בובות – פרק 10
טריקת הדלת שלה נשמעה בכל רחבי הפנטהאוז הגדול..
אופיר יצא מן המטבח והסתכל עלייה ..
שרשרת הזהב העבה שלו תלויה על צווארו כתמיד, חולצתו פתוחה והוא אחז בידו פחית בירה …
"מה קרה, ילדה?" הוא התקרב אלייה, הבל נשימתו על צווארה..
הוא דחה אותה יותר מתמיד עכשיו..
היא עפעפה בעיניה וניסתה להשתלט על הבחילה שגאתה בה, היה לו ריח חזק של אלכוהול…
"אופיר…" היא נשמה עמוק..
הוא העביר יד עבה ושעירה על לחייה..
"היא קיבלה את הפרויקט, הבת זונה קיבלה אותו.. עוד פעם!"
צחוק מריר יצא מבין שפתייה והיא צנחה על הספה המנומרת חולצת את העקבים הגבוהים בהגזמה שלה..
""המלאך?" שאל אופיר…
"היא לא מלאך היא שטן…!" צרחה מיטל שוב..
אופיר הרים גבה…
"שטן יפהפה.." הוא שרק..
"אההההההההההההה!" מיטל צרחה,הרימה את הנעל, והטיחה אותה בקיר…
"תהרוג אותה.. תהרוג אותה.. הבנת אותי?!" היא אמרה עינייה רושפות בזעם..
"תהרוג אותה.. או שלא תראה את הגוף שלי כל ימי חייך…!!!!"
מיטל התנשפה בעצבים..
אופיר לגם מהבירה והסתכל עלייה..
"בסדר, תנשמי עמוק ילדה.."
ליאל נשארה לעמוד לצד אביטל, כל הדוגמניות התפזרו ממזמן….
אלמוג התקרבה אליהן בצעדים זקופים כתמיד..
היא הסתכלה על אביטל בהרמת גבה סקרנית..
"אביטלי, בכית?" היא שאלה בקול רך..
"לא, לא אלמוגי.. כנראה נכנס לי משהו לעין.." אביטל ניגבה את עיניה..
"אביטל.. את יודעת שלא בחרתי בך בגלל שאת עייפה אחרי הקטלוג של פייר..הרגע סיימת אותו.."
אביטל חייכה.." ברור שלא, הפרויקט מגיע לליאל.. ואני באמת מאוד מאוד עייפה.."
בגלל הבן שלך.., חשבה אביטל, בגללו אני לא ישנה בלילות…
אלמוג לא הייתה טיפשה.. משהו עובר על אביטל.. והיא צריכה מנוחה..
לפתע, אלמוג ידעה בדיוק מה לעשות..
דניאל נכנס לאולם בצעדים איטיים, אוחז את הפלאפון שלו בידו..
"ליאלי!" הוא צעק..
ליאל הפנתה לעבר אחיה מבט אדיש..
"אה דני?"
"אמא התקשרה , היא רוצה שנבוא לארוחת ערב עם הילדים של החברה המטומטמת שלה.. זאת שמעריצה אותך.." דניאל גילגל עיניים..
ליאל נאנחה, הם לא יכלו לסרב לאימם הבודדה, הם היו כל חייה, מאז שהוריה התגרשו חמש שנים קודם לכן… היא אף פעם לא הבינה למה.. אימה הייתה כל כך עצובה מאז..
"בסדר, תבוא לקחת אותי בעוד שעתיים, אני צריכה להתאמן , להתקלח ולהתלבש.."
היא חיבקה את אביטל, נישקה את אלמוג על שתי לחייה.. וקפצה על דניאל בדרכה החוצה..
"אני שונא אותך!" צעק לה דניאל בצחוק כשהיא יצאה מהאולם הגדול..
"זה הדדי, אחי היקר.." היא החזירה לו מעבר לגבה ונעלמה..
אלמוג הנידה בראשה..
"שני תינוקים טיפשונים שכמוכם.." היא חייכה ונפרדה מאביטל ודניאל לשלום..
דניאל חיכה שאלמוג תיצא וחיבק את אביטל חזק..
"בובי?.. מה יש לך…?" שאל בדאגה..
אביטל פרצה שוב בבכי וחיבקה אותו בעוז..
"הוא לא רוצה אותי , דני.. הוא העיף אותי.." היא אמרה בשקט..
"מי הטיפש?… כל גבר היה רוצה אותך , למעשה אם הייתי סטרייט הייתי לוקח אותך לעצמי.." אמר דניאל והרים את גבותיו בניסיון להצחיקה..
"ספיר לוי.." היא אמרה והשפילה את עיניה…
"אביטל! התאהבת באיש הקרח.??" הוא אמר בהלם..
אביטל שתקה
"תאמיני לי טול.. הוא לא בשבילך..כולן מתאהבות בו, והוא זורק אותן..
מגיע לך יותר טוב.."
הוא אחז בזורעה והם יצאו מהאולם..
אביטל פיקפקה אם אי פעם תרצה גבר כמו שהיא רוצה את איש הקרח לוי..
ליאל חצתה את הלובי וראתה את הפורשה האדומה של אחיה חונה בחוץ..
היא יצאה במהירות לאוויר הערב הקריר, ונשמה עמוק…
היא נכנסה למכונית הגג הפתוח ודניאל סקר אותה במבטו…
"מה?" שאלה בהרמת גבה..
"סתם, השמנת.." אמר דניאל בציניות..
"מה?!" היא צרחה.. והסתכלה על עצמה
היא לבשה מכנס קצר בצבע ירוק ,גופיה לבנה וכפכפי אצבע שטוחות לבנות..
לבוש מושלם לארוחת ערב ביתית בערב קיץ לוהט..
דניאל סקר את עיניה שהתרחבו בהלם, שיערה הזהוב אסוף לקוקו גבוה..היא הייתה יפה, אחותו..
"תירגעי אחות, סתם צוחקים, את עדיין רזה כמו מקל.."
הוא גיחך וליאל הביאה לו מכה בכתף..
הם הסתכלו אחד על השני והוציאו לשון..
דניאל התניע והם נסעו משם במהירות האור.
ספיר הביט באי ולראשונה מזה הרבה זמן, הוא הרגיש איך התתרגשות גוזלת את נשימתו, ואושר ממלא אותו..
שמש זהובה זרחה על החוף האוסטרלי השקט..ים כחול עמוק נצץ כאלפי רבבות של יהלומים מלוטשים..
חוף זהב, צמחים טרופיים, והרבה הרבה מרחב….
קילומטרים של שקט, אוויר צח, וקסם…
בחור גבוה ושרירי התקרב אליו..ספיר זיהה אותו מביקורו האחרון כאן שנה קודם לכן..
"לוי, אחי, שמעתי שאתה צריך לבוא.." הבחור ששמו אדם חייך אליו וחשף שיניים צחורות, והושיט את ידו אל ספיר בחמימות..
"אדם, מה שלומך בנאדם?" אמר ספיר בחביבות..
"הכול טוב אחי, ברוך הבא.." אדם טפח על שכמו של ספיר והם צעדו יחד לעבר מחסן הצלילה..
ספיר התמלא התרגשות..
אולי הצלילה, שוניות האלמוגים והים יצליחו להוציא את האדמונית המשגעת מהראש שלו..
גבריאל הביט בזוהר ובשני כרטיסי הטיסה שהחזיקה בידה, חיוך רחב על פנייה..
"מה זה?" שאל בתמיהה , מרים גבה אחת..
"מה זה? מה זה? , יקירי! .. אני מחזיקה כעת שתי כרטיסי טיסה , לעיר הרומנטית בעולם.. שבועיים, רק אתה ואני.. בפריז!"
זוהר זרחה לעברו באושר והא הרגיש צביטה בלב..
הוא גורם לה להאמין שהוא רוצה אותה, הוא נשאר איתה במקום לשחרר אותה.. אבל זו הייתה בחירתה היא לא רצתה שהוא יעזוב….
"זוהר.. שמעי.. מאיפה השגת את זה.. כאילו מה הקשר פתאום עכשיו פריז..?.."
גבריאל שאל..
זוהר קפצה עליו בחיבוק דוב..
"גבי שלי! אתה לא מתלהב…? רק אתה ואני, פריז, תפסיק לשאול שאלות ותתרגש כמוני..!" זוהר הביטה בו בעיניים גדולות ונוצצות. הוא לא יכול להיות כל כך אכזר ולהגיד לה לא..
אז מה אם היא לא ליאל, אז מה אם אישה אחרת ממלאת את חלומותיו..
חלומות זה דבר אחד, ומציאות זה דבר שני..
"בטח זוהר.. בטח, אני מתרגש נורא.."
לחש וחיבק אותה..
אלמוג נעלה את דלת משרדה והתיישבה מאחורי שולחן העץ..
היא נשמה עמוק,ופתחה את המגירה הצדדית..
היא הביטה בתמונה ודמעות מרות זלגו על לחייה כשאימצה אותה ללוח ליבה..
"בני, יקר שלי.. " היא הסתכלה על התמונה שוב.
גבר צעיר וחסון, אישה צעירה וזורחת מאושר, על כתפו של הגבר ילד שטני.
עם עיניים עמוקות צוחקות מחייך באהבה..
היא ניגבה את עיניה והחזירה את התמונה למגירה..
מה שהיה היה, החליטה, ולא יחזור לעולם..
תגובות (0)