגעגעתי אלייך." קראה אביטל והמשיכה לחבק את ורדה. היא לא רצתה לעזוב אותה.
" גם אני!" הוסיפה ורדה. ואז הופיעה שיראל מאחוריהן.
" קחי את המזוודה של אביטל ותעלי אותה לחדר. תדאגי לפרוק אותה עד הערב." אמרה שיראל ופנתה אל אביטל ההמומה. " נו , למדת משהו חדש על משפחת מלכה?" הוסיפה שיראל והביטה בה בעיניים שואלות.
ורדה מיהרה לעלות אל החדר של אביטל ומרום ולא התווכחה עם שיראל.
כשאביטל עמדה לענות לה , היא שמעה קול מוכר מאחוריה.
היא הסתובבה והביטה בו בעיניים מופתעות.
" לא , היא לא הספיקה . כי מישהי פה טסה לוורונה." אמר הסבא והתכוון בדבריו לאביטל שטסה בלי רשותו כמו שהוא אמר לוורונה בחופשת הקיץ.
חיוכה נמחק מפניה מהר מאוד. היא לא ידעה מה לומר.
" הבאתי מתנות לכולכם מוורונה , וכמובן שלא שכחתי את ורדה. שאפתח איתכם את כל המתנות שקניתי לכם?" שאלה אביטל בחיוך קורן.
אביה ירד מהמדרגות והיא רצה לעברו מהר.
" אבא , איך התגעגעתי אלייך." אמרה אביטל בהתרגשות.
" הילדה היפה שלי חזרה סוף סוף מוורונה, אני שמח לראות אותך . אוי , את יפה בדיוק כמו שסבתא שלך הייתה." אמר לה וחייך אליה בחזרה.
" את שלי את תתני לי בחדר שלי. אנחנו צריכים לדבר ברצינות. אני מחכה לך שם . תבואי מיד אחרי שאת מסיימת לדבר עם אביך." קרא הסבא והלך לעבר חדרו.
על מה הוא רצה לדבר איתה? היא לא הבינה שום דבר ממה שהוא אמר.
גבריאל ישב בחדר וניהל שיחה קשה עם אוריאל, הבן הדוד שלו.
" אפשר לדעת למה הרבצת והתגרת במרום כשהייתה המסיבה במועדון " אלגנס"? למה לא יכולת להמתין עד שאני אחזור ונארגן את העניינים כמו שצריך?" שאל ועיניו הביטו בו במבט נוקב.
"מרום העליב אותך והתגרה בך. ולא יכולתי לראות שהוא ימשיך להעליב אותך בצורה הזאת." הוסיף אוריאל בכנות.
" למה היית צריך לתת לו מכות? , למה?" לא הבין גבריאל וחיכה שאוריאל יענה לו . אימו נכנסה לחדר בזמן שהם התווכחו , היא ענתה במקום אוריאל.
" אתה יודע למה זה ככה יקירי? כי שמות המשפחה שלנו ושלהם נשמעים כמו מילים רעות ,מילים מאוד רעות." הוסיפה אימו של גבריאל בנימה של שנאה.
אביטל נכנסה לחדר שהיה שייך לסבא שלה.
" ידעת בדיוק מה אני אוהב ומה הטעם שלי . תודה לך." אמר ברגשות של תודה.
" ידעתי שזה ימצא חן בעינייך!" קראה אביטל בשמחה.
" מה קרה? עשיתי משהו לא בסדר?" שאלה אביטל והביטה על סבא שלה בפליאה.
"טוב, זה תלוי .." הוסיף סבא במסתוריות.
" תלוי במה , סבא?" שאלה אביטל ועדיין לא הבינה כלום ממה שהוא ניסה לרמוז לה.
" רז חי? הוא חי?" אמר הסבא בכאב והשמיע יבבה חלשה.
" סבא , רז מת. הבית של סבתא הרוס לגמרי. אני לא יודעת שום דבר על ההיסטוריה הזאת. ורונה יפהפייה." אמרה אביטל במהירות.
" אני חשבתי שהאהבה שלי תספיק בשביל שנינו. אלוהים , אני כל כך מתגעגע לסבתא. ורונה הייתה יפהפייה בדיוק כמו שסבתא שלך הייתה. " אמר הסבא בעצב.
אביטל התפרצה בבכי תמרורים כי גם היא התגעגעה לסבתא שלה. " גם אני מתגעגעת אליה מאוד, סבא . היא חסרה לי." אמרה אביטל בבכי וניגשה לחבק את סבא שלה.
זוהר רדף אחרי טוהר במטרה שהיא תסלח לו.
" נו , טוהר . אנחנו לא יכולים להיות כל השנה הזאת בנפרד. במיוחד בתחילת שנת הלימודים. את חייבת לסלוח לי! את לא יכולה לעשות לי את זה!" ניסה לדבר על ליבה והיא לא רצתה להמשיך לשמוע אותו.
" בטח שאני יכולה לעשות לך את זה , מה חשבת , שאתה יום אחד תחליט לקום ולעזוב אותי. ושאתה תנסה לעשות הרצאות כדי שאני אאמין לך? אני סולחת לך , ובקשר למה שהיה בינינו. הקשר שלנו הסתיים. " הוסיפה טוהר בעצבנות והמשיכה ללכת.
" שלחתי לך הרבה הודעות לתא הקולי . למה אף פעם לא ענית עליהן בחזרה?. מה שאמרתי לך בחופש , היה כנה ואמיתי . זה לא נכון. אני אומר לך שוב , שלא עזבתי אותך. " התחנן זוהר בקול בוכים.
" גם אני שלחתי לך הרבה הודעות והרבה מהן חזרו אליי בחזרה ללא מענה. זה כזה שקוף שאתה משקר. רואים מהעיניים שלך שיש לך מישהי אחרת. אני לא מקנאה בך אבל אתה עדיין נשארת ילד ואני מחפשת גבר אמיתי ולא ילד כמוך." אמרה טוהר בעצבנות והלכה משם.
" טוהר בבקשה.." קרא לעברה בייאוש אבל היא כבר לא שמעה אותו.
זוהר הרגיש מיואש מכיוון שטוהר לא רצתה לסלוח לו. האם באמת היא חשבה שהוא ילד?
במקרה עבר שם מאור , והבחין בפניו העצובות.
" טוהר חושבת שאני ילד. שאני לא בוגר בשבילה." הוסיף זוהר בייאוש.
" היא באמת צודקת."אמר.
תגובות (0)