אם תרצי, תקבלי כוכב… (פרק 1)

קים1178 31/01/2015 719 צפיות 3 תגובות

נ.מ יואב:

המורה הזו בת חמישים לפחות!" אני מסתובב לאביאל שבשורה השנייה, אין לי מושג מאיפה הדרורה הזו תקעה אותי בשורה הראשונה, ליד איזו אחת, שנהב אני חושב. בכל מקרה, לא מהמקובלות האלו.
יש לה שיער שטני ארוך וחלק ועיניים חומות, היא לובשת חולצה תכלת עם ציור של פרח ורוד וטרנינג ארוך שחור.
"התבלבלתי" אומר אביאל, ולצערי אני שומע: "יואב!" אני מסתובב לאט, ושואל: "את יודעת שאת נראת נפלא?"
"תהיה בשקט!" היא אומרת וממשיכה ללמד.
"כוסעמק" אני אומר ושומע צחקוקים.
"מצחיק אותך?" אני שואל את שנהב, והיא מיד משתתקת.
חסרת ביטחון עצמי.
"לא התכוונתי להבהיל או משהו…" אני אומרת, והיא ממשיכה לשתוק.
"שנהב, נכון?" אני שואל, היא מהנהנת.
"יואב!" אומרת דרורה.
"אתה רוצה ללכת למנהל?!" היא שואלת.
"לא בא לי להיות מרותק השבוע" אני עונה לה.
"אה יופי, אז אתה תלך למנהל ותגיד לו שנשלחת על חוצפה" היא אומרת ואני קם.
"מה שתגיד המפקד" אני עומד ומצדיע, ואני יוצא בריצה כשאני שומע צחוק.

"עוד חוצפן?" שואל המנהל ועונה: "תחכה במסדרון עד לתחילת השיעור הבא"
אני יוצא בשקט ומתיישב, המסדרון ריק. אני מדליק סיגרייה כשאני רואה את שנהב בדרך למזכירות.
"מה קרה?" אני שואל.
"לא היית בקפיטריה בצהריים?" היא שואלת.
"הייתי, אבל עמדתי בפינה, מה קרה?" אני שואל.
"שני חזרה מאוד כועסת בגלל משהו, ומרוב עצבים היא דחפה חברה שלי, לירון, והיא נפלה על חברה אחרת שלי, תמי, ושתיהן קיבלו מכה ברגל, והן לא חזרו לשיעור אז אני בודקת מה איתן" היא מסבירה.
אני מתחיל לצחוק ואומר: "חבל שלא ראיתי את זה", אבל היא תוקעת לי מבט מפחיד אז אני הופך להיות רציני ואומר: "בסדר אני אבדוק מה איתן, תחזרי לשיעור. תמי ולירון אמרת?"
היא מהנהנת ורצה בחזרה לשיעור.
אני והבנים עשינו לפני כמה ימים תרשים.
שלפתי אותו מהתיק.
כמו שאמרתי, הבנות מתחלקות למקובלות, בסדר וחננות.
תמי, לירון ושנהב שייכות לבסדר.
אני נכנס למזכירות ורואה את שתיהן, תמי עם תחבושת ביד, ולירון ברגל.
"אתן יכולות לחזור לכיתה?" אני שואל.
"אני כן" אומרת תמי ורצה לכיתה.
"בערך" לירון אומרת וקופצת על רגלה השמאלית, המשוחררת.
"לעזור לך?" אני שואל.
"תודה" היא מחייכת ואני אוחז בידה.
"אני אשכיר קביים עד מחר" היא אומרת.
"מה קרה לך?" אני שואל.
"נקע, לא ביג-דיל" היא עונה.
אנחנו עוצרים בדרך, כי היא עייפה מלקפוץ.
"להמשיך?" אני שואל.
"לא, גם ככה אני לא ממהרת לחזור לכיתה" היא אומרת וקורצת.
יש לה שיער חום גלי עד המותניים בערך ועיניים ירוקות גדולות. יש לה פוני כזה לצד שמכסה לה את עינה השמאלית.
"מה עשית לשני?" היא שואלת.
"מה?" אני שואל.
"מה עשית לשני? לפני שהיא באה לדחוף אותי בעצבים היא דיברה איתך, ואתמול התנשקתם" היא שואלת.
"גמרתי איתה" אני אומר.
"מבינה למה" היא אומרת, ושנינו צוחקים.
"טוב, אני כבר אשיג פטור ואלך הביתה" אומרת לירון והולכת.
"ביי" אני אומר לה, והיא הולכת.

צלצול.
"אח יגבר" אומר נדב ותופח על גבי.
"סתמו ותבואו. יש לי משהו לספר לכם" אני אומר ומוביל אותם אחריי.


תגובות (3)

יש כאן משהו מוזר בכתיבה. אני לא יורדת על התוכן (למרות שאני אישית פחות מתחברת אליו), אבל משהו בכתיבה עדיין לא ברמה. לדוגמא במשפט האחרון רשמת "אני אומרת ומוביל אותם אחריי", אי אפשר לרשום ככה! בתחילת הפרק רשמת שזו נקודת המבט של יואב, אבל בטקסט עצמו אולי התחלת מעט לכתוב כעצמך, כלומר, כבת.

31/01/2015 00:57

וגם בספרות הגבוהה שהאתר הזה מנסה להציג, קללות כמו "כוסעמק" לא עוזרות לאיכות של הסיפור. (ואת לא יכולה להגיד שירדתי עלייך, כי רק תיקנתי שגיאות. אני לא יורדת על תכנים.)

31/01/2015 01:01

    דבר ראשון, זה שכתבתי "אומרת" זה היה בטעות, ותיקנתי. ואני לא רוצה לעשות את זה ברמה. אני רוצה לעשות את זה מנקודת מבט של ילד באמת בגיל.

    31/01/2015 01:38
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך