"את הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים" פרק 28

"הם יודעים על המחלה שלי דניאל , היא סיפרה להם , היא הרסה את החיים שלי !! , כולם צוחקים ומרחמים עליי"
"די די חיים שלי אל תבכי , אל תדאגי אני אטפל בה , רק תפסיקי לבכות בבקשה ממך , אני לא יכול לראות אותך בוכה" אמרתי מתחנן ומנגב את דמעותייה
"איך אני יכולה לא לבכות איך ? היא הרסה לי את החיים , ואני בטוחה במיליון אחוז שזאת היא ששמה לי את הסוכרים"
"די עמית זה שתשבי פה ותבכי את החיים שלך ותייללי לא יעזור לך , תתאפסי על עצמך ותמשיכי הלאה"
"אז עכשיו זה מה שאני מבחינתך בכיינית ומייללת , סבבה אין בעיה דניאל , אז תלך לחפש לך מישני נורמלית בלי רגשות" אמרה ורצה משם
ניסיתי לתפוס בידה ולעצור אותה אך לא הצלחתי סעמק ערס התעצבנתי ובעטתי באבנים שעל הרצפה, , דפקתי ריצה למבנה ונדהמתי , על כל הקירות היו תלויים דפים ובהם תמונה של עמית באחד מטיפוליה ונשירת שיערה שמעל התנוסס הכיתוב חולת סרטן
בת זונה אם זאת היא , אני אגרום לה לשלם על זה היא תצטער על היום שנולדה , דפקתי בדלת של הכיתה של השרמוטה
"אני צריך את בר ועכשיו"
"שלום גם לך אדון לוי , מה זו ההתפרצות הזאת לכיתה שלי ?"
"אל תזייני לי תשכל ותוציאי את בר"
"אותו דניאל , טוב בר צאי"
"מה מאמי התגעגעת ?" שאלה אחרי שסגרה את הדלת
"יא בת זונה למה עשית את זה?" צעקתי עלייה
"חחחח וואי דניאל תירגע , עשיתי מה ?"
"אל תיתממי , ותגידי למה עשית את זה" התעצבנתי
"אתה מפגר ? עשיתי את מה ?"
"בר באלוהים אני נשבע לך , טוב לא יהיה לך אז תתחילי לדבר ומהר" דחפתי אותה לאחור ושמתי את ידי על גרונה אך לא לחצתי
"אמאלההה דניאל תירגע יא משוגע , מה עובר עלייך ? אתה לא אלים כמו אבא שלך , משהו השתנה בך בגללה , אתה נהפכת לאלים יותר , היא משפיעה עלייך לרעה , מספיק עם זה דניאל !!"
"אל תדברי על זה אפילו , היא לא משפיעה עליי לרעה ולא כלום מספיק עם זה"
"לי שה דווקא נראה שכן , אז אם לא אכפת לך אני לא עשיתי כלום ממה שהיא אמרה לך , רואים שזאת עוד דרך להרחיק אותך ממני , היא פשוט בודדה שצריכה חברה בזמן המחלה שלה אז היא ניצלה אותך , ועכשיו לי יש שיעור שאני צריכה להיכנס אליו אז להתראות"
סעמק נתתי בוקס לקיר , היא באמת לא עשתה כלום כנראה שעמית ניצלה אותי וחיפשה איך להפריד בנינו , ואולי היא צודקת ועמית מוציאה ממני את הצד האלים שלי , בחיים לא ההייתי ככה , אני הופך להיות אבא שלי לאט לאט ואני לא מוכן שזה יקרה

~עמית~
רצתי מהר משם לכיוון הבית , עליתי לחדרי ופשוט התמוטטתי על מיטתי , בכיתי ללא הפסקה הרגשתי שאני לאט לאט מתרוקנת , חשבתי לעצמי למה היא כל כך רעה ? מה כבר עשיתי לה ? עכשיו כולם מרחמים עליו והדבר האחרון שרציתי זה שידעו על המחלה וירחמו עליי , עצמתי את עיניי ופשוט ניסיתי להירגע , מסתבר שנרדמתי כי שפקחתי את עיניי דניאל רכן מעליי ועל השעון הופיעה השעה 20:00
"מה אתה עושה פה?" גערתי בו
"היי יפה שלי , באתי לראות מה איתך"
"אז כמו שאתה רואה אני מתבכיינת ומייללת ולא מוכנה להמשיך הלאה מה שנקרא תקועה , אה וגם אין לי רגשות"
"די עם זה עמית"
"אל תגיד לי די עם זה , אתה אפילו לא מבין את ההרגשה של זה , לך אין מושג מה זה , עלייך לא מרחמים , עלייך לא צוחקים , לא מסתכלים עלייך במבט של וואי איזה מסכן וואי חראם עליו , אתה לא חולה , אתה לא צריך לקחת 20 כדורים ביום ושלא נדבר על הבדיקות שצריך לעבור 3 פעמיים בשבוע"
"דייייי כבר תפסיקי לחפש רחמים עצמיים , תפסיקי לרחם על עצמך , קחי את עצמך בידיים ותמשיכי , אני לא יכול לשמוע את זה כבר , כמה אפשר להיתקע על זה ? בסדר את חולה הבנו מה את רוצה שאני יעשה יתנהג אלייך כאילו את שברירית ? כאילו את עטופה בצמר גפן?"
"ההיית חסר רגישות ותישאר חסר רגישות , לב מאבן זה מה שיש לך , ואני לא אתפלא אם גם זה בא מאבא שלך"
"עמיתתת" הוא צעק ונתן לי סטירה , לא עיכלתי את זה , ההייתי פעורת פה , הדמעות החלו לזלוג מעצמן , הנחתי את ידי על הלחי האדומה
"אני רוצה שתעוף מפה ועכשיו" צרחתי
"וואלה בר צדקה , את באמת משפיעה עליי לרעה , בגללך אני נהיה אלים יותר והופך לאבא שלי , עדיף שאני ישמור מרחק , בהצלחה עם המחלה" אמר ויצא מהחדר כמו רוח סערה ואצלי הברזים כבר מזמן נפתחו , אני לא מאמינה שלמרות כל ההבטחות שלו הוא הרים עליי יד , הוא פגע באמון שלי , הוא הבטיח שאף פעם לא יעזוב אותי והנה היום זה קרה אני שונאת אותו אוחחחח
פקחתי את עיניי , השעה הייתה 7 ורבע
"עמית" נכנסה אמא לחדרי
"הממ"
"צריך לק.. מה זה למה כל העיניים שלך אדומות? קרה משהו ? בכית ?"
"לא מאמא הכל בסדר , זה רק חוסר שעות שינה"
"אני מקווה שזה רק זה , טוב יאללה קומי להתארגן"
"לא מאמו אני נשארת היום בבית , אני ממש עייפה וכואב לי הראש"
"טוב חד פעמי , תשמרי על עצמך , אני זזתי לעבודה , יומטוב יפה שלי" אמרה ונשקה לראשי סוגרת לאחר מכן את הדלת ואני שקעתי שוב לשינה עמוקה
רטט קל מהשידה העיר אותי
"הלוו ?" עניתי בקול ישנוני
"עמייתתתת איפה את?" זאת הייתה בתאל
"בבית ישנה"
"טוב טוב ישלך 5 דקות לקום ולהתארגן יש היום מבחן שכחת ?"
"וואי נכוןןן , שיט , טוב טוב אני מגיעה ביי"
קפצתי במהירות מהמיטה למקלחת שפטתי פנים ציחצחתי שיניים , הוצאתי חולצת בצפר שחורה טייץ שחור ונעל שחורה , היה לי מצב רוח לא משהו ולא היה לי כוח להשקיע תליתי את תיקי על כתפי ויצאתי מהבית , כשהגעתי לכיתה המורה הגיע שנייה אחריי
"מה זה מה עבר עלייך ?" שאלה בתאל בהלם
"סתם כלום"
"מה לילה סוער עם דניאלי שלנו?"
"זהו שאין יותר דניאל"
"מה מה ז"א ?"
"נפרדנו"
מההההה?" צעקה בלחש "למהה ?"
"כי הוא מפגר שחושב מהתחת זה למה"
" את חייבת לספר לי מה קרה"
"בסדר בסדר אחרי המבחן , טוב יאללה בהצלחה" אמרתי כאשר המורה הגיש לנו טפסי מבחן , ניסיתי להיזכר בחומר הנלמד אבל המוח סירב לעבוד , מחשבותיי נדדו הישר לדניאל , ניסיתי להתעשט ולא בדיוק זכיתי להצלחה , עניתי על מה שידעתי והגשתי את הטופס
"בהצלחה , ועמית המורה למתמטיקה ביקש לקרוא לך לחדרו"
"אוקיי תודה רבה" הודיתי לה והתקדמתי לחדרו של המורה , דפקתי על דלתו וחיכיתי לתשובה
"כן יבוא"
"היי המורה ביקשת שאבוא אלייך"
"אוו עמית כן שבי בבקשה"
"מה העניין?" שאלתי בישירות
"אממ שמעתי שהיו קצת תקלות בעניין התיגבורים לדניאל ולכן הוא ביקש חונכת חדשה , מה שאומר שלא הצלחת במשימה , ואני נאלץ להוריד לך 20 נקודות עקב אי עמידה בביצוע המשימה"
"מה ? אבל המורה אני עשיתי על מה שיכולתי באמת , אשמתי שהוא מטומטם ?"
"עמיתתת מה זה הדיבור הזה , עוד מינוס 5 נקודות על גאוותנות מעל האחר"
"נו באמת המורה זה ממש לא פייר"
"אני מצטער אבל זה הכללים"
יצאתי חדרו עם ראש מושפל
"מה פרצוף תשעה באב?" שאל קול
"זה אתה , הכל בגללך" אמרתי כאשר הבנתי שזה דניאל
"מה את רוצה ממני יא ממורמרת?"
"בגללך הכל נהרס לי"
"טוב טוב עמית אל תביאי לי עצבים , שחררי ממני"
"היי בייב מה קורה?" צצה בר משום מקום ובלעה את דניאל , קיבלתי שוק , דמעה בוגדנית זלגה לה והלכתי משם במהירות , הוא המשיך הלאה , מהר מאוד , זה אפילו לא היה לו קשה , הוא בכלל לא אהב אותי באמת , אני חייבת כל כך לשכוח ממנו , אני חייבת להבין שזהו אין יותר דניאל , ומעכשיו זה עמית לבד לא משנה מה ..