"את הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים" פרק 34

עצמתי את עיניי בחוזקה מסרבת להבין מה קרה פה הרגע , הוא פאקינג אמר לי שהוא לא אוהב אותי !!
דניאל כבר לא אוהב אותי , הכל מבחינתו היה סתם , הוא המשיך הלאה .. ועוד עם בר
הדמעות לא הפסיקו לזלוג והרגשתי שאני מתמוטטת , עליתי לחדרי , התלבשתי ותפסתי מונית ישר לתל אביב , התגעגעתי למקום שלי
"היי לילוש , איפה את ?" חייגתי אלייה כאשר הגעתי אל מחוץ ביתה
"היי יפיופה אני בבית עם גל"
"מעוולה , את יכולה לפתוח כבר תדלת?"
"מה לפתוח ?? מה את רצינית ????" שמעתי אותה מבעד לדלת , ניתקתי וכיביתי את הפלא
"אעאעאעאעאע אחות שלי" צעקנו בו זמנית
"מיתי מה קורה נסיכה?" בא גל מאחורייה
"היי מזניח , הכל בסדר מה איתכם?"
"מיתו קרה משהו , ספרי לי"
"מה פתאום הכל טוב באמת"
"די שקרנית ספרי לי עכשיו , גלגול תעלה לחדר שלי אנחנו תכף נבוא"
"איייףףףף שיחת בנות" התלונן ועלה למעלה
"נו קדימה מה יש?"
"זה דניאל הוא משגע אותי" הסברתי והתחלתי לספר לה הכל
"וואייי מיתו , אני מצטערת שאני לא שם כדי לעבור איתך את זה"
"זה בסדר אהובה שלי , אני יודעת שאת לא יכולה"
"אני חושבת שנתי חמוד , אבל זה נראה שאת עדיין תקועה על דניאל , אבל שמעי זה בעיה שלו בתאכלס אל תרדפי אחריו שיזדיין , עשית די והותר !!"
"אוופפפ למה הכרתי אותו ? למה נתתי לו להיכנס לי ללב?"
"חיים שלי את לא אשמה שהוא כזה , עזבי אותך שטויות , תתעסקי בנתי והכל יהיה בסדר"
"תודה יפה שלי , אז מה הפרעתי לכם ברגע של אוהבים ?"
"חחח לא מה פתאום הכל טוב"
"חחחחח ממזרה מה ניסית לעשות ?"
"שום כלום , אני עדיין לא מוכנה"
"קחי את זה לאט ובאיזי , זה יקרה מעצמו"
"תווודההה נסיכה שלי איך שהתגעגעתי" חיבקה אותי
"גם אני קופיקו , יאללה אני אלך , תמסרי לגל ביי"
"מה כבר יא מבאסת ?"
"חחחח כן נעלמתי לכמה שעות טובות מבלי להגיד , אם לא שמת לב אני אצלך כבר שעה וחצי"
"וואי הזמן טס שאנחנו מדברות , טוב יאללה בובי תתקשרי אליי שהגעת , אוהבתתת"
"טוב מאמי אין בעיה , גם אני ביי" נשקתי לה ויצאתי מתהלכת לי ברחבי תל אביב , הדלקתי בחזרה את הפלא , היו לי 40 שיחות שלא נענו , 20 מנתי , 10 מרועי ועוד 10 מאמא , ישר חייגתי למאמא
"היי אמא"
"עמית יא משוגעת עשית לי התקפת לב , איפה את?"
"מצטערת ההייתי צריכה את השקט הזה , עבר עליי יום קשה מקווה שאת מבינה"
"טוב יפה של אמא אני אוהבת אותך , אל תחזרי מאוחר מידי"
"גם אני מאמו , טוב"
ניתקתי לה והלכתי לכיוון חוף הים , השעה כבר הייתה 8 בערב החוף היה ריק מאדם , ישבתי על החול ובהיתי בים
"הייי בובה" צעקו לי מרחוק הסתובבתי למשמע הצעקה וראיתי 3 בחורים מתקרבים אליי
"מה את עושה לבד יפיופה?" התקרב אליי אחד
"מה אתה רוצה ממני?"
"למה תוקפנית ? לא יפה" ליטף את פניי
"כן מה לא יפה" נצמד אליי מישהו מאחורה
"זה אפילו פוגע , אז מה דעתך על איזו הנאה קטנה" שאל הבחור השלישי ונישק אותי בחוזקה , ניסיתי להתנגד אך הוא היה חזק , הבחנתי בכך שרק הוא צמוד אליי , בעטתי לו בביצים והוא התקפל ניצלתי את זה ודפקתי משם ריצה מהר חייגתי לנתי אך לא הייתה תשובה
"נתייי בבקשה ממך תענה לי" מילמלתי מחכה לתשובה
הם רצו אחריי ללא הפסקה , נגמר לי כבר האוויר , לא יכולתי להמשיך , רצתי בכל כוחי והבטתי לאחור , לא ידעתי לאן הגעתי , זה היה מבוי סתום נלחצתי
במהירות חייגתי את המספר המוכר
"הלו?" ענה מתוך שינה
"דניאללל , בבקשהה תעזור לי" בכיתי
"עמית זאת את ? מה קרה למה את בוכה?"
"דניאל בוא קח אותי בבקשה , הם רוצים לאנוס אותי"
"מי עמית ? איפה את ???" צעק לא מבין
"אני בתל אביב , רק בוא מהר לפני שיתפסו אותי" יללתי אל תוך הפלא , והדבר האחרון ששמעתי היה את צליל הניתוק , המשכתי לרוץ בכל כוחי והם אחרי לא מרפים , הפסקתי לנשום ראיתי מטושטש אך לא וויתרתי , לא רציתי להיות האונס הבא , רצתי ורצתי בכל כוחי , אני חושבת שאני רצה כבר חצי שעה בסיבובים בתוך תל אביב , הפלא שלי צילצל
"איפה אתה , אני לא נושמת דניאל" דיברתי מתנשמת
"אני כמה דקות בתל אביב , רק תגידי לי איפה את"
"אני אני לא יודעת דניאל , אני רק רואה פה פחים גדולים ותמרור של אין כניסה" רעדתי מפחד שיקשקתי
"הפההההה לאן את חושבת שברחת לנו?" תפס אותי אחד הבחורים
"דניאללללל" צעקתי מבכי אל תוך הפלא
הוא התחיל לגעת בי , הוא נישק אותי בצורה גועלית , הדמעות זלגו ללא הפסקה , ההייתי באפיסת כוחות , לא יכולתי לזוז , ולא היה לי את הכוח להתנגד , חריקת בלמים מטורפת גרמה לו להתנתק ממני , ודמות גברית רצה לכיווננו , כל כך ייחלתי לכך שזה הוא דניאל אך לבסוף זה היה חבר שלו
"אחי , מישהו בא חייבים לעוף מפה"
"דניאלללללל" צרחתי ללא הפסקה
"סתמי תפה שלך יא כלבה" לחש לי בעצבים וסטר לי על לחי ימין , הלחי הפכה אדומה ואני לאט לאט החלקתי מטה
"עמיתתתתתת , איפה את ??" צעק אליי קול , אך לי לא היה את הכוח לענות לו , הבחורים עזבו אותי ונותרתי שוכבת על הכביש ללא כוחות
"דניאל" לחשתי
"עמית איפה את לעזאזאל?" שמעתי אותו מתייאש
"דניאל אני פה" לחשתי בשנית , אך הוא אפילו לא שמע , לאחר שנייה הפלא שלי צילצל , ואפילו לא מצאתי את הכוח להושיט את ידי אליו
"עמית את פה" רץ אליי דניאל לפי הצלצול
"חיים שלי מה קרה לך?" שאל מבוהל ותוך שנייה הרים אותי בין ידיו
"דניאל , הם הם ניסו .." לחשתי בגימגום
"ששש הכל יהיה בסדר יפה שלי , אל תדברי"
"דניאל הכל מטושטש"
"עמית תישארי איתי , הכל בסדר" "תפקחי את העיניים אל תסגרי אותם עמית" אמר שעיניי נעצמו
וזה הדבר האחרון ששמעתי כי מכאן הכל נהפך לשחור ..