אחד ועוד אחד- פרק 11

ליאור:
במשך יומיים כל מה שעשיתי, היה לעשות את מה שעושה לי הכי טוב. הצלחתי ליצור פגישות עם כל השלוש. נפגשתי ביום הראשון עם הראשונה, מוציא עליה את כל העצבים, והיא ממש לא מתנגדת. הייתי כמו חיה פרועה במיטה, מטורף עליה, מנשק חזק יותר ויותר לשפתיה, לצווארה, לבטנה. תוך כדי שמתי לב לזה שהיא מתפתלת, מחייכת לעצמה חיוכים קטנים, נושכת את השפתיים, וידעתי שאני לא צריך לעצור, ידעתי שהיא רוצה את זה בדיוק כמוני.
"ליאור.." שמעתי אותה נאנחת תוך כדי הכל, משמיעה קולות, ואני פשוט לא יכולתי לעצור. היא הייתה אומרת לי אם זה היה מכאיב לה, כבר הבנתי את זה ממנה, אבל אני לא יכולתי לעצור. הייתי צריך להוציא את העצבים שלי, את כל הפורקן שלי, והיא הייתה שם בשביל זה. אפילו כשהתפקידים התחלפו והיא הייתה צריכה לספק אותי, והיא ידעה לעשות את זה טוב, עדיין לא הפסקתי לחשוב ולו לשנייה אחת על מאיה, על המבט הכואב שלה, על הבכי שלה, על הסטירה שהיא העיפה לי.
ביום למחרת נפגשתי עם השתיים האחרות, דאגתי לזה שבטוח הן לא יפגשו, הזמנתי את האחת שלוש שעות לפני שהזמנתי את השנייה. אמרתי להן שאני ממש מתגעגע, ואת הבנות האלה זה מוכר והן עוזבות כל לימודים וכל עניין בשביל לבוא. קודם קראתי לשלישית ואז קראתי לשנייה. אני בן זונה שרק מזיין כדי להוציא בחורה מהמחשבות שלו, אבל לרגעים קטנים זה עובד. השלישית הייתה כמובן אלילה, אבל עם השנייה זה היה יותר טוב. היא הייתה לקראת הערב, ואמנם הייתי עייף ממה שהיה כמה שעות לפניה, מה שהיא לעולם לא תדע, אבל גם היה משהו באיך שהיא עשתה את זה שיותר שבה אותי. היא הייתה רגועה ממני פי כמה, אבל גם הבינה שלפעמים אני צריך להתפרק. אפילו הנשיקות איתה היו טובות יותר, טובות יותר מהבחורה שאני מחשיב כרגע כ"חברה שלי". אם השנייה הייתה יודעת את זה, היא הייתה מתחרפנת.
"ליאורי," אמרה השנייה בזמן שהיא מנשקת לשפתיי, זה כבר נגמר אבל עדיין ישבנו קרובים, אני נשען על אחורי המיטה והיא מעליי, גופה מעליי ואני מתחרמן למטה. כבר הספקתי ללבוש חזרה את תחתוני הבוקסר שלי, אבל היא ישבה מעליי עירומה לגמרי. היא הביטה בי בעיניה היפות, ואני ליטפתי את גבה החשוף והיא נישקה לאט לאט שוב לשפתיי ואז לצווארי, כי זה מה שהיא רצתה לאותו רגע.
"משהו עובר עלייך," היא אמרה לי רגועה, כשהיא מלטפת את בית החזה שלי.
"אני יודע, אני מצטער, אני לא יכול לדבר על זה," אמרתי לה רגוע. אני יודע שאותה התשובה הזו תספק. במשך הקשר של שנינו הבנתי שהיא מהבנות שידברו על עצמן ופחות על הרגשות של מישהו אחר. זה לא שהיא לא , אלא הן פשוט מבינות שכשבנאדם אומר שלא בא לו לדבר על זה, אז אין טעם להכריח אותו. היא תמיד הייתה מוצאת משהו חדש לדבר עליו. זה מדהים אותי שאיתה אני מרגיש בהרבה יותר נוח מאשר עם הראשונה. אני אולי צריך לזרוק אותה, אולי זה העניין.
"תגידי, כששואלים אותך אם יש לך חבר, מה את עונה?" שאלתי אותה. הרמתי את מבטי אליה והסתכלתי עליה. היא צחקה צחוק קטן. אף פעם לא שאלתי אותה או את השלישית את השאלה הזו, שתיהן ידעו שזה פשוט סטוצים חוזרים ולא מערכת יחסים.
"אני אומרת שאין לי." היא אמרה לי בחיוך. הנהנתי אליה מחויך. היא שאלה אותי למה אני שואל, וחרטטתי לה שגם אני שואל את עצמי את אותה שאלה בכל פעם ששואלים אותי את זה. בשביל שהיא לא תשאל אותי מה אני עונה לשאלה הזו, חרטטתי לה שהחברים יודעים שאני הרווק הנצחי בחבורה שלנו, שעוד לא נפלתי ברשת של מישהי אחת. לחשתי לה אחר כך שבתוך תוכי ברור שאני תפוס ברשת. זה ירגיע אותה. הקטע הוא שאני לא תפוס ברשת שלה, אני שבוי של מישהי אחרת.
אחרי שהיא הלכה, סידרתי קצת את החדר ואת המצעים שהספיקו להתבלגן נורא במשך היומיים האחרונים, והרמתי טלפון לדן. חיכיתי שלושה צלצולים עד שהוא ענה, וביקשתי ממנו שיקפוץ לפה. הוא אמר לי שהוא ממש באמצע משהו, ואז מצאתי את עצמי ממש מבקש שהוא יגיע. אני זוכר שאמרתי את המילה "בבקשה" בטון שאף פעם לא אמרתי. אני לא מבין מה עובר עליי, זה רק בגללה, הקטנה הזו שכל כך חשובה לי. הוא אמר שהוא ינסה לסיים כמה שיותר מהר ויקפוץ, שאני אשאר ער. אם הוא אומר שהוא יקפוץ והוא עסוק, אז יש לפחות שעה וחצי עד שהוא יגיע. אני כבר מכיר אותו. כשהבנתי את זה, החלפתי במהירות לבגד ים והלכתי לבית השכן, חברים טובים שלנו. הם טחונים אפילו יותר מאיתנו.
"ליאור," אמרה לי הבת של השכנים, היא צעירה ממני בשנה, יפה אמיתית. סעמק, די לחשוב על בנות כל היום. אמרתי לה שאני מצטער על השעה, אבל שאני ממש במצח רוח, שאני לא מצליח לצאת ממנו, ואם זה אפשרי להיכנס לשחות כמה בריכות אצלם בבריכה. היא צחקה ואמרה שיש מזג אוויר שממש לא מתאים לזה, שממש קר, ואז הציעה לי להיכנס לג'קוזי שנמצא במרפסת, הג'קוזי החם. שאני יכול לחכות עשר דקות והיא תסדר את זה.
"ההורים פה?" שאלתי אותה כנכנסתי לתוך הבית. הסתכלתי סביב, אחד הבתים הכי מעוצבים שאני מכיר.
"לא, הם יצאו לאכול ארוחת ערב ביחד. אני בדיוק מסיימת להכין עבודה ללימודים."
"איך כיתה י"א, סיוט?" שאלתי והלכתי אחריה לכיוון המרפסת.
"שורדים את זה, היא לא קשה לי כל כך." היא צחקה. טוב הגיוני, היא ילדה מחוננת.
עשר דקות אחר כך הג'קוזי כבר העלה אדים של חום. היא אמרה לי שאני מוזמן להתפנק, הראתה לי איפה הכפתור להפעלה של המים המבעבעים, ועזבה אותי לנפשי. היא נכנסה בחזרה הביתה וראיתי אותה מתיישבת יחד עם ספרים ומחשב נייד בסלון. טוב, מפסיקים לבהות, מתחילים ליהנות.
נכנסתי לג'קוזי, ישבתי שם בשקט חצי שעה, אחר כך הפעלתי מוסיקה יחד עם השולחן והנגן שהיו בחוץ. הם באמת בית שחושב על הכל. כל מה שעשיתי היה פשוט לשבת שם ולבהות באוויר, לחשוב המון. שמעתי את הקול של הדלת נפתחת בשלב מסוים בזמן הבהייה חסרת המשמעות באוויר.
"חשבתי שאולי נהיית רעב," היא אמרה בחיוך, "וממילא הכנתי לעצמי גם אוכל. תרצה להצטרף?"
"אני אשמח." אמרתי בחיוך. בבית של שכנים אתה חייב להתנהג באופן מתורבת. היא השאירה לי את הדלת פתוחה, ואני יצאתי מהג'קוזי, מתעטף במגבת על פלג גופי התחתון, ונכנס אל הבית. הרחתי את ריח הבישולים. הקטנה הזו גם טובה במטבח.
"מה הכנת?" שאלתי אותה בצחוק.
"פסטה עם הרוטב הסודי שלי, אפשר גם לחמם את העוף של אמא מאתמול אם אתה רוצה, אבל אני צימחונית."
"כבר כמה זמן?" שאלתי בחיוך. היא מעניינת אותי.
"כמעט שנה." היא אמרה בחיוך ופנתה למטבח כדי להוציא שתייה.
"איפה כולם?" שאלתי אותה כשהתיישבנו לאכול. היא חיממה לי גם מהעוף, האוכל היה פשוט מטורף. אני מכיר את המשפחה שלהם טוב, הם שלושה אחים. היא האמצעית, בין שני בנים. אחיה הגדול הוא בגיל שלי אבל לא לומד איתי בבית הספר. כשקיץ אנחנו אוהבים להשתלט על אחד הבתים ולפתוח במשחק כדורגל בחוץ. היא אמרה לי שאחיה הקטן אצל חברים, והאח הגדול אצל החברה.
"זה נכון שאתה יוצא עם בר אברג'יל?" היא שאלה אותי. צחקתי והמשכתי לאכול מהפסטה הטעימה שלה.
"אמת." אמרתי לה, "איך את מכירה אותה?" צחקתי. היא סיפרה לי שהיא אחות של חברה טובה שלה. העולם קטן. טוב, אם חשבתי להיות עוד קצת בן זונה ולפתות את הקטנה הזו, אני חייב לרדת מהעניין, עם כמה שהיא יפייפיה. הקטע הוא, שבמשך השיחה שלנו, שהתארכה להיות כמעט שעה, ואני כבר שכחתי שדן אמור לקפוץ עד שהוא התקשר אליי ואמר שהוא הגיע ושאני בכלל לא בבית, הרגשתי שהיא פשוט ידידה שלי. לא חיפשתי להכניס אותה למיטה מאוחר יותר. דיברתי איתה כמו שלא דיברתי עם אף בת אחרת בתקופה האחרונה, בלי שאני מחויב להכניס משפטים קיטשים של את יפה ואני אוהב אותך. היא שאלה אותי על י"ב, על בר, על המשפחה. אמרה שבאמת צריך ליצור מפגש של המשפחות בקרוב. אחרי שדן התקשר אמרתי שאני מצטער, ששכחתי שקבעתי עם חבר, אבל שאני באמת מודה לה שהיא החזירה לי את כל המצב רוח שכבר כמעט והלך.
"אני נמצאת ממש חמישה מטר ממך, רוב הפעמים זמינה. כשאתה צריך לדבר תבוא, אם אני אהיה בבית אז נוכל לדבר. תרגיש בנוח."
"באמת תודה תמר, זה לא מובן מאליו." אמרתי ונתתי לה חיבוק קטן. נזהרתי, שזה לא יתפרש לא נכון. הלכתי לכיוון היציאה וחזרתי במהירות לכיוון הבית. נכנסתי וראיתי את דן יושב בסלון, צוחק עליי שאני איחרתי לבית שלי.
"מצטער, הייתי בבית של השכנים. בוא למרפסת אחי, אני חייב לדבר איתך." אמרתי לו. הרגשתי שאני הרבה יותר מפוקס והרבה יותר רגוע. לפחות זה לא להתחיל שיחה בעצבים לא מוסברים שלי. לא מצאתי תשובה לאף שאלה, אבל תמר הצליחה להרגיע אותי קצת. הוא הנהן אליי בשקט והלך לכיוון המרפסת. בדרך עברתי במטבח והוצאתי שתייה קרה. לא עניין אותי שממש מאוחר, אני חייב שיחה עם דן.