אהבה אפשרית זה שקר פרק18 אחד לפני אחרון

שמחתי שהיא פקחה את עיניה היא נראתה יפה כל כך, ליטפתי את שערה, לא יכטלתי להפסיק ללטף אותה, זה היה לי קשה כל כך.היא הסתכלה לכיווני וחייכה חיוך קטן, היא הייתה נראית פצועה כל כך, ועדיין מאוד יפה, המשיכה לחייך, התיישבה לאט לאט על המיטה בגלל הכאבים שלה, שגופה ופניה מופנות אלי, הושטתי יד אחת על לחיה, שאני מלטף אותה בעדינות, יד שנייה שלי מחזיקה בגב שלה, היא לא אמרה שום דבר חוץ מלחייך התקרבתי ונישקתי אותה, והיא החזירה לי בנשיקה, ואני שברתי את השתיקה ולחשתי לה בקול רגיש, שאני מרגיש שהדמעות עצרו לי בגרון"כל כך דאגתי לך, את אפילו לא יודעת כמה" דמעה זלגה מעיני.
הניחה דנה את ידה על לחיי ולחשה דנה"אתה טועה, אתה לא יודע כמה אני" הדגישה את אני."דאגתי לך."הוסיפה דנה בלחש"ואל תשכח שאני יתעוררתי לפניך" חייכה דנה.
"כן, אבל נפצעת יותר" חייכתי חיוך וניסיתי להתחכם.
"מדבר זה, שבקושי יכול לזוז" אמרה דנה בציניות וחייכה.
החזקתי את ידה ושאלתי"מתי, את משתחררת?" שאלתי בקול מודאג.
השיבה דנה בחיוך"מחר."
"תראי מה זה, אני משתחרר לפניך" אמרתי בחיוך.
"כי אתה גבר" אמרה דנה בחיוך מסקרן.
"וזה אומר ש…?" רציתי שדנה תשלים אותו, כי לא הבנתי את כוונותיה.
"קל לך יותר להחלים" חייכה דנה וליטפה את שערי.
"אבל התעוררת לפני" חייכתי וניסית להוכיח שהיא טועה.
"אבל אתה משתחרר היום, ואני מחר" אמרה דנה בחיוך ניצחון.שהיא לובשת חלוק של בית החולים.
"ניצחת" חייכתי.
כמו שתמיד את מנצחת, חשבתי לעצמי בחיוך.
"אתה הולך עכשיו?" ליטפה דנה את פני בחיוך..
"כן" הרגשתי קצת רע."אני יבוא לבקר אותך מחר" חייכתי.
"אוקיי" אמרה דנה בחיוך אדיש.
"את לא כועסת נכון" שאלתי בחיוך רציני.
השיבה דנה בעצבים"תגיד אתה דפוק?" שאלה דנה ברצינות."כולה אותה חוזר מחר לבקר, לא מת, המשפחה שלך רוצה להיות איתך" חייכה דנה.
"בכל זאת" חייכתי.
"לך, לך, זה בסדר" חייכה דנה.
"אוקיי" נישקתי אותה, היא החזירה לי בנשיקה והלכתי.

-נורית-
הבנתי מהרופא בבית החולים שרועי השתחרר הביתה, מיד רצתי לביתו עמדתי מול הדלת ושנייה לפני שהקשתי עליה(על הדלת)לא יכולתי שלא לחשוב על מה שקרה בבית החולים.
-פלשבק-
נכנסתי לחדרו של רועי(בבית החולים)וראיתי שאינו נמצא במיטתו לא הבנתי מה קורה, הסתובבתי, וראיתי מולי את דנה, זיהיתי אותה לא רק בגלל מה שקרה בפעם האחרונה, אלא בגלל היופי שלה, זה יופי שאי אפשר לשכוח.
"הוא השתחרר הביתה" אמרה בפרצוף רציני.
"ואללה לא ידעתי, אבל משמח" לחשתי מחוסר נעימות.
"מה את עושה פה?" תקפה דנה בדיבור שלה.
השבתי לה"באתי לבקר אותו, את יודעת הוא היה גם חבר שלי לפני שגנבת אותו" רמזתי לה בעצבים.
הסתובבה דנה ואמרתי"לא התכוונתי שהעניינים יצאו ככה" אמרתי והרגשתי כעס על עצמי.
"אז למה התכוונת?" שאלה דנה במרירות.
"לא לזה שאני ירביץ לך, זה בטוח" דיברתי ברצינות.שתקה דנה.והוספתי"אני מבקשת סליחה" לחשתי ברגישות, והתקשיתי להוציא את המילים האלה מהפה.
"זה בסדר, אין לי כבר מה לכעוס" חייכה מעט דנה הסתובבה והלכה.
-סוף פלשבק-
הקשתי על הדלת.
רועי שכב על הספה שהוא חבוש ברגל, עין ימין שלו מתקשה להישאר פתוחה, עין שמאל שלו "מחליפה צבעים" רגל ימין חבושה, יד ימין בעל סימנים אדומים וכחולים.
אמו ניגשה לפתוח את הדלת של הבית, שלא יתאמץ לקום(רועי), פתחה ואמרה בהתלהבות"נורית מה שלומך?" הוסיפה גם חיוך.
השבתי לה בחיוך"הכל בסדר, מה איתך?"
חייכתי גם אני.
"רועי" קראה לו בטון גבוה."נורית פה" חייכה אליו"ונופפה לי לשלום.זזה מהדלת ונתנה לרועי לדבר איתי.
ראיתי אותו הרגשתי חמימות נעימה בגופי, קפצתי עליו בחיבוק, תוך כדי שאני אומרת"אני שמחה שאתה בסדר" חייכתי, ודמעות זלגו מעיני.
והוא אמר בציניות"גם אני שמח, אבל לא הגב שלי" הגדיש, לא הגב שלי.
"אה, כן שחכתי" אמרתי בחיוך, ועזבתי אותו לאחר חיבוק לא קצר.
חייך רועי.
"את נראה נורא" אמרתי ללא טקט.
"את נראית נפלא" החמיא רועי בהתנשאות.
"בבית החולים הייתה נראה יותר טוב" חייכתי.
"אולי" חייך רועי חזרה.
"ואי, איזה דפוק אני, רוצה להיכנס?" שאל רועי בנחמדות.
השבתי בחיוך"חבל.."
"מה חבל?" שאל רועי בחיוך סקרן.
"חבל להרוס את האווירה" דיברתי בכנוס וחייכתי.
"למה זה יהרוס?" התקשה רועי להבין.
"שהאקסית שלך, יושבת אצלך בבית" הרגשתי מעט נבוכה ממנו, וחייכתי.
צחק רועי ואמר"אני דווקא אוהב אקסיות, פשוט יש לי הרבה כאלה" ניסה רועי להשוויץ בחיוך.
"כמה חוץ ממני?" שאלתי בהתנשאות.
השיב רועי בציניות"אל תגזימי" שתק לכמה שניות.והמשיך"לפחות שלוש בשנות.
צחקתי ואמרתי"לייק."
שתק רועי לכמה שניות ואמר"משהו אחר יהרוס את האווירה" הוריד רועי מעט את החיוך.
"מה?" שאלתי בחששה.
התחיל רועי לספר"חשוב לי שתדעי, שאמרתי שרציתי אותך, כדי לשכוח את דנה, היה שקר מוחלט" דיבר רועי בכנות."אני מאוד אהבתי אותך, בהתחלה זה באמת היה כדי להתגבר על דנה, אבל אחר כך, באמת התאהבתי בך" התקשה רועי להגיד זאת, והיה מעט נבוך.
"אז למה אמרת שלא באמת אהבת אותי?" שאלתי בקרנות ומעט עצבים.
השיב רועי"רציתי לעזור לך, להתגבר עלי, סליחה אם זה פגע בך" אפשר היה לשמוע בקולו שהוא מתחרט.
"העיקר שהכל טוב עכשיו לא?" שאלתי בחיוך.
"כן, זה מה שחשוב" חייך רועי.
חיבוק אחרון נתתי לרועי לפני שאני הולכת לדרכי, ששתינו מחייכים.

-יוני-
הקשתי על הדלת.
פתח רועי את הדלת, חיבקתי אותו וטפחתי על גבו, והרגשתי מעט חרטה.
"אני שמח לראות שאתה בסדר" חייכתי.וטפחתי כמה פעמים על גבו בזמן החיבוק.
"אתה רוצה לספר לי משהו?" שאל רועי בציניות.
צחקתי ואמרתי "כולה חיבוק, אל תגזים, לא יהיה לך הרבה כאלה ממני" הוספתי חיוך.
"בזה אתה צודק" צחק רועי.
"כיף לראות אותך עומד, למרות שאתה פצוע" חייכתי.
"כן" חייך רועי באדישות.
"ביקרתי אותך הרבה בבית החולים" דיברתי ברצינות.
"אני יודע אחי, אני יודע" חייך רועי.
"אני מבין שהתוכנית אם נורית מבוטלת" הסתקרנתי.
"כנראה" חייך רועי.אלא אם כן, אתה רוצה אותה לעצמך" דיבר רועי בציניות.
"אולי, נחשוב על זה" אמרתי בציניות" וחשבתי לעצמי שאני מאוד רוצה אותה.
חייך רועי ואמרתי בפעם האחרונה"היה טוב לראות אותך" חיבקתי אותו חיבוק אחרון.
נפרדנו לדרכנו.

דנה השתחררה מוקדם יותר מבית החולים, הוריה הודיעו לי על זה שהם רוצים לדבר איתה קצת לבד, הבנתי את זה ואמרתי להם, שזה בסדר גמור, ואנחנו ניפגש יותר מאוחר.

אני חושב אם השוטרים תפסו את אריק אחרי שהוא ברח להם, ואם הם כבר יודעים איפה הוא, בזמן שאני חושב על זה נעשיתי לחוץ.

התקשרתי לדנה, שאני מביט בה מעבר לחלון עם משקפת ומחייך.
השיחה התנהלה כך:
רועי:את חייבת להפסיק לשחק בשיער כל הזמן, לא נמאס לך" אמרתי בחיוך.
דנה:מה, איפה אתה? שאלתה דנה בחיוך ובהפתעה.
ניגשה דנה לחלון ראתה אותי ניתקה את הטלפון, מיהרה לרדת במדרגות במהירות הגיע למדרכה, ראתה אותי עומד בצד השני מעבר לכביש, כשסוף סוף שתינו עומדים.
היא רצה אלי בצליעה, כשהגיע לאמצע הכביש מכונית נסעה במהירות ודרסה אותי, היא עפה כמה מטרים מעל האדמה, הרגשתי שגופי השתתק, כאילו אני מת בעיינים פתוחות בהכרה, אי אפשר להסביר את זה, אני מביט למכונית ורואה את אריק מחייך אלי חיוך אכזרי וממשיך לנסוע בזמן שדנה נופלת על הכביש היה נשמע קול חזק כאילו מישהו קפץ מקומה רביעית, הבטתי בה וראיתי אותה שוכבת ומדממת.