אהבה (שלא) נגמרת..?

"-טוב, באמת, את רוצה להמשיך ככה? או פשוט לנתק את הקשר.. נמאס לי כבר שאת ככה.. לא אוהבת :(

-מה שבאלך

-סגור. אני אוהב אותך. אבל סגור."

מחקתי את המספר, השיחה בווצאפ, התמונות, ההודעות. שניה לאחר מכן השמיכה עפה כמו מעצמה אל מעל הראש שלי ודמעה קטנה רטובה וסוררה זלגה לה על לחיי. למה זה חייב להיות ככה? למה?? כל כך מסובך..
כל הפנימיה שקטה ופתאום נשמע מבעד לשמיכה, היישר אל אוזניי, צליל הדלת הראשית חורקת.
אחרי שניה וחצי דלת חדרי נפתחת ורון חברי לחדר שועט פנימה "מה אומר אחייי?! אתה בא לעיר להביא כוסיות?? מה.. מה קרה אחי.. אתה בסדר?" שינה את אופי השאלה כשראה שגבי מופנה אליו. "עזוב אותי.. אני רוצה לישון" "מה לישון יא סתום, עכשיו 4 בצהריים.. בוא נצא!" אוף, הוא פשוט לא מבין.. בשבילו בנות זה כלי, משחק, לא דבר רציני, בערך כמו לאכול קינדר בואנו. כשנגמר, הולכים לקנות עוד אחד.
"טוב, שחרר, אני לא בעניין לצאת" אמרתי ויצאתי על פניו לשירותים, מנסה להסתיר את הדמעות שמילאו את פניי. בהצלחה. נכנסתי לשירותים, שטפתי פנים, ואז מקלחת טובה ומרעננת..

לקחתי את הפלאפון, בדרך למרפסת.התיישבתי על הספה והדלקתי סיגריה של דיכאון. העשן שיוצא מפי בדיוק מתווה צורה של לב. 'תודה רבה, ממש מצחיק' מלמלתי לעצמי. שמרתי שוב את המספר שלה, ורגע אחרי מחקתי אותו. ואז שוב שמרתי, ושוב מחקתי.. לשניה רציתי בכל מאודי לנפץ את הפלאפון כי ממש ממש אין לי כוח להתקלח עוד פעם, והעיניים שלי מתחילות להראות סימנים שהמקלחת מתקרבת, אבל החלטתי לשמור עליו בחיים בשניה שההבנה שה3000 שקל שהוצאתי עליו לא שווים אותה. או שכן? האמת ש..שאני לא יוד.. לא! הם לא שווים אותה.. נראה לי…

-טראאאאחחח- עכשיו אין לי פלאפון. טוב, לפחות יש לי את הגיטרה שלי. קניתי לפני 3 שנים והיא תמיד איתי, לא עוזב אותה לרגע. "רון! איפה הגיטרה????" צעקתי לכיוון החדר. "אה פאק אחי, מקודם נקרע מיתר כשניגנתי.." נשמע קולו המתנצל מהחלון.. אוף,
אני שונא אותו.
ואותה.

*****
צליל ההודעה העיר אותי:
"בוקר טוב מאמי, אנחנו צריכים לדבר..:)"

שמתי יד על הראש, וכף ידי טבעה בתוך השני-ליטר זיעה שמילאו את מצחי..
חיוך של הקלה. בוקר טוב..? אני מקווה.