אם תרצי, תקבלי כוכב… (פרולוג)
נ.מ יואב:
"תסתכל עליי שאני מדברת איתך!"
אני נאנח, מגלגל את עיני ומסתכל עליה.
"מה אתה נאנח?!" היא צועקת וסוטרת על פניי.
"שני, תרגיעי!" אני צועק עליה, לא מוכן לסבול אותה יותר.
הנה אני, יואב, בן 16, לומד בבית ספר, אממ סליחה, כלא אלונים.
כששני הזאת נישקה אותי אני לא מאמין שזרמתי, אולי זה בגלל שכל החברים צוחקים עליי שאין לי חברה!!
אבל עכשיו היא כועסת בגלל שאני לא שם עליה.
"שני, תעזבי אותי בשקט" אני אומר והולך חזרה לאביאל, נדב ורועי.
"גמרתי איתה" אני אומר להם.
"איזו טעות. הייתי מת להיות עם כוסית כמוה" אומר נדב ובוחן את גופה מעבר אליי.
"תאמין לי שאתה לא מכיר את ההיסטרית הזאת" אני אומר ומתיישב לידם, בפינה של הקפיטריה.
"היסטרית או לא, עשית טעות" אומר נדב ונותן לי אגרוף ביד.
"קח, ירגיע אותך" רועי מושיט לי סיגרייה.
"תודה" אני אומר ומדליק אותה, מנסה להסתיר אותה מהמנהלת רוחמה שבדיוק עוברת לידינו.
רוב הבנות בשכבה קוראות לנו הערסים, במיוחד החבורה המקובלת, של הכוסיות.
יפות או לא יפות, הן היסטריות ואני לא יודע אם אני יכול לסבול את זה.
חוץ מהן יש איזו שלישייה של חננות, וכל מני חבורות קטנות של בנות שהן לא יפות ולא מכוערות, אבל בתכלס, אף אחד לא שם עליהן. מי רוצה אותן כשיש את כל הכוסיות הנואשות האלו?!
"לפחות הייתה לך נשיקה אחת בחיים" אומר אביאל, תופח על כתפי.
"עם שני" אני אומר, שנחשבת אחת המקובלות בחברת הבנות.
"תסתכל עליה. איך יכולת להפסיד דבר כזה?!" אומר נדב ומצביע על שני, שלובשת חולצת בטן ירוקה וג'ינס קצרצר בהיר.
יש לה שיער שחור ועיניים אפורות, והיא שחומה.
"לך אליה אתה" אני אומר לו, וברגע שהוא הולך אני תופס את מקומו על הספסל.
"פראייר" אני אומר לו.
"בןזונה" הוא ממלמל בשקט והולך אליה.
"באמת הפסד" אומר רועי.
"סתום ת'פה יהומו" אני אומר לו ומכבה את הסיגרייה בפינה.
נדב חוזר, כל החולצה שלו רטובה.
"נפנפה אותי" אומר לנו.
"ושפכה עליך קפה" אני מוסיף.
"זה מיץ. אני חושב שמיץ תפוחים" הוא אומר.
"טוב יאללה בואו, יש ת'שיעור עם המורה החדשה, דרורה, ושמעתי שהיא בת 20" אומר אביאל וכולנו ממהרים ללכת.
תגובות (0)