אהבה אכזרית- פרק 1

VNKL 22/12/2014 668 צפיות 3 תגובות

"זה רובי" אמר אורי עם שיערו השחור והקצוץ כשנועה מאחלת לי 'בהצלחה' בלחש.
מאחורי אורי צץ ילד בן 15 עם קעקועים של דרקונים על זרועותיו, משקפי שמש כהים על עיניו, על האף שלו עגיל, ידיו בתוך שרוולי הז'קט השחור שלו, כשהוא לועס מסטיק והוא נשען על האופנוע שלו.
"מי זה?" לחשתי בגועל לנועה
"זה אח של אורי, וגם אם הוא מגעיל אותך, תהיה נחמדה אליו אחרת אורי ייעלב!" לחשה לי בחזרה נועה
"משהו.. לא בסדר?" שאל בקולו העמוק רובי
"אהה.. לא! הכול בסדר גמור!" שיקרתי "אוי, אימא שלי שלחה לי הודעה שאני חייבת לחזור הביתה! כבר מתחיל להיות מאוחר!"
"איזה מאוחר, לימור?" שאל רובי בגאווה וליפף את זרועו מאחורי העורף שלי ולקח אותי לצוק הגבוה, מול השמש השוקעת "תראי איזו שקיעה יפה!"
"אני ממש מצטערת, רובי.." אמרתי.
נועה עשתה לי פרצוף של 'אל תעזי אפילו!'
"אולי אפגש אתך מחר" אמרתי
"אין בעיה" אמר רובי "ניפגש מחר אחרי בית ספר, סבבות?" שאל רובי.
שתקתי.
הייתי בדילמה ענקית.
"טוב" נאנחתי כשסימנתי עם הראש שלי לנועה ללכת.
כשאני ונועה הלכנו לבית שלי.
"תגידי לי, השתגעת או מה? הוא בכלל לא מתאים לי!!" צעקתי לנועה
"אל תדאגי," אמרה נועה "הוא טיפוס די.. מדליק".
ידעתי שהיא שיקרה אבל למרות זאת נתתי לה להמשיך:
"תאמיני לי, בסופו של דבר תאהבי אותו..".

"כן?" שאלה הספרנית כשהייתי בספרייה "איזה ספר את רוצה לשאול היום?"
"אני לא בדיוק יודעת," אמרתי "את יודעת איפה ספרי האופנה כאן בדיוק?" שאלתי
"אהה.." אמרה הספרנית "יש לנו את עוזר הספרייה כאן. הוא מכיר את הספרייה מכף רגל ועד ראש. קוראים לו נד. הוא בטח נמצא באגף ספרי הנוער" אמרה הספרנית.
"אין מישהו אחר שיודע?" שאלתי את הספרנית. מאוד לא רציתי לשאול בן מגעיל איפה ספרי האופנה.
"מצטערת" אמרה הספרנית "הוא היחיד שנשאר לנו. הספרייה עומדת לפשוט את הרגל בגלל חוסר קונים. את אחת הקונות היחידות שנשארו לנו. למזלנו, נד מבצע את העבודה הזאת בהתנדבות!"
"בהתנדבות?" שאלתי את עצמי בלב "איזה בן אדם נחמד! להתנדב ככה כשהספרייה עומדת לפשוט את הרגל!! רגע, על מה אני מדברת? זה סתם בן אנוש מגעיל!!"
תמיד כשהייתי עצובה הייתי קוראת ספרי אופנה.
הלכתי לאגף ספרי הנוער שם ראיתי ילד עם שיער שחור חלק, עיניים חומות, בגובה ממוצע מסדר את הספרים על המדפים.
"אהה.. סליחה?" שאלתי אותו כשהלכתי אליו בביישנות. איכס! חיידקי בנים! אבל לא הייתה לי ברירה! הייתי חייבת להשיג את ספרי האופנה האלה.
"כן? אפשר לעזור לך?" שאל נד כשהוא מפסיק לרגע לסדר את הספרים על המדף.
"כן, אתה יודע איפה יש כאן ספרי אופנה בדיוק?" שאלתי את נד
"כן. בואי אחריי" הוא אמר וסימן לי לבוא והתחיל ללכת ואני בעקבותיו
"התנדבות, הא?" שאלתי את נד תוך כדי שהלכתי אחריו לספרי האופנה.
הוא הנהן בחיוך.
"יפה! מה, ולמה אתה לא לוקח על זה כסף?" שאלתי בסקרנות
"אני אוהב להתנדב לדברים." אמר נד כשהלכתי אחריו לספרי האופנה "ראיתי שהספרייה הזאת נמצאת במצב נואש ושכל העובדים שלה התפטרו בגלל חוסר כסף של המנהל, אז החלטתי להתנדב לעזור כאן"
"וואו, זה ממש נחמד!" אמרתי כשהוא אמר:
"הנה! בבקשה! ספרי האופנה נמצאים על המדף הזה!" אמר וקד קידה והצביע על מדף גבוה והלך.
ניסיתי להגיע למדף אבל הוא היה גבוה מדי!
לא רציתי לקרוא לנד שוב פעם, כי לא רק שהוא מתנדב, שיעזור לי כל הזמן ושאני אחפור לו כל הזמן!? בטח כל השיחה שניהלתי אתו שעממה אותו לחלוטין!
החלטתי לטפס על המדפים הנמוכים עד שאני אגיע למדף הגבוה ואקח ספר אופנה.
אבל כשטיפסתי על המדפים וכמעט הגעתי עם ידי אל המדף הגבוה והייתי ממש גבוהה, כל המדפים התנדנדו ימינה ושמאלה ועמדו ליפול על הרצפה וכך גם אני!!
"הצילו!!!" צעקתי כשהמדפים עמדו ליפול.
הייתי חייבת לעזוב את ידיי מהמדפים למרות שהייתי גבוהה.
עזבתי את ידיי ונפלתי.


תגובות (3)

'בקשה תקראו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

22/12/2014 17:31

תמשיכיי נשמע מעניין אהבתי

22/12/2014 22:03

תמשיכיייי

25/12/2014 00:13
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך