בחור אחד, אלף רגשות. פרק 1

"ביפ. ביפ. ביפ. ביפ. ביפ."
הסתובבתי לצד השני וכיסיתי את הראש שלי עם הכרית. אלוהים ! מה זה הקול המעצבן הזה?! תעשה שזה יפסיק!
"ביפ. ביפ. ביפ. ביפ. ביפ."
פתחתי את עייני הירוקות כדי לראות חדר חשוך. הסתובבתי לכיוון השידה הלבנה שלי ודפקתי את האגרוף שלי על השעון המעצבן.
אני שונאת בוקר! "דני! קומי, עכשיו!" אחי הגדול, ספנסר צעק.

נאנחתי והרמתי את השמיכה הכחולה והכבדה מרגליי וקמתי מהמיטה הנוחה שלי.
למה אי אפשר לישון בשקט?! אני שונאת לקום בבוקר כשאני בקושי מצליחה ללכת.
נרדמתי בשעה 5 לפנות בוקר. זו לא אשמתי שקיבלתי כמה ספרים חדשים ליום ההולדת ולא הספקתי לקרוא אותם. וואו, זה נשמע הרבה יותר טוב בראש שלי. כמו שאתם רואים, אני חננה. חננה אחת גדולה! "דניאלה!" ספנסר צעק שוב וגלגלתי את עייני.
"קמתי! נודניק!" צעקתי חזרה ונכנסתי לאמבטיה. צחצחתי מהר את השיניים שלי ואספתי את שיערי החום לגולגול מבולגן.

לבשתי מהר ג'ינס שחור וחולצה מכופתרת יחד עם סינקרס לבנות. לבשתי את המשקפיים השחורות והגדולות שלי. ירדתי מהר למטה ונכנסתי למטבח. ספנסר יישב על הכיסא עם הטלפון שלו בין היידים. על השולחן הייתה צלחת עם בייקון ושתי ביצים.
אבא שלי הוא קולונל בצבא. אז אנחנו לא רואים אותו בגלל 'סודיות'. סודיות לתחת שלי! אמא שלי נהרגה בתאונת דרכים כשהייתי בת 5 וספנסר היה בן 7. זו הייתה תקופה ממש קשה. אני והוא גידלנו את עצמנו כי אבא שלנו כבר נסע למשימות כדי שיהיה לנו כסף.

אני באמת מתגעגעת אליו. התיישבתי על הכיסא וספנסר חייך אליי. "בוקר. שוב קראת ספרים עד שעה מאוחרת?" הוא צחק בזמן שהכנסתי חתיכה מהביצה לפה שלי. דפקתי את האגרוף שלי בחזה החזק שלו וזה גרם לו להשתעל. כן.. אני די חזקה יחסית לבחורה בת 19. או שזה אח שלי. הוא די נמושה. "אאוץ'!
את באמת חייבת להפסיק." צחקתי וגלגלתי את עייני. "נמושה." שרתי שוב ושוב וספנסר שם את ידו הגדולה על הפה שלי. "תשתקי.
את לא רוצה שאני אדגדג אותך." עייני נפתחו והנעדתי בחריפות.

לי ולו יש מערכת יחסים.. די טובה. להרבה אחים אין מערכת יחסים כמו שלי ולספנסר יש. ואני שמחה שאני קרובה אליו ככה. "אני צריכה ללכת. נתראה בצהריים." נתתי לו אגרוף חלש בכתף ורציתי החוצה. אני חייבת לתפוס את האוטובוס שלי. ולא, אין לי מכונית.
אבא שלי יותר מידי מגונן. התיישבתי במושב הקפוא וחיכיתי לאוטובוס. התחילו לרדת טיפות גשם ומיהרתי לשים את המעיל השחור שלי. האוטובוס סוף סוף הגיע ועליתי מהר. תפסתי את המושב האחרון מאחורה ושמתי את התיק שלי על המושב לידי.

תקעתי את האוזניות באוזניים שלי והדלקתי את הפלייליסט של אדל. אני מעריצה אותה בגלל אמא שלי. היא כל הזמן שרה לי את השירים שלה לפני שינה וזה הדבר היחידי שמזכיר לי אותה. שמתי את המצח שלי על הזכוכית הקרה והסתכלתי לכיוון הרחוב הסוער. אני אוהבת חורף. הוא יותר כיף אם יש לך חבר שתוכלי להתכרבל איתו. וכמובן, שלי אין אחד כזה. אני גרועה במערכת יחסים.
המערכת היחסים הכי ארוכה שהייתה לי נמשכה רק במשך חודשיים. וזה היה עם החבר הכי טוב שלי. וזו גם הייתה המערכת יחסים הכי כואבת שהייתה לי.

הנסיעה נמשכה לחצי שעה וסוף סוף האוטובוס נעצר. ירדתי מהר ממנו ונכנסתי לתוך בית הספר. ישר יכולתי להרגיש את החום מתנגש בגוף הקפוא שלי. התחלתי ללכת לכיוון הלוקר שלי ומיהרתי לפתוח אותו.
"שוב נרדמת עם ספר על הפרצוף?" הסתובבתי וראיתי את החברה הכי טובה שלי טורי. טורי הייתה מושלמת. היו לה עיינים כחולות-כהות ושיער חום בהיר. חיוכה היה מושלם ושיניים ישרות. צחקתי והנעדתי בראשי. "למה את חושבת ככה?" נעלתי את הלוקר והתחלנו ללכת לשיעור הראשון שלנו. "כי יש לך פה סימן של ספר." עייני הירוקות נפתחו וטורי רק צחקה.

"תפסיקי עם זה!" דפקתי את האגרוף החלש שלי בכתף שלה והמשכתי ללכת לכיתה. "אוקי, אוקי, סליחה." היא צחקה ותלה את ידה סביב הכתף שלי. "מה קורה, מוזרות?" אני וטורי סובבנו את ראשנו לכיוון קרלי. קרלי היא החברה השנייה הכי טובה שלי. אותה אני מכירה רק שנתיים לעומת טורי שאני מכירה מאז כיתה ב'. קרלי נתלה גם על הכתף השנייה שלי. אני שונאת כשהן עושות את זה. קרלי הייתה יפה גם. יותר נכון מושלמת! היו לה עיינים חומות בהירות כמעט בצבע של דבש. שיערה היה שטני וארוך ומתולתל בקצוות. היא ניראתה מושלם. אני עדיין לא מבינה איך אני חברה הכי טובה של שתי בנות כמוהן.

כל בן רוצה אותן! ואני בקושי קיימת. אבל כמובן שאני רגילה לזה. אני שונאת להיות במרכז תשומת הלב. אחריי שסוף סוף הגענו לכיתה שלנו, התיישבתי בשולחן האחרון וחיכיתי שהשיעור יתחיל. "דניאלה שיי, אנא לגשת למשרד המנהל." כולם הסתכלו עליי והתקפלתי טיפה בכיסא. קמתי מהר מהכיסא ואספתי את הדברים שלי. "מה רוצים ממך?" טורי שאלה ומשכתי בכתפיי. יצאתי מהכיתה והתחלתי ללכת לכיוון המשרד של המנהל אדמס. לא יכול להיות שהסתבכתי, נכון?