אהבה אפשרית זה שקר פרק14

דולב12 22/11/2014 759 צפיות 2 תגובות

הסתכלתי על רועי במבט עצבני מאוד, החזרתי את מבטי לדנה, קמתי על הרגליים ואמרת"אז, את דנה" אמרתי תוך כדי צעידה לכיוונה.
"כן" השיבה דנה במבט לחוץ, שהיא הולכת צעד אחורה.
תוך כדי הליכה, אני שואלת"ומה אם זה שיש לו חברה, זה לא מפריע לך?" שאלתי בפרצוף עצבני.
"טכנית, אתם כבר לא חברים" השיבה דנה בלחש ובלחץ.
שמתי את האצבע שלי על כתפיה, שמעתי את רועי קם ממקומו ואומר"נורית תירגעי" לא התייחסתי אליו, ואמרתי"ומה עם זה, שהתנשקת איתו, שטכנית כן" הדגשתי את המילה כן." הייתי חברה שלו, מה תגידי, על זה?" שאלתי כשאני נוגעת שוב ושוב עם האצבע בכתף שלה.
נלחצה דנה, ורועי אמר"מספיק נורית הגזמת."אה מה תגידי על זה" צעקתי בקול רם.
"זאת לא, רק אשמתי שהתנשקנו, הוא ידע שאתם חברים, ובחר לנשק אותי, כנראה שזו אומר משהו, על האהבה שלכם, ועל האהבה שלנו" אמרה דנה בקול מרגיז ללא כוונה.
הרגשתי שאני כבר לא שולטת, בעצמי, תפסתי בשערה של דנה, והתחלתי למשוך בשערה עד שהורדתי אותו מטה, שמעתי אותה צועקת"אח תעזבי, את השיער שלי דפוקה" כשהיא מנסה לשחרר את ידי.
רועי הגיע אלי במהירות, תפס אותי, הזיז אותי מדנה, בכף שהוא דוחף אותי, ואומר לי"משוגעת תעופי מפה" בזמן שהוא מסתכל אלי, אני רואה את דנה מחזיקה בשערה.
הוא דחף אותי אל מחוץ לביתו, הרגשתי שלבי התכווץ מעצב, ושאמר שעמעתי אותו אומר"תעופי מפה, ואל תחזירי יותר, הבנתי אותי" אמר רועי בכעס, וטרק את הדלת בחוזקה.
החזקתי בכתפי מכאבי בדחיפה, בכיתי והלכתי מביתו.

-דנה-
"אני מצטער, לא חשבתי שזה מה שיקרה" אמר רועי בקול אשם, והתקרב ללטף אותי, הזזתי את ידו ממני הסתכלתי עליו בפרצוף כועס, ואמרתי"אמרת לי, שנפרדת ממנה, חשבתי שלא יהיו יותר צרות" אמרתי בעצב, שאני עדין מסדרת את שערי.
התחיל רועי להסביר"אני באמת נפרדתי ממנה…" דיבר בעדינות.
"אז, מה קרה פה?התחשק לה, להרביץ לי?" שאלתי בהתנשאות.
המשיך רועי"היא פשוט, אוהבת אותי יותר מדי, אני לא יכול להיות אשם בזה" לחש רועי בלחץ.
הזזתי את ראשי, כסימן לזה שהוא משקר.
"מה?" שאל רועי בסקרנות.
"אתה כן, אשם, ואתה יודע את זה" אמרתי בכעס, שדמעות זולגות מעיני, ואני מחזיקה את שערי עם יד אחת.
"אני לא יודע" לחש רועי, בקול שקרי.
"שקרן" נהמתי מעצבים."אתה זוכר, מה הבטחת לי?מה הבטחת לי לפני שברחת, אני יודעת, שאתה יודע, ושאתה זוכר" אמרתי, והתקרבתי אליו.
-פלשבק-
שתינו שוכבים, זה לצד זה במחבוא שלנו, על ערמה גדולה של חציר, ומספרים בדיחות אחד לשני, ואני שואלת מפחד"מה אם, הוא יעלה עלינו בסוף, הוא הרי מסוכן, ובעייתי, עם הוא יגלה, הוא לא יפסיק בחיים, לנסות לתפוס אותנו, ואז אתה, תצטרך לברוח, ולא נחזור להיות ביחד" אמרתי בפחד.
החזיק רועי את ידי, שהוא מסתכל בעיני ואומר"אני מבטיח לך, של משנה מה יקרה, אנחנו תמיד, נחזור להיות ביחד" אמר רועי בחיוך עדין, ונהיה לי צמרמורת בגוף.
"אבל אם הוא כן ימצא אותנו, ותצטרך לברוח, לא יהיה הרבה, סיכויים שנראה אחד את השני שוב, אבל אם כן, אתה בטח תכיר בחורה והיא תתאהב בך בלי סוף, בחורות מתאהבות בך בשנייה, בגלל זה לא נוכל לחזור, להיות ביחד" אמרתי בעצב.
"את יודעת מה?קומי" חייך רועי, והרים אותי בעדינות אם ידי.
"מה?" שאלתי בעצב.
השיב רועי"אני נשבע לך, שגם שהיה סיכוי קטן שנחזור בעתיד, אני לא אתן לשום בחורה יודר, מדי להתאהב בי, כדי שאם תחזרי, נוכל להיות ביחד ולהיות מאושרים" חייכך רועי ואני חיבקתי אותו, הוא חיבק אותי, שתי דמעות ירדו מעיני מהתרגשות, הצמדתי את שפתי אל שפתיו, והתנשקנו.
-סוף פלשבק-
לחש רועי"אוקי ניצחת, אני מצטער, שנתתי לה להתאהב בי, יותר מדי, פשוט אני אף פעם חשבתי שתחזרי, אני מצטער אבל, לא האמנתי" אמר רועי בעצב."בגלל זה, הייתי מופע שחזרת, אבל בחיים לא שחכתי אותך, את באמת לא יודעת, כמה אני אוהב אותך, אבל הייתי חייב לברוח אם לא, הוא היה הורג אותנו" אמרתי בקול עדיין ובעצב.
הנחתי את ידי על כתפיו ואמרתי"ומה נעשה עם נורית, איך נעבור את זה?" שאלתי בחיוך עצוב.
"אנחנו, נמצא את הדרך" חייך רועי, והתאפק שלא לבכות.
"לא" התקשתי לומר את זה.
"לא?" לא הבין רועי.
"לא, אתה תמצא את הדרך, ככה התחלנו אם בעיות, ושתינו כמעט נהרנו, והכי גרוע"הרימה את קולה."שלא ראינו אחד את השני שנה וחצי, וזה גרם לך להאמין שלא נחזור יותר, ולהפר את מה שנשבעת לי, אז לא, תסדר את הבעיות, ורק אז נוכל, להיות ביחד" ליטפתי את פניו של רועי, נישקתי את שפתיו, ולחשתי"אני מצטערת" הסתובבתי ויצאתי מביתו.
המשיך רועי לעמוד במקום מספר דקות, כאילו קפא.

-מלי-
"הגעת בזמן" אמרה נורית בקול עצבני.
"מה לעשות?" שאלתי בקול מיואש.
"בקרוב בבית הספר, תגלי שאני ורועי נפרדנו…" אמרתי בעצבים.
"מה זה אומר?" שאלתי בלחץ, לא ידעתי מה הבקשה הבאה שלה.
"זה אומר שתצטרכי לעשות משהו בשבילי" דיברתי במבט קריר.
"גרמת לדנית, שהיא תרד מרועי, אמה עכשיו את צריכה?" שאלתי בייאוש.
"רק התחלנו, כבר את רוצה להיפטר ממני" חייכה נורית חיוך מרושע.
"אני לא כל כך מכירה אותך, אבל השנית, ולא לטובה, הרועי הזה" הנהנתי בראשי לא. יכול לגרום לאנשים למות בשבילו, זה סוג של כוח.
"ששש, לא ביקשתי ממך לדווח לי, על השיינוים שלי" כעסה נורית.
"מה את צריכה, הפעם?" שאלתי בקול עייף.
"הפעם זה משהו, שאולי ישמח אותך, תגרמי לדנית לנשק את רועי, ושכולם ידעו מזה, ואני מתכוונת כולם" הדגישה נורית את המילה כולם.
"מה, אני לא מבינה?" שאלתי בפרצוף מבולבל.
"את לא צריכה להבין, את צריכה רק לבצע" אמרה נורית בקול מרושע, וברצוף מעצבן.
התחילה נורית להסתובב ואני צעקתי"לא."
עצרה נורית במקומה הסתובבה, והתקרב אלי, קירבה את פניה אלי, ששיערה מתפזר לצצדים ושאלה"אני מקווה שלא שמעתי, אותך אומרת, לא?" שאלה בכעס.
"שמעת נכון, אני לא אתן לך לסחוט אותי" קירבתי גם אני את ראשי.
"יש לך אומץ אה" כיווצה נורית את פניה מעצבים.
"אין לך מושג עד כמה" התחכמתי.
"ולא חבל, שכולם יצטרכו לדעת שאבא שלך בכלא?" הרימה נורית את קולה.
"זה כבר לא מפחיד אותי" אלתרתי בפחד.
"את יודע מה, בגלל האומץ שלך, אני לא יספר לאף אחד" התחלתי להירגע."אני אתן להרוייח, את זה" חייכה חיוך ממזרי.
"ומה זה אומר בדיוק?" שאלתי בהתנשאות וסקרנות.
"יש לי שלוש משאלות" אמרה בפרצוף יבש.
"ומה זה אומר?" הסתקרנתי.
"תעשי בשבילי שלושה דברים שאני יגיד לך, ואני מבטיחה לא לספר, על אבא שלך" אמרה נורית בקול אמיתי.
הנהנתי כן אם הראש כסימן להסכמה.
"יופי" אמרה נורית בחיוך קטן."המשאלה הראשונה, תגרמי לדנית לנשק את רועי מול כולם, ואני יגיד לך בהמשך מה לעשות" אמרה בקול שלטני.
נשמתי נשימת ייאוש והסתובבתי.


תגובות (2)

מהמם! לגבי הדמות… אמממממ תאמת לא יודעת עדין לבחור o_O תמשיךךך!!!

22/11/2014 10:30

מהמם!
תמשיךךך

22/11/2014 12:45
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך