בוריס ואלה

אלה לוקחת את התיק. לובשת את המעיל ואומרת לבוריסת
ממי אני יוצאת בערך לארבע שעות להפגש עם חברות.
אתה תסתדר ממי…
אני אבוא להכין צהריים.
בוריס כמובן יחסתדר .
הוא מעדיף שאלה תצא ולא תקשקש לו במוח.
הוא זקוק לשקט הזה . הוא יקרא קצת,ישמע מוסיקה.
בשבת הוא אוהב את הלבד שלו… מי אמר שלא טוב היות האדם לבדו… למה..מדי פעם זה נחמד.הבעיה , שהוא אוהב הרבה להיות לבד. אלה זאת שמחפשת כל הזמן לצאת ,לצאת,ולבלות, להפגש עם חברים , מכרים,לשמוע אותם לראות אותם. להשוויץ בזוגיות שלהם. הרי בוריס אפילו לא זוכר אבל פעם לפני כמעט ארבעים שנה , הוא הציע לאלושקה נישואין.כן , הוא אפילו כרע ברך והביא לה טבעת יהלום. ואלה נעתרה מיד.
צעירים הם היו עוד באוקראינה. ומי חלם בכלל שהם יעלו לארץ, ויהיו כאן כבר עשרים שנה ויותר.
אלה בעצמה ,כבר היתה חותכת את הורידים, אם לא היתה קמה ויוצאת קצת לרשום, לא חשוב לאן ולא חשוב עם מי. היא מרגישה שהיא עדיין לא זקנה, יש לה שיער בלונדי ארוך ועיניים כחולות,צפרניה צבועות בסגול והיא הכי צעירה שהיתה אי פעם. כך לא חשה בגיל ארבעים…
בוריס מודיע בקול רם שהוא נכנע לזיקנה.בקאנטרי שלהם הוא רשום. אבל אף פעם לא נכנס בשער.זה טוב בשביל אלה.היא אוהבת , חדר כושר,חוגי ספורט, יוגה ופלדנקרייס, לפעמים היא נשארת לזומבה. היא אוהבת לנענע…היא גם הולכת לחוג ריקמה . היא אוהבת את האנשים ואת העבודות .איזה דברים יפים יוצאים תחת ידיה להלל ולשבח. מדהים. אפילו בוריס חושב ככה.
אלה כבר בדרך הביתה. פגישה טובה היתה עם חברותיה מהבריכה .סימונה ורימה.
היא חושבת , איחור קל , בוריס לא ישים לב…רק חצי שעה ..
היא מתקשרת אליו.
בוריס ממי אני בדרך…
הוא שותק.
אתה שומע בוריס….
אני בדרך , פליז תחמם קצת את המרק עד שאני מגיעה…
אני אבוא ואמשיך בהכנות. תחכה לי עם האוכל.
אני מקווה שאתה לא נורא רעב…
הוא מהמהם..לפחות הוא חי היא חושבת …
היא הרי יודעת כבר שמחכה לה סצינה מהסרטים …
היא נכנסת הביתה . הגעתי .היא אומרת תוך שהיא פושטת את המעיל הצמרירי האפור שלה .
שום כלום. אין קול ואין עונה.
היא נכנסת בשקט לסלון. בוריס כמו ילד קטן שקוע בין הכריות הצבעוניות והכרבולית.צופה באיזה סרט , אימה כרגיל.
הוא מרים עכשיו את הראש, אלה מה קורה…
נזכרת לחזור …
יופי באמת ,
ועוד מחלקת לי הוראות. מהדרך …
…כלום , בוריס , לא הוראות ולא נעליים…
פשוט לא יקרה לך כלום אם תדליק את התנור, זאת באמת עבודה קלה…
אלה לא מספיק שאת מאחרת את גם …
לא חשוב… נמאס לי…
בוריס ממשיך לקטר…
לאלה אין זמן לשטויות . הוא היה קודם כבר ילד קטן מפונק, ועכשיו עם הגיל נהיה ממש תינוק.
היא מוציאה ירקות לסלט וחותכת תוך כדי שהיא מערבבת את האורז. המטבח מתמלא מיד בריחות. אין דבר אלה מעודדת את עצמה, עדיף כבר שתשתוק , אני כבר את שלי אעשה .
והם ממשיכים, הוא לקטר והיא להכין את הארוחה. ממש אחלה זוגיות מהסרטים הישנים של שנות השישים…
וככה זה נמשך כבר ארבעים שנה . אני מורידה את הכובע בפני אלה,איזה כוחותעל יש לה עם הבעל השוביניסט הזה שלה .