"את הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים" פרק 42

~דניאל~
התקשרתי לעמית כמה פעמיים , אבל היא לא ענתה , קצת נלחצתי , התקשרתי שוב ושוב אבל היא לא ענתה , עזבתי הכל ורצתי מהר לכיוון הגן של ליה , נכנסתי פנימה בסערה
"היי אביבה , תגידי לקחו את ליה?"
"היי חמוד , כן חברה שלך לקחה אותה"
"הבנתי טוב תודה" יצאתי משם במהירות , לא מבין לאיפה היא יכלה להיעלם .. ופתאום משום מקום הצלצול נשמע ושמה התנוסס על הצג
"עמיתתת" עניתי כולי לחוץ
"שלום לך אדוני , אני מצטערת לבשר לך אבל עמית מאושפזת בבית החולים"
"מההה ? מה בית חולים ?" צעקתי
"אדוני אני מבקשת ממך להירגע ולא לצעוק , היא כרגע באישפוז , אם תוכל תגיע לכאן ונדבר איתך"
"כן כן , עכשיו אני מגיע , תודה רבה" ניתקתי ורצתי מהר לכיוון האוטו , נכנסתי פנימה התנעתי ושמתי גז לכיוון הבית חולים , ההייתי ממש לא רגוע , עוד שנייה ועשיתי תאונה
רצתי מהר לתוך המבנה העצום
"סליחה איפה החדר של עמית בוכבוט?" שאלתי במודיעין
"חדר 314 קומה 2"
"אוקיי תודה רבה" הודיתי לה ורצתי לכיוון המעליות
יצאתי מהמעלית ופניתי ימינה נכנס לתוך המחלקה של עמית
"314 , 314" מילמלתי לעצמי
"סליחה חתיך אפשר לעזור לך?"
"אממ כן חדר 314"
"הא עמית בוכובוט ,בוא אני אראה לך , מה אתה קשור אלייה?"
"מה החפירות , יאללה אין לי זמן" התעצבנתי
"אוקיי תרגע , תכף הגענו .. אז מה אתה בשבילה?"
"חבר שלה , זהו סיימת עם הזיוני שכל?"
"כן תרגע עצבן , הנה זה כאן" אמרה ובאתי להיכנס אך היא עצרה אותי בידה , הסתכלתי עלייה במבט של עזבי לי את היד
"הא כן סליחה , פשוט רציתי לעדכן אותך , היא טוענת שאיזה גבר מבוגר דחף אותה ומשך ילדה מידייה ,והיא גם מילמלה כל שנייה "הוא יכעס עליי , הוא ישנא אותי" לא בדיוק הבנו על מי , היא רצתה להשתחרר ולחפש את הילדה אך לא אישרו לה , היא קצת מבולבלת , אני מציעה שלא תלחץ עלייה כי היא בטראומה קלה"
"אוקי תודה רבה לך" אמרתי ונכנסתי לחדרה היא ישנה שם על המיטה כל כך שלווה
"אחחח שאלוהים יעזור לי כמה את יפה חיים שלי" לחשתי מלטף ומשחק בשיערה
"הממממ" התמתחה קלות ואיך שקלטה אותי נבהלה וקמה לישיבה
"דניאל , מה מה אתה עושה פה?" גימגמה
"היי היי הכל בסדר פיצית , אני יודע מה קרה והוא ישלם על זה"
"לא לא לא מה פתאום זאת אשמתי , ואתה לא צריך לריב עם אבא שלך בטח ובטח שלא בגללי"
"די עמיתי מספיק זה לא אשמתך , זה הוא , זה לא חדש לי שהוא מתנהג ככה , הוא בכוונה לקח אותה איתו לבד כדי שיוכל לשטוף לה את המוח עליי , ועכשיו על הדרך הוא גם מערב אותך בזה"
"דניאל בבקשה ממך , אל תעשה כלום , תבטיח לי" התחננה שדמעות עומדות בעינייה
"די אהובה שלי , אל תבכי , אני לא יכול לראות אותך ככה"
"אז אני רוצה שתבטיח שלא תעשה כלום בנידון"
"די עמית , אני לא יכול להבטיח לך כלום , אני גם ככה לא סובל את אבא שלי עוד מלפני , וזו הזדמנות טובה להעמיד אותו במקום"
"אבל אני לא רוצה שתסתבך .. הוא עדיין אבא שלך"
"אבא לא יאיים עלייך שהוא יפגע באחותך , אז תעשי לי טובה , אבא הוא מזמן כבר לא" צעקתי
"טוב טוב די לצעוק , עכשיו בבקשה ממך בוא נלך מכאן ונחפש את ליה"
"אני אלך לחפש אותה , לך אסור לצאת יש עוד כמה בדיקות שאת צריכה לעבור , אני אבוא יותר מאוחר כדי לראות מה קורה , את צריכה שאביא לך משהו?"
"לא לא , אני בסדר גמור , תלל ותחזור מהר , למה אני משתגעת בבתי חולים"
"טוב אהובה שלי" נשקתי לראשה ויצאתי משם מתכנן צעד צעד בראשי וצועד לעבר המטרה שלי .. יודע טוב מאוד מה הולך לקרות ..