אמונה – פרק 5

אחיה סגר את הדלת בחוזקה, "אני לא סובלת אותך!" קמה במהירות מהכיסא, "לא סובלת אותך…" מלמלה וכיסתה את פניה בשתי ידיה הקטנות.
לא אשקר שאני אדם של דיבורים אבל באותו הרגע, לא ידעתי מה לומר לה.
"היי," התקרבתי אליה קצת, "הכל בסדר." לחשתי. היא הורידה את ידיה מהפנים ונגלו לפניי עיניים אדומות. "מצטערת שהיית צריך לראות את זה," אמרה בקול רועד, "פשוט…" ניסתה לומר, "הכל בסדר, אני לא צריך שתסבירי לי. בכל מקרה, הלוואי שאני הייתי יכול לומר לאח שלי את זה." אמרתי לה וחיוך קטן עלה על פניה. "למה?" התיישבנו על המיטה שלה.
חשבתי פעמיים לפני מה שאני הולך לומר לה, הרי אנחנו בקושי מכירים, כל הזמן הזה שאנחנו אצלה בחדר אנחנו רק לומדים ואת האמת? שתכננתי ללכת כמה שיותר מהר.
אבל… משהו בה הרגיש לי שונה, באותו רגע לא רציתי ללכת. אז התחלתי לספר לה.
– פלאשבק –
"אלקנה מאמי, תחשוב שוב." נכנסתי אל הבית וראיתי את אמא שלי נאבקת עם אחי. הוא הכניס כמה בגדים למזוודה שחורה וגדולה. "אין מה לחשוב אמא, אני מצטער." ענה לה והסתכל בעיניה.
היום, אחי הגדול, אלקנה, חוגג יום הולדת 18, הגיל בו אפשר להשתחרר מההורים ולעשות מה שאתה רוצה. ונראה שאח שלי לקח את זה קצת יותר מדי.
מאז ומתמיד אלקנה לא אהב את הדת, תמיד הוא היה מספר לי שכשיגיע לגיל 18 ההורים שלנו לא ישמעו ממנו יותר, וזה קרה.
"ביי דוראלי." רכן אליי ונשק לי על הראש.
לא ניסיתי לומר אפילו מילה אחת, רק חשבתי כמה אח שלי הגדול, פגע בכולנו. ביום ההולדת שלו.
– סוף פלאשבק –
נ.מ עדי-
"אם הייתי יכול, הייתי אומר לו כמה שאני שונא אותו. על זה שהוא השאיר אותי לבד, למרות שיש איתי עוד שני אחים בבית, על זה שהוא חשב רק על עצמו." אמר בכעס.
"בכל מקרה, את צריכה להעריך את אח שלך, להעריך את המשפחה, להעריך הכל.
מי יודע בעוד כמה זמן למישהו מהם יימאס ולא תשמעי ממנו שנה וקצת?" אמר בעצב.
"עד היום, עד היום אמא שלי מדברת עם התא הקולי שלו." אמר וחייך חיוך שיסתיר את העצב. "מצטער." דוראל קם ממקומו והתחיל ללכת אל עבר הדלת של החדר שלי. "לא," קמתי ממקומי. "תודה." חייכתי אליו. "על מה תודה?" שאל.
"על…" חשבתי ולא הצלחתי להסביר. "זה בסדר." חייך. "את גם בסדר." נשאר עוד כמה דקות בחדרי. "אולי, נקבע שוב בעבודה הבאה." חייכתי אליו, הוא הנהן ויצא מחדרי.
*
"לא דיברת איתי אתמול." קולו של ערן נשמע באוזניי. הסתובבתי בבהלה וגלגלתי את עיניי, "לא היה לי זמן, עשיתי את העבודה בפיזיקה." המשכתי ללכת.
לפתע הוא תפס בידי וסובב אותי אליו, המסדרון היה ריק. "איזה עבודה, עם הדתי ההוא?" הרים את ידי בגובה של פיו. "הדתי ההוא," חיקיתי אותו, "דווקא אחלה." התגריתי בו.
"וואלה, אז שיהיה לכם בכיף, אני גם אסדר לך כיסוי ראש ואיזו שמלה ארוכה." אמר וניסיתי להסתיר את החיוך שעלה על פי.
"די נו…" שחררתי את ידי ממנו ותפסתי בפניו.

נ.מ ערן-
"אתה יודע שאני אוהבת רק אותך." אמרה ונמסתי מבפנים.
זאת הייתה הפעם הראשונה שעדי אמרה את זה.
התקרבתי אליה במהירות ונישקתי אותה נשיקה סוערת, היא נצמדה אל הקיר ושמה את שתי ידיה הקטנות על גבי, נישקתי אותה נשיקות קטנות לאורך הצוואר.
"ערן, אני מאחרת לשיעור." השתחררה ממני.