בובות – פרק 7
מה?" היא שאלה, עדיין לא מעכלת את הבשורה..
אביטל נשמה עמוק, " כן, אני עוזבת..וזה סופי!" אמרה בהחלטיות, הולכת עד הסוף..
"טוש.. נו באמת.. תפסיקי זה לא מצחיק.." אמרה אביטל הבעה ברורה של דאגה על פנייה
היא החליפה מבטים לחוצים עם ליאל..
"אני לא צוחקת.. למה אתן כל כך בהלם? כי אתן חושבות שאני לא יפה כמוכן, שאני צריכה להיות רק מלבישה ולא דוגמנית מובילה?!" היא אמרה כשדמעות זעם בעיניה..
" מה עובר עלייך?" ליאל קמה בתרעומת מהספה, פגועה לגמרי מכך שאביטל בכלל מסוגלת לחשוב ככה..
אביטל השפילה את מבטה ובכתה חרישית..
אביטל שילבה ידיים בעצבנות והסתכלה על שתי החברות הכי טובות שלה בעולם..
"טוש.. את באמת מסוגלת לחשוב שאנחנו חושבות ככה? למה אנחנו אי פעם התנהגנו כאילו אנחנו חושבות ככה?!" אביטל נעמדה ליד ליאל שפרצה גם היא בבכי..
"אני.. אני לא.." הודתה אביטל בעצב, היא ידעה שהן מעולם לא אמרו זאת וידעה שמעולם לא חשבו כך.. היא הרגישה ככה.. רק היא..
"אנחנו המומות כי קשה לנו לחשוב שתעזבי אותנו טוש,את יודעת שאת אחותנו.. את יודעת כמה אנחנו אוהבות אותך.." אמרה אביטל בקול שקט ומודאג..
אביטל מחתה את דמעותיה וחיבקה את אביטל, אביטל משכה את ליאל לחיבוק גם..
"אני מצטערת..אבל,לפעמים אני מרגישה ככה, אתן עם כל ההצלחה שלכן וכולם מעריצים אותכן.. זה קצת קשה .. לפעמים.." אמרה אביטל.
ליאל הסתכלה עלייה בעיניה הכחולות המדהימות למשך כמה רגעים ארוכים..
"אני אוהבת אותך יקירה שלי.. את לא יכולה לעזוב אותי..
" אמרה ליאל ובכתה שוב
"אני גם אוהבת אותך מתוקה שלי" אמרה אביטל ושתיהן התחבקו
"בבקשה ממכן אל תעשו את זה יותר קשה ממה שזה כבר קשה לי. אני מתחננת, זה לא יפריד ביננו , אנחנו לעולם נשאר אחיות..לעולם, אבל אני חייבת לעזוב.."
אביטל הביטה בהן ונשמה עמוק.
אביטל וליאל הינהנו וניסו לעכל שהיא עוזבת אותן…
ספיר הסתכל עלייה וגיחך מעל כוס היין שלו..
"דוגמנית? אה..מעניין" הוא אמר ולגם שוב מהיין שלו..
" זה היה החלום שלי כבר שנים, אני חושבת שהגיע הזמן לממש אותו.." אמרה בר בהתלהבות..
"אני לא חושב" ספיר פסק וטעם מסטייק האנטרקוט שלו
,למה? אני לא מספיק יפה?" שאלה בר והניחה שוב את ידה על כף ידו
ספיר הרים את ידו והתרחק ממנה.
" זה לא זה.. את תמימה מדי, חלשה, יאכלו אותך" הוא הזיז את הצלחת שלו וביקש חשבון ממלצר שעבר שם..
"אני לא! ספיר! בבקשה ממך.." התחננה בר וניסתה להתקרב אליו שוב.
"בר.. אני צריך לחשוב על זה, חוץ מזה למה את לא פונה לאמא שלי?" הוא שאל בקרירות כשהגיש ערמות שטרות למלצר
"כי חשבתי.. בגלל ש.. אנחנו.." אמרה בר והסמיקה מעט
ספיר צחק.
"בר מותק.. את יודעת עם כמה נשים הייתי? אם הייתי עושה לכולן פרוטקציות ל"אלמוג דוגמנות" היו דוגמניות מפה עד ברזיל.." הוא הציץ בשעונו בלי להביט בה..
"אני צריך ללכת, הזמנתי לך מונית.. ערב טוב בר, ועצה לפעם הבאה כל פעם שאת רוצה לקבל משהו אל תמכרי את הגוף שלך לכל גבר שעובר.." ספיר אמר בזעם קר ויצא מהמסעדה..
בר הסמיקה והשתתקה..
ספיר נכנס למכונית ונסע במהירות מטורפת ללופט שלו..
הוא רתח, בר ניצלה אותו, הוא היה בטוח… חשבה שאולי יגשים לה חלום אם תשכב אותו
טוב, אז היא יכולה לשכוח מזה..
הוא ידאג אישית שהיא לא תעבוד " באלמוג דוגמנות".
גבריאל ישב מול אימה של לוס ורצה להקיא..
היא הייתה אישה שמנה שנהגה ללבוש חליפות מצועצעות מבדי קטיפה, לחייה היו מרוחות בטון סומק ורוד ובוהק..
הוא שתה בלגימה אחת כוס כמעט מלאה בשמפנייה..
"נו? איזה יופי לראות אותך גבריאל, אתה נהיה יותר חתיך מיום ליום!" אמרה אחותה של זוהר וצחקה צחוק מתקתק..
גבי חייך והתפלל שהאדמה תבלע אותו..רק בשביל לעוף מכל האנשים המוזרים האלה..
זוהר חייכה אליו בהערצה וחיבקה אותו בחיבה גלויה..
"הוא שלי תבל! תזהרי!" היא חייכה..
גבריאל כמעט הקיא.
"נו.. אם מדברים על זה אתם כבר ילדים גדולים מה עם חתונה גבריאל?" הוסיפה אימה של זוהר..
"אני לא ממש בקטע הזה עכשיו..חתונה זה עניין רציני" אמר גבריאל ומזג עוד שמפנייה לכוס.
זוהר החווירה והביטה בו באכזבה
" אלוקים אני אעשה מה שאתה רוצה רק תוציא אתי מהמקום הזה!" התחנן גבריאל בליבו..
ליאל הביטה בחברותייה וראתה שהפלאפון שלה לא מפסיק לצלצל..
היא ענתה בעצבים..
"ליאל!" היא שמעה את קולה הלחוץ של אלמוג..
אלמוג?!" שאלה ליאל..
"את חייבת להציל אותי יקירתי אני מתחננת!" אמרה אלמוג בדאגה
"מה קרה?" שאלה אנהי..
"המושל זאן קלוד הגיע מצרפת הוא מת לפגוש אותך! את חייבת להיפגש איתו אנא ילדתי!" התחננה אלמוג.
"מתי זה?" שאלה ליאל בבלבול
"עכשיו!" אמרה אלמוג בבהלה
"מה?!" צעקה ליאל ואביטל ואביטל קפצו..
"אלמוג..אין סיכוי!" אמרה ליאל
"ליאלי! אנא ממך! תצילי אותי!"
ליאל הרגישה את המצוקה של אלמוג וידעה שהיא חייבת לה..
"בסדר אני אתלבש ואבוא.. לאיפה?" אמרה ליאל ונאנחה
"אוי מלאך שלי! תודה לך!" תגיעי ל "המפורסמת", בבקשה תמהרי!"
אלמוג ניתקה וליאל צעקה הסברים לאביטל ואביטל וברחה לדלת..
היא נסעה הביתה במהירות ורצה לארון שלה..
היא הוציאה שמלת סטרפלס ממשי בירוק עדין סידרה את תלתלי הזהב שלה ומרחה מסקרה ושפתון
היא נעלה נעלי עקב שחורות ורצה לדלת אחרי שעה היא הייתה בכניסה ל"המפורסמת"
אביטל הסתכלה על אביטל .
"אביטלי בבקשה.. אל תעזבי אותנו!" התחננה אביטל.
"אני לא עוזבת אותכם אני רק עוברת חברה.. טול נמאס לי להיות מלבישה אני גם רוצה להיות באור הזרקורים .. גם אני רוצה שיסתכלו עליי כמו שמסתכלים עלייך ועל ליאל!" אמרה אביטל בכנות..
"אביטלי.. הלוואי והייתי מלבישה..את יודעת כמה אני שונאת להיות דוגמנית, תאמיני לי זה לא כזה כיף כמו שזה נראה" אמרה אביטל והשפילה את מבטה..
"טול.. באמת זה כבר סגור, אני מתחננת תעזבו את זה!" עיניה של אביטל דמעו
אביטל נאנחה..
"בסדר אביטלי.. אני אוהבת אותך..לילה טוב" אמרה אביטל וחיבקה אותה
"תודה טולי שלי.."
הן נפרדו ואביטל ידעה בדיוק מה לעשות.
ספיר נרדם מוקדם וחלומותיו היו מלאים בהזיות על אביטל..
הוא לא הבין למה היא משגעת אותו ככה, אוקיי היא מדהימה אבל הוא ראה הרבה נשים מדהימות בחייו..
אבל הוא מעולם, מעולם לא הרגיש ככה.
הוא רצה לגעת בה לעד..
ויותר.
מישהו התקשר אליו איזה עשר פעמים, הוא לא ענה..
אחר כך הוא שמע עוד דפיקות על הדלת..
הוא הבין שמי זה לא יהיה לא מתכוון לוותר..
הוא קם בבוקסר בלבד מהמיטה וראה את ..אביטל.
ליאל נכנסה למסעדה המפוארת הביטה סביב
היא זיהתה את המושל שהיה לבוש בהידור והיה נראה גבר נאה מאוד..
הוא לבש חליפת מעצבים יקרה והיה צעיר מכפי ששיערה..
היא התקרבה אליו בחיוך והתכוונה ללחוץ את ידו..
אך קלוד הרים את ידה ונשק לה..
"תענוג לראותך מלאך.. יפה כל כך.." אמר בקול שקט ואצילי..
"תודה לך אדוני.." אמרה ליאל והסמיקה..
"רק קלוד בבקשה" אמר ומשך עבורה את הכיסא
היא התיישבה וחשבה שהערב לה יהיה כזה נורא..
גבריאל העיף את מבטו וראה אותה, את המלאך, עם גבר אירופאי
הוא ראה אותו נושק לידה וקפא.
תגובות (0)