אהבה היא לא כמו באגדות.. פרק 14. בבקשה תקראו!

אממ.. תקשיבו, המון זמן לא העליתי פרק, רק בגלל שהבנתי שהסיפור שלי לא מעניין לאחרונה.
שהוא כבר מאוס. אבל, זאת הזדמנות אחרונה, אני יודעת, לא אכפת לי מהתגובות והצפיות, פשוט אני מבינה מתי פרק מעניין ומתי הוא לא. אני לא אתחיל לעשות פרקים משעממים.
אנסה לעשות כמה שיותר מעניין עכשיו, אם זה לא יהיה כזה מעניין, אני אבין. ורק בגלל שלושה קוראים, מהממיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם, אני ממשיכה.
——————————
פרק 14:
התקדמתי לעבר עידו. ניסיתי להראות לשובל את גבי, כדי שלא ישים לב שלא באמת הלכתי לשירותים.
"מה אתה רוצה עידו?" שאלתי בחוסר רוח.
"את רוצה שאני אקנא?" הוא ישר הגיע לעניין.
"מה?" צחקתי בקול רם. "למה לי לגרום לך לקנא? אנחנו ידידים ותו לא."
"כן בטח, ידעת שאני בא, אז רצית גם להיות בדייט. כדי לגרום לי לקנא."
"חחחחחח" צחקתי ממש. "נראה שאתה באמת מקנא. ולא אכפת לי. לא ידעתי שאתה בדייט עם מירה ואני לא מתכוונת להרוס לך. " עמדתי ללכת, אבל הוא תפס בידי.
"מה אתה רוצה עכשיו?" החיוך ירד מפניי.
"אני.." הוא היה קרוב אליי ממש. לא התנגדתי. "אני מאוהב…" עצרתי אותו.
"לא, זה לא הולך לקרות! אני לא אעשה את זה ל…" והוא עצר אותי בנשיקה.
לא עצרתי אותו חזרה. המשכנו בזה.
נגמרה הנשיקה. הסתכלנו אחד על השני במבוכה.
"אני לא מסוגלת לעשות את זה למירה. פשוט לא."
"תקשיבי." הוא עצר אותי שוב.
"מה?" עיניי הביטו בעיניו.
"אני אפרד ממנה, זאת לא אהבה אמתית."
"אתה רציני?" נבהלתי.
"אייתך זה אמתי. אני מאוהב בך, באמת!"
"גם אני בך." הודיתי והשפלתי את מבטי.
"נחכה רק חודש אחד, אני אפרד ממנה אבל אחרי חודש אנחנו נתחיל להיות ביחד, כדי שהיא לא תחשוד שפתאום בבת אחת אנחנו ביחד."
"די, אני לא מסוגלת לעשות את זה. תבין אותי. היא אחותי החורגת והחברה הכי טובה שלי! היא לא תרצה לראות אותי כשאני אייתך! היא אוהבת אותך!"
"אז כשהיא תתגבר על זה, תתני לי את הסימן ונהייה ביחד."
"אני לא יודעת. אני צריכה לחשוב על זה." נהייתי מבולבלת.
"אבל אני לא מסוגל יותר, אני נפרד ממנה עכשיו. זאת הייתה טעות."
"אתה בטוח?" שאלתי, הרגשתי ממש אשמה בלב.
"כן." הוא ענה לי במהירות, בלי לחשוב.
אמרתי לו שלום והוא חזר לשבת במקום.
באמת שלא ידעתי שהוא עומד לבוא. עכשיו יש לי מצפון על מירה ועל שובל.
"חח יש לך עצירות, מה?" הוא צחק כשראה אותי.
"כן.." חייכתי חיוך מזויף. הפנים שלו הרצינו.
"קרה משהו?" הוא שאל.
"סתם, מעדתי בדרך, אני עדיין מובהלת."
"בטוחה?" הוא הרים גבה בחשדות.
"כן." השפלתי את מבטי.
"טוב, אז את רוצה להמשיך לדבר?" הוא אמר, לא הקשבתי, ראיתי מרחוק את עידו פוגש את מירה, עוצר אותה מלהתנשק אייתו. הלב שלי נצבט.
"אני חייבת ללכת." אמרתי בצרידות.
"מה קרה?" הוא נבהל.
"אני.. לא מרגישה טוב. כדאי שאלך הביתה." רצתי בלי לומר שלום, לא רציתי לראות את מירה שבורה לב.
"נתראה." הוא אמר בעודי הולכת משם.
זרקתי עוד מבט על מירה ועידו. הפנים שלה בהחלט לא היו שמחות. זה היה הזמן להגביר את הריצה.
רצתי מהר, מהר, שמירה לא תראה אותי. הגעתי לבית. פתחתי אותו. אימי הייתה בחדר השינה, עושה מניקור ברגליים. משום מה, לא הפתיע אותי.
הלכתי לחדר, נועלת אותו, מתלבשת בפיג'מה, כדי שמירה תשכח מזה שהלכתי לשובל. (היא ידעה שאני הולכת, אבל אולי היא תשכח.)
הייתי במחשב עד ששמעתי דפיקות בדלת. אימי קמה כדי לפתוח לה.
עשיתי את עצמי במהירות יושנת.
אימי פתחה את הדלת. מירה עמדה בפתח, כמה צפויי. לא ידעתי איך היא הרגישה, אבל יכולתי לשמוע יללות וקול צרוד. אימי בקושי התעניינה היא חזרה למניקור ונתנה למירה לבכות אצלי.
היא רצה אליי, עשיתי את עצמי עדיין יושנת. לפעמיים פתחתי את העיניים, ראיתי שמירה בכלל לא שמחה, עיניה היו אדומות והחיוך ירד לה מהפנים.
"נו למה את יושנת?" היא לחשה.
עשיתי את עצמי מתעוררת, לא יכולתי יותר. מיד כשקמתי למירה בקצת עלה החיוך על הפנים.
"התעוררת?" היא שאלה. עשיתי את עצמי לא יודעת ושאלתי אותה:
"מה קרה? למה את כל כך עצובה?"
"עידו נפרד ממני." לצערי, עשיתי פנים מופתעות. "אני לא מאמינה שהוא עשה את זה. שלושה חודשים אנחנו ביחד והוא החליט את זה. חשבתי שסוף סוף אני מוצאת את נער חלומותיי. "
"גם אני חשבתי ככה." הוספתי, אבל מיד שתקתי.
"למה הוא עשה את זה? הוא אמר שזה לא עובד והוא מרגיש מזויף. אני לא הרגשתי מזויף. אם הוא הרגיש מזויף, למה הוא בכלל בא אליי? למה בכלל הוא נישק אותי?!" קולה התרומם והיא בעטה במיטה הקשה ובפוך.
"זה לא הופר!" היא התחילה לצעוק ובעטה בכל דבר. ניסיתי לעצור אותה.
"די!" אמרתי ועצרתי אותה בידיים. "תירגעי!" אמרתי וחיבקתי אותה חיבוק חם. אבל מלא אשמה.
"למה זה קורה לי, גלי?" היא שאלה בקול צרוד.
"אני לא יודעת.." כעסתי ממש על עידו מבפנים, אבל זאת הייתה טכנית אשמתי, שהוא התאהב בי. כאילו אני גרמתי לזה. יכולתי להתנהג מגעיל, אבל לא עשיתי את זה.
"טוב. אהבות הולכות ואהבה חדשה באה." היא מחתה את דמעותיה. "איך היה עם שובל?" השאלה הרתיעה אותי. שתקתי למשך כמה שניות. גירדתי בשערי קלות.
"היה.." גמגמתי קצת. "בסדר. לא ממש הרגשתי משהו."
"חבל. לפחות שלאחת מאיתנו תהייה אהבה." היא אמרה.
שוב הרגשתי כעס על עידו. יש לי אהבה, אבל לא ממש טובה, אפשר לומר.
"איך הוא נפרד ממך?" לפתע שאלתי.
"הוא אמר שזה לא עובד והוא מרגיש שזה קשר לא כל כך בסדר. שנמצא אחרים."
"נמצא אחרים.." חזרתי על זה. היא הסתכלה עליי בחשדות.
"את בסדר?" היא שאלה.
"את צריכה להיות בסדר, אני לא העניין עכשיו." חייכתי חיוך מזויף.
———————
אממ… ככה, ככה הפרק הזה. מקווה שאהבתם, למה אני לא כל כך.