בית ספר שונה חלק 5

פתאום שקט. הכל לבן. תמונות רצות לי בראש. מנסה להבין איך לא עליתי על זה עד עכשיו. זה לא הגיוני, רונה ואני נמצאות לפחות 15 שעות ביממה ביחד. מתי היא הספיקה להכיר את תום באופן כל כך רציני?

רונה חייכה אל תום את החיוך המקסים שלה והלכה לכיווני בקלילות. התיישבנו בספסל האהוב עלינו בחצר האחרונית מול בריכת הנוי. במשך דקה אף אחת לא אמרה מילה. "נו?!" אמרתי במין חצי צעקה. רונה הסתכלה עלי ונראתה די רגועה, תמיד קינאתי ביכולת שלה להיות רגועה בכל מצב. היא הסתכלה עלי במבט רח והתחילה לדבר:"אז ככה. לפני משהו כמו שנה, שעבדת על ההפקה שלך בקאמרי, לא היה לך הרבה זמן פנוי. אבל כמעט תמיד באתי איתך לחזרות וישבתי בקהל.למרות שאת משחקת נפלא, בסביבות הפעם ה15 שראיתי את אותה הסצנה כבר התחלתי להשתעמם… אז עברתי על כל השיחות של בווצאפ. כבר סיימתי לקרוא כמעט את כל השיחות הגעתי לשיחה שהרבה זמן לא הייתה בשימוש- השיחה שלי עם תום. נכנסתי אליה וקראתי את הדברים שנכתבו משהו כמו חודשיים שלושה לפני (כשעוד הייתי עם דין) ופתאום שמתי לב להמון דברים שלא שמתי לב אליהם קודם, כמו הרצון שלו הפגש איתי, המשפטים המקסימים שלו, הבדיחות השנונות שהוא כותב בקלילות… מתוך שעמום התחלתי איתו שיחה, והשיחה ממש זרמה. דיברנו משהו כמו שעתיים ברצף, ויום אחרי זה החלטתי להיכנס לאולם ספורט לראות אותו משחק. ישבתי שם במשך חצי שעה ואפילו לא שמתי לב כמה שהזמן עובר מהר. הדרך שבה הוא זרק את הכדור ותוך כדי חייך חיוך קטן בלי לשים לב אפילו הקסימה אותי. והכי אהבתי שאחרי שהוא היה קולע סל טוב, או זורק זריקה טובה, הוא היה עושה מן קפיצה קטנה כזאת ומזיז את הרגליים באוויר. לא חשבתי שהוא שם לב אלי אפילו עד שבסוף המשחק הוא התיישב לידי. דיברנו משהו כמו 20 דקות ורז היה צלצול והייתי חייבת ללכת לכיתה. הוא ליווה אותי ובסוף חייך אלי את אותו חיוך שהוא מחייך אחרי שהוא זורק את הכדור, בלי לשים לב אפילו.
"אז רגע" עצרתי אותה. "למה לא סיפרת לי על כל זה?"
"אני בדיוק מגיעה לחלק הזה אמרה רונה וחזרה לסיפור- בדיוק שבאתי לספר לך ישבת וניסית להבין טקסט מסובך שהיית חייבת ללמוד. אמרתי לך לעצור הכל וכמובן שמת הכל בצד. התחלתי לספר לך עד שפתאום קיבלת הודעה מנטלי. שאלתי אותך מה קרה והיא אמרה שתום שוב סתם משחק בה. שאלתי אותך אם היא בסדר, ענית שהיא בוכה. באותו רגע ידעתי שאסור לי לספר לך עד שיהיה משהו אמיתי.
לא דיברתי איתו המון זמן, עד שלפני חודשיים הוא בא לסטודיו וביקש ממני לדבר איתו. הוא שאל למה אני מתעלמת ממנו וכבר לא מדברת איתו. אמרתי שזה כי שמעתי שאתה סתם שיחקת בנטלי וזה שבר לה את הלב. הוא ענה לי שאני צודקת וזה לא הגיע לה ושהוא דיבר איתה על זה והיא נראית לו בסדר והוא אפילו הכיר לה חבר טוב שלו והם יוצאים.
הסתכלתי עליו בעצב, הוא חיבק אותי. הוא שאל אותי מה קרה. עניתי שאני לא מבינה את החומר בפיזיקה. הוא ישב איתי חמש שעות, ובסוף קיבלתי מאה.
מאז המשכנו להיפגש. התנשקנו פעם ראשונה לפני חודש. מאז אנחנו לא היינו בטוחים מה יש בינינו, אבל היום החלטנו סופית שאנחנו ביחד. בגלל זה לא סיפרתי לך, כי הבטחתי לעצמי שאני לא אעשה את זה לפני שיהיה משהו אמיתי, כדי שלא ייקרה לי מה שקרה לנטלי.
רציתי לצעוק עליה, רציתי לקפוץ, רציתי לרוץ כמו משוגעת. אבל הדבר היחידי שהצלחתי לעשות הוא לחבק את רונה ולומר לה מזל טוב.