באמצע החיים. (חלק שלישי. תיכנסו)

אני לא יכולה להפסיק עם הסיפור הזה…… התמכרתי…
אל תדאגו לשאר הסיפורים. אני נמצאת עם מחסום כתיבה.
אני מנסה לכתוב אבל זה יוצא מגעיל ומכוער..
אני אמשיך ממש בקרוב, ואשמח שתגיבו כי על הפרק הקודם כמעט ולא הגבתם..

–

התעוררתי לאחר כמה שעות, מתהפכת על הצד השני, פוגשת בפרצופו של אבי ישן.
אני דומה לאבא ולאמא מאוד.
העיניים החומות הגדולות מאבא, בעוד ששיערי החום החלק הוא של אימי.
לא הצלחתי להירדם שוב והפיפי לא איחר לבוא.
קמתי בעדינות לשירותים, מעירה את הורי בטעות.
"סליחה" אמרתי בקול צחוק חנוק,
"זה בסדר" מלמלה אימי וחזרה לישון, בעוד שאבי ענה "תחזרי לחדר שלך מתוקה"
"אני רוצה לישון איתכם!" אמרתי בעיקשות ויצאתי לשירותים,
עוברת בחדרי ורואה את יניב ישן בנוחות ובשקט. בלי החברה ההריונית שתציק לו.

חזרתי לחדר של הורי, מגלה שאין לי מקום.
"חוצפנים" אמרת בקול, שומעת את אמא ואבא צוחקים.
אז נאלצתי לחזור לחדר שלי עם יניב. מעירה אותו,

"הכל בסדר?" ענה באינסטינקט וקם למצב ישיבה, הנדתי את ראשי לשלילה.
נכנסתי בין מצעי המיטה לשמיכה, נשכבת עם פניי אל כיונו,
"למה חזרת?" שאל בשקט, עשיתי פרצוף עצוב והפניתי לו את גבי, מנסה להירדם ללא הצלחה.
"אתה לא אוהב אותי" קבעתי, הרגשתי את ידיו מתעטפות סביב ביטני ומושכות אותי אל גופו בעדינות,
"אני אוהב אותך. אני לא אוהב את העצבים שלך" נאנח ונשק לצווארי,
"אני שמנה ויש לי פיפי כל הזמן ומרוב שאני שמנה קשה לי לעשות פיפי" אמרתי בלי נשימה וכשבאתי לפתוח את פי על מנת לבכות, יניב מיהר להניח יד על הפה שלי ולהצמיד את גבי אל בטנו השטוחה- לעומתי….
"אני אוהב אותך, ואת התינוקת הקטנה שבבטן שלך" ענה בבטחון
"גם אני" הודתי בשקט והסתובבתי לצד השני, נושקת לשפתיו הדקיקות.
"עכשיו תחזרי לישון" ביקש, הנדתי את ראשי לשלילה והדלקתי את הטלוויזיה, רוצה לראות האנטומיה של גרי.
"טל את צריכה לישון. אין ויכוח" ענה וכיבה את הטלוויזיה
"אני רוצה לראות טלוויזיה כי בא לי שווארמה" עניתי בלי לחשוב,
יניב צחק והדליק בחזרה את הטלוויזיה, מנסה להירדם אבל אני לא מאפשרת לו.

"אתה כועס שאני ישנה עם ההורים שלי לפעמים?" שאלתי בשקט והפניתי את מבטי אל עיניו החצי פקוחות.
"כן. אני לא מבין למה את רוצה שאני אשן פה אם את ישנה עם ההורים שלך" נאנח והוסיף "זאת שריטה. איפה שמעת על ילדה בת 17 שישנה עם ההורים שלה?"
"איפה שמעת על ילדה בת 17 שנכנסה להריון?" אמרתי בעצבים
"ההורמונים האלה שלך משגעים אותי" אמר בעצב,
"אני ישנה איתם רק לפעמים. זאת לא שריטה" אמרתי בעצב, מנסה להשתלט על השפה התחתונה הרועדת שלי.
הוא נאנח בפעם המליון ומשך אותי לחיבוק.
"אני לא כועס. אני רק אומר שיכולתי לישון בבית, להיות עם חברים מהבית" ענה ונשק למצחי.
"אז תלך. אני לא מחזיקה אותך" עניתי בעצב, לא משתלטת על הדמעות שעומדות בגרון, ומשחררת כמה דמעות חלשות שמתחילות להתגבר…

פקחתי את עיני, זה הרגיש לי כמו אחרי שניה. אך גיליתי שכבר בוקר,
השמש החמה חדרה אל החדר וגרמה לגופי להזיע.
הפעלתי את המזגן במהירות, מתרוממת מהמיטה ומתנתקת מידיו החזקות של יניב ומביאה בגדים בשביל להתקלח.

כשיצאתי מהמקלחת חזרתי לחדר שלי, לבושה בשורט קצר וחולצת טריקו של אבא.
היא הייתה באמת טובה עלי.
נשכבתי בחזרה ליד יניב ונשקתי לשפתיו. אני אוהבת את המאמי הזה.
"קמת שמחה" צחק ופקח את עיניו, הנהנתי בראשי ודחפתי את פני אל תוך פרצופו , הוא הניח את ידו על מצחי ודחף את ראשי מעט אחורה מהפנים שלו.
"קצת קשה להתעורר כשאת דבוקה לי לפרצוף" צחק וקם מהמיטה וכרך את ידיו סביב מותני ועזר לי להתייצב על הקרקע. מביטים במראה בשנינו.
עומדים בתנוחת פרופיל ורואים את ההבדלים הברורים.
"אני כזאת שמנה" אמרתי בקול עצוב והתרחקתי מהמראה.
הוא נשק לצווארי ונכנס מיד למקלחת, לא מחכה לי.

–

התיישבתי במיטה בחזרה, טועמת ממעדן בטעם תות ומיד יורקת את תכולתו אל תוך הקופסה בחזרה.
"זה דוחה!" אמרתי בקול, יודעת שההורים שלי כבר בעבודה ויניב במקלחת.
לבסוף התייאשתי ואכלתי את המעדן כי לא היה לי תאבון חוץ מזה.
ליטפתי את ביטני בידי הימנית ובידי השמאלית הקלדתי לשי חברה שלי,

אל; שי

-'מכוערת בואי אלי. פליז פליז פליז'

'אני מארגנת את הדברים האחרונים ללימודים סורי'

-'אני עכשיו לבד וסתם בהריון… את הבטחת שניפגש אפילו שאני בהריון ואת לומדת'

זה עיצבן אותי שאף אחד לא נמצא איתי חוץ מיניב.
התחלתי לבכות וזרקתי את הטלפון על הריצפה. אני שונאת את הבטן הזאת,
אני שונאת את חברות שלי.
ואני שונאת את יניב שהכניס אותי להריון!

קמתי מהמיטה כשפני רטובות מדמעות ויבבות נשמעות מפי, אני פותחת את הדלת של המקלחת ללא התראה ופוגשת בגופו הערום למחצה של יניב.
ההורמונים השתוללו בגופי.
כעס, עצב, שמחה ואפילו תשוקה לגוף של יניב.
מעניין אם הוא גם נמשך אלי……
"הכל בגללך אני שונאת אותך!" העצבים חזרו לגופי וחבטתי בחזה שלו,
הוא נאנח ומשך אותי לחיבוק,
"מה יש אהובה שלי. את חייבת לשלוט בעצבים שלך. את חייבת להתייחס אלי יפה" נאנח ונשק למצחי
"אני לא רוצה! אין לי חברות בגלל שיש לי תינוק בבטן!" אמרתי בעצבים וניסיתי להתנתק ממגעו
"אני יודע יפה שלי. אבל התינוק הזה יהיה האוצר הכי גדול שלנו" אמר ונשק לצווארי, מרגיע אותי.
"אבל אני האוצר שלך" הוצאתי יבבה וחיבקתי אותו
"את האוצר שלי. והוא יהיה האוצר שלנו. ביחד" הסביר בסבלנות,
"בואי נצא לבחוץ, אני אתלבש ואת תנוחי" אמר בקול מעודד ומשך אותי מחוץ למקלחת והושיב אותי על המיטה בזמן שהוא התלבש,

"שי לא רוצה להיפגש כי היא מתארגנת לתחילת שנה." הסברתי לו בעצב, רואה ששי שלחה לי הרבה הודעות לטלפון שהיא מצטערת אבל הלימודים חשובים לה, פחות ממה שאני חשובה לה- אבל היא מתארגנת.
"את יכולה להיפגש עם חברה אחרת. או להיפגש איתה ביום אחר" ניסה לעודד וניגב את שיערו כשגופו היה לבוש.
"אתה רוצה להיפגש איתי?" שאלתי בעצב וניגבתי את דמעותי שאפילו לא שמתי לב שזלגו..
"כן. אני אפגש איתך, מה את רוצה לעשות?" שאל בחיוך קטן ונשק למצחי שוב.
"בא לי לאכול. אבל בא לי גם ללכת לים, אבל יש לי בטן" נזכרתי והתחלתי שוב לבכות,
"וזה הדבר הכי יפה שיש. הבטן היפה הזאת שבתוכה חי לו האוצר שלנו" התכופף על ברכיו ודיבר אלי בגובה העיניים.
הנהנתי בראשי והרמתי את חולצתי עד לקו החזה, נותנת לו תצפית על התינוק שלו שחי בתוכי.
הוא נשק לבטני וחזר לארון שלי והוציא משם מכנס שק וחולצת טריקו שבגלל החודש החמישי נצמדה לביטני, אפילו שקניתי את זה לפני שלושה שבועות.

–

"מתי אתה חוזר לצבא?" שאלתי בעצב, לא רוצה להיות רחוקה ממנו
"מחר. אני חוזרת לסוף שבוע שם" ענה בעייפות,
"לאן הולכים?" שאלתי בהתרגשות, שוכחת מהעצב שהוא עוזב מחר..
"לסבתא שלי, הבטחתי לה שנאכל שם ארוחת בוקר. ואז נלך למישהי שעושה מסאג' לנשים בהריון" ענה, שמחתי
"סבתא התגעגעה אלי?" חייכתי, הוא הנהן בראשו והחנה את הרכב, הגענו!
"מה היא הכינה לאכול?" צחקתי ונכנסנו לבית הפרטי שלה,
הדלת הייתה פתוחה וניחוחות באוויר הגיעו אל אפי,
"פנקייק. היא ידעה שההורים עושים לך משטר על האוכל" חייך חיוך קטן והניח את ידו על גבי התחתון ועודד אותי להיכנס אל הבית,
"סבתא!" קראתי לה בשמחה, אני קוראת לה סבתא למרות שהיא לא סבתא שלי.
בעיה.

"טל את נראת זוהרת!" החמיאה לי מיד וחיבקה אותי, סבתא של יניב מאוד צעירה.
לא רואים את הגיל על נתוניה, ממש לא.
"אני נראת דובה" תיקנתי אותה ולקחתי חתיכה מהפנקייק שהייתה בצלחת,
"שמעתי שעושים לך חיים קשים עם ההריון. הבאתי פינוק של פנקייקים עם שוקולד, וקצפת, וגלידה. כמובן אל תגלי" קרצה ועברה לחבק את יניב,

סבתא שלו סידרה על צלחת ערימה של פנקייקים שמעל יש שוקולד וקצפת במרכז וכדור גלידה על הצלחת בצד, והרבה שוקולד!!
"זה כל כך טעים!!!" קראתי בקול והמשכתי לאכול, יותר שווה מהמעדן הדוחה בבוקר
"מה שלומך סבתא?" שאל יניב שאל קצת מהאוכל,
"איתי ברוך ה' הכל טוב. מה איתך כפרה שלי, איך זה להיות עם אישה הריונית?" חייכה,
הוא פחות חייך.
"מנסה להתרגל" חייך חיוך מאולץ.
הרגשתי חמיצות עולה במעלה גרוני וביטני וגרוני מתכווצים.
"אני מתכוון, מרגיש לי משפחה עכשיו." תיקן את עצמו, אבל לא אותי…
"כן" חייכה סבתא שלו. אני התעניינתי באוכל..

"סבתא היה טעים" הודתי לה בחיוך לפני שנסענו משם, נפרדנו ממנה ונכנסנו לרכב.
"אתה באמת רוצה את התינוק? כי זה נראה לי שלא" הודתי בקרירות
"אני רוצה אותו. טל. אני רוצה אותו בכל לשון של בקשה. אבל קשה לי! את גם סוג של תינוקת, קשה לי לחשוב שאני אצטרך להתמודד עם שני תינוקות" נאנח ושפשף את פניו.
שפתי התחתונה רעדה ודמעות זלגו על פני
"זה בגלל שאני שמנה נכון?" בכיתי בקול,
"זה העניין! את חושבת כמו ילדה. לא כמו בוגרת, כמו שהיית" נאנח בקול והמשיך לנסוע.
המשכתי לבכות והוא התעלם ממני.
הפנתי לו את גבי ונשענתי על החלון. לאט לאט עיני נעצמות.

"יפה שלי תתעוררי, הגענו" אמר יניב וליטף את גבי, לא רציתי לקום.
"מחכים לך בפנים" אמר בתחינה והצביע על השלט של מרכז שבו עושים מסאג'
"לא בא לי" אמרתי בילדותיות.
הוא לא שאל אותי והחזיק בכף ידי ועזר לי לצאת מהרכב אל האזור,

נכנסנו למרכז ואישה באמצע שנות ה50 לחייה עמדה בחלוק לבן ושיער אפור אסוף בגומיה לקוקו. היא הביטה בי בחיוך והתקרבה, מיד נסוגתי לאחור והתחבאתי מאחורי גופו של יניב, מחבקת אותו ולא רוצה לעזוב.
"אני מיכל, נעים מאוד" עקפה את גופו של יניב ונעמדה מולי. זזתי ממנה ונעמדתי רחוק ממנה, מרגישה את ידו של יניב נעטפת סביב גופי, הוא נעמד מאחורי וכרך את ידו סביב גופי ההריוני..
"זאת טל. היא מאוד ביישנית" ענה יניב במקומי,
היא חייכה חיוך רחב והתחילה להסביר לי. "אני המסז'יסטית שלך. אני לא מכאיבה, אני רק רוצה לגרום לך להרגיש נעים עם הגוף שלך. לשחרר לחצים, מתחים. כמובן אני לא עושה משהו בכוח. אם את לא רוצה, את יכולה תמיד להפסיק. הסברתי לבן זוג שלך שיש לי תואר ורשיון ותעודה על עיסוי לנשים בהריון. שום דבר לא נעשה מתחת לחוק." חייכה,
נכנסנו לחדר של העיסוי, הייתה מיטת עיסויים. היה רעש של מפל מים מתוך טייפ קטן.
הרגשתי רגועה.
"הבן זוג שלך יכול לחכות בחוץ עד שהעיסוי יגמר" חייכה,
"אני רוצה שתישאר" ביקשתי מיניב בשקט, הוא הנהן בראשו ונשק למצחי שוב.

מיכל נכנסה עם דפים וביקשה שאני אקרא ואסמן מה שמתאים לי, היו הצהרות בריאות, איזה שבוע אני. אם אני סובלת ממחלה כלשהי.
"אני אשאר כאן" יניב הבטיח לי, הנהנתי בראשי ומיכל גם הנהנה בראשה.
"אני אחכה לך מאחורי הוילון. בינתיים תתפשטי, תשאירי עלייך רק תחתון. כמובן רק אם תרגישי בנוח" הסבירה והושיטה לי מגבת בשביל שאכסה את גופי.
מיכל נעלמה מאחורי הוילון בעוד שיניב עזר לי לפשוט את החולצה,
"אני לא מורידה חזייה" אמרתי לו, הוא הנהן בראשו והושיט לי גומיה בשביל שאאסוף את שיערי לקוקו,
נשארתי בהלבשה תחתונה ומיכל נכנסה בחזרה, נשכבתי על הצד על המיטה, תוחבת כרית בצד של ביטני בשביל שאשכב בנוחות,
שמן חמים נמרח על ידיה של מיכל והיא החלה לעסות במיומנות את כתפיי וצווארי,
נהניתי כל כך.

העיסוי עבר מהר ובנוחות, רק לקח לי זמן עד שהתהפכתי.
יניב חיכה בשקט ועודד אותי שהכל בסדר.
בינתיים מיכל עיסתה את כפות רגלי. כל כך נהניתי..
"מה את מספרת על עצמך?" שאלה מיכל ברכות,
"קוראים לי טל. והבחור המשגע הזה שיושב כאן מימיני, הוא האהוב שלי" אמרתי באהבה.
יניב חייך, חיוך ראשון מאז שיצאנו מאצל סבתא שלו.
"איזה שבוע את?" היא התעניינה,
"שבוע 20" עניתי בחיוך קטן והבטתי על יניב,
"בני כמה אתם? אתם מאוד צעירים." הודתה בתדהמה,
"אני בת 17 וחצי. ויניב בן 20." סיפרתי, יודעת שהיא הבינה שנכנסתי להריון בטעות.
"יש לי הרגשה שיהיה לך בן" אמרה בחיוך קטן,
"איך את יודעת?" שאלתי ללא הבנה,
"גם לי הייתה בטן כזאת. והיה לי בן. מאמי שיהיה לך במזל טוב" חייכה ונתנה לי את הפרטיות שלי בשביל להתלבש,
"יהיה לנו בן?" שאלתי את יניב, הוא רק חייך.
"אני אלמד אותו איך להתחיל עם בנות" קרץ,

נכנסנו לרכב והרגשתי צורך לנשק אותו.
"אני אוהבת אותך ואני מצטערת על הכל. אני יודעת שאני מעצבנת" אמרתי בעצב,
"אני אוהב אותך. את בכלל לא מעצבנת, את לפעמים מתנהגת במפונקות" הודה והמשיך בנסיעה אל עבר הבית שלו..
"אצל מי יושנים?" שאלתי בהתלהבות,
"את תישני אצלך. ואני אחזור לבית, מחר בבוקר אני צריך לחזור לבסיס" חייך חיוך שבור,
"אני רוצה לישון איתך. בבקשה. לילה אחד" התחננתי,
"מאמי…" ענה בשקט,
"אני לא יורדת מהאוטו. רק אצלך." אמרתי בכעס,
הוא צחק והמשיך לבית שלו.

–

לבסוף יניב נכנע ולקח אותי אליו הביתה. התנחלתי בספה בעוד שיניב דיבר בטלפון שלו עם חברים,
היינו לבד.
"מאמי אני יוצא אל חברים. רוצה לבוא?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
"תלך אתה חיים שלי. אני יודעת שאתה רוצה, אני אחכה לך כאן" חייכתי,
"אני אחזור מאוחר. את רוצה שאני אשאר?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.

שעה וחצי עברה ובהם יניב הספיק להתארגן, להתקלח, ולצאת לחברים שלו, ואפילו להכין לי ארוחת ערב.
הערב כבר הגיע והודעתי להורים שלי שאני אצל יניב.
אחרי שסיימתי לאכול וששטפתי את פני וצחצחתי את שיני הרגשתי מספיק מוכנה בשביל ללכת לישון.
הבטתי על שעוני, רואה שהשעה כבר 10 בלילה.
הוריו של יניב יחזרו בעוד חצי שעה הביתה, אין שום סיכוי שבעולם שאני אשאר ערה.. זה מאוחר מידי…

נקודת מבט אמא של יניב-

חזרתי הביתה אחרי יום עבודה ארוך. מביטה בשעוני שהשעה 22:45,
היו המון פקקים יחסית ללילה.
פתחתי את הבית עם המפתח, יודעת שאת הלילה אני אעביר לבד בלי בעלי מכיוון שהוא חייב לעבוד עד הבוקר.
חלצתי את נעלי בכניסה, רואה שהבית נקי. מאושרת מכך.
מכינה לי כוס נס קפה וקורסת כל הדרך לחדר,
מבחינה בדמות הריונית ישנה בחדר של יניב.
חשבתי שיניב אצל חבר…
נכנסתי בשקט לחדר, מבחינה בטל ישנה בנוחות על המיטה, דמותה המעוקלת קורת מעייפות.
כיסיתי את גופה עם השמיכה ונכנסתי לחדר שלי,
שותה מהנס ומתקשרת ליניב.
יודעת שהחיים של הבן שלי עומדים להשתנות.
יש לו תינוק בדרך. הילד שלי לא הספיק כלום וכבר יש לו אישה וילד.
הוא יצא מהצבא וישר ילך לעבוד, ולא יצליח ללמוד..
המצב בחוץ היום קשה בשביל זוג לא נשוי ועוד עם ילד. ועוד בלי השכלה.
אני יודעת שאנחנו נעזור.
אבל אני לא יכולה להתכחש לזה שהחיים של הילד שלי נהרסו.
ימים יגידו אם לטובה. או לרעה.

"אה אמא?" שאל יניב
-"אפשר להבין למה טל בבית ואתה לא?"
"יצאתי אל חברים. אמא אני חייב להשתחרר. חנוק לי" אמר. הבנתי אותו.
-"אל תחזור מאוחר. וגם אל תשתה הרבה, ואל תעשן" דאגתי.
"טוב אמא" ענה ברכות
-"אני אוהבת אותך ותומכת בך תמיד" עניתי.

סיימתי לשתות את הנס והספקתי להיכנס להתקלח, יוצאת אל החדר עם פיג'מה ונעלמת בין מצעי המיטה.
נזכרת שיכול להיות שטל לא שותה הרבה מים.
קמה מהמיטה והולכת למלא לה בקבוק מים קטן, מניחה ליד המיטה ויוצאת בחזרה לחדר. והפעם נרדמת.