בלאד : השקרים של לוס פרק 39

Dana 20/11/2014 1099 צפיות 2 תגובות

"עבר כבר חודש מהפיצוץ של מפעל החשמל באזור התעשייה של בלאדליינס, במשך כול החודש השומרים והראשויות העליונות חיפשו אדויות של אנשים מי היה במפעל. עכשיו, אחרי שעבר חודש וחיברו ביחד את כול האדויות יש לנו רשימה על אנשים שהיו במפעל.
חקלאי מהמפעל האריזות ראה את בלאד לוטוס נכנס למפעל מספר שעות לפני הפיצוץ אבל הוא לא ראה אותו יוצא.
מנהלת של מפעל לעשיית לחם הודיעה בפעמים שהיא ביקרה במפעל שלה היא ראתה את ג'קסון דויל ואת טרייסון בלוגין, האנשים של בלאד נכנסים ויוצאים מהמפעל, אבל ביום של הפיצוץ היא ראתה רק את ג'קסון.
השומר של מפעל ליצור רהיטים שממוקדם מספר מטרים מהמפעל ליצור חשמל הודיע בהחלטה כואבת כי שעה לפני הפיצוץ הוא ראה את הדמפרית שלנו לוסיאן גולדינג נכנסת אל המפעל אבל הוא לא ראה אותה יוצאת.
לפני האדויות המועטות שקיבלנו אפשר להרכיב שזאת הייתה התנקשות מצד הלוטוס השחור בלוסיאן גולדינג, אבל יש מקורות האומרים שלוסיאן ובלאד נמצאים בקשר משפחתי. האם זאת הייתה התנקשות בבלאד לוטוס?
הפתולוגים של בלאדליינס העבירו את תוצאות המחקר שלהם, הם אומרים שיש יותר מידי אפר בשביל לומר כמה אנשים היו במפעל, היו כמה גופות שלמות שלא נפגעו מהפיצוץ וזהויות שלהם ידועות. אי אפשר לדעת אם בלאד לוטוס, טרייסון בלוגין ולוסיאן גולדינג לא היו במפעל, אבל אם הם היו במפעל, הם לא שרדו בוודאות את הפיצוץ.
עד כאן החדשות, ברגע שיהיו עוד קצי חוט לחקירה ולא יתנו לתיק להיסגר נודיע אבל הראשויות העליונות מאיימות לסגור את התיק מחוסר ראיות."
"מה את אומרת?"
"זה מצחיק," הרמתי את ראשי והבטתי בבלאד שהכין לי כריך פסטרמה שאני אוהבת, היה קצת קשה למצוא אוכל בחודש האחרון, כשכולם חושבים שאת מתה וגם כול מה שהיה במפעל. לא נתתי לאף אחד מהמשפחות לחזור בחזרה עד שאני לא יעלה על עקבותיו של ג'קסון.
אני יודעת איפה הוא נמצא, אני יודעת מה הוא עושה אבל אני רוצה לפגוע בו בדיוק כשהוא יוציא את התוכנית לפעולה, יש לי את הכוח, יש לי את האנשים אבל אין לי את רוזלין ורקס.
אני צריכה לגלות איפה הם נמצאים לפני שאני יהרוג אותו.
"למה זה מצחיק?" בלאד התיישב על הכורסה והביט בפלזמה הגדולה שהייתה מעלינו, הייתי על כורסמה מתקפלת שפתחתי לשניים והשארתי אותה חצי סגורה בשביל להיות בתנוחה של חצי יושבת וחצי שוכבת.
"כולם חושבים שאני מתה, מעניין על מה הם חושבים, מעניין על מה ג'קסון חושב." אמרתי ונגסתי בכריך.
"הוא שמח כי לא הצלחת לצאת חייה מהמפעל, לא הצלחת למצוא את רוזלין ורקס, הוא מרגיש בלתי מנוצח." חבל שאני צריכה לפוצץ לו את הבועה שהוא חי בתוכה, אבל אני לא מתתי, לא נלקחו ממני הכוחות, למעשה הם חזרו אלי בהצלחה. כול הכוחות של משפחות האצולה חזרו כי אף אחד מהערפדים לא יכל להכיל יותר מעשרים אחוז כוחות אז הם סתם המשיכו לנוע בגוף המכונה. סמית' במעקב אחר ג'קסון במשך כול החודש הזה, אני יודעת איפה הוא נמצא, איפה הוא עובד, איפה הוא ישן, מה הוא אוכל, אני הרי הבטחתי שאני ירדוף אותי עד שהוא ימות. ואם לומר את האמת, המוות שלו הרבה יותר קרוב ממה שהוא חושב, אם זה מדובר בי.
"סמית' יושב לו על הזנב כבר במשך חודש והוא לא עושה שום צעד, אני יודעת שהוא מתכנן משהו אבל הוא מוריד פרופיל בזמן האחרון. רק שיעשה את הצעד כבר." אמרתי בעצבנות וקמתי מהכורסה שעליה ישבתי, בלאד שהיה איתי לכול אורך הדרך שלי לתכנן את הנקמה שלי כבר לא הלך בעקבותיי. הוא אמר שצריך לחזור בחזרה לעיר העתיקה לפני שיתחילו שם בעיות, כי בלאד היה ראש העיר שם, הוא החליט הכול ואני הייתי המשטרה שם. בלעדינו יכול להיות שכבר אין שם בני אנוש.
"לפי מה שראיתי ג'קסון לא טיפש, בפעם הראשונה שהוא נכנס לחדר שלך עם אקדח הזהרתי אותו, אבל כנראה מאז הוא התחיל לתכן את התוכנית הזאת. בפעם השנייה שהוא נכנס לחדר שלך כבר חשמלתי אותו אבל את התעוררת מהצרחה שלו והצלת אותו, כפוי טובה." נשף בלאד בבוז.
"אני לא זוכרת את זה." יותר מכן, אני לא זוכרת הרבה דברים מהעבר שלי, חלקים שלמים מחקתי מהזכרונות שלי רק בשביל שאני יוכל להדחיק את הרגשות שלי והצלחתי לעשות את זה. והדבר הכי מצחיק הוא שאני לא רוצה לדעת מי הייתי לפני כן, אני שמחה להיות בלי אנושיות, אני שמחה שאין לי את הרגשות שעוצרים אותי לפני שאני יורה או הרגת בן אדם. ויותר מכול, אני שמחה שהכוחות שלי חזרו אלי.
רק אם הייתי יודעת איך הם נעלמו.
"מהחודש האחרון שאני חי עם איתך החדשה, אני רואה שיש לך הרבה חורים בזיכרונות." הוא אמר ואני גלגלתי את עיניי ונגסתי בכריך הפסטרמה שלי, היינו באחד הבתים הנטושים שהיו מחוץ לגבולות של בלאדליינס, לא רחוק מאזור התעשייה יש כפר של בתים נטושים שאף אחד לא גר בו. בגלל המהירות שלי שלחו אותי לקניות של אוכל ובגדים, הייתי חוטפת את האוכל מהמדפים ובורחת מהחנות בלי לשלם, בכול פעם הייתי כותבת לי על דף את המחירים של האוכל ובסופו של דבר כשמסע הצייד הזה הסתיים אני יחזיר כול דולר שאנחנו חייבים למוכרים.
"אני לא רוצה את זה, אני רוצה להישאר מי שאני עכשיו. ולא איזה אחת שהאנושיות שלה שלטה בה." אמרתי ויצאתי מהחדר אחרי טריקת דלת שגרמה לכול בית העץ לרעוד. אני מרגישה את זה, אני מרגישה שג'קסון עומד לפעול בקרוב, הוא עומד להפעיל את התוכנית החדשה שלו שלא כוללת אותי, היא לא כוללת את המשפחות האצולה. ממה שידוע לכולם זה מה שידוע לו, המפעל התפוצץ ואין ניצולים. הוא בוודאי חושב שלא מצאתי את החדר השני והמפעל התפוצץ, מה שהוא לא יודע הוא שאני יכולה לתקשר עם משפחת הדם וכולם אחדו כוחות בשביל לעצור את הזמן לעוד שבע דקות.

"בתדהמה זו הכתה את ממלכת בלאדליינס, נמצאו הרכבים של הניצולים לפני הפיצוץ, לפי טביעות אצבע היה ניתן לדעת מי היה ברכבים ומי ניצל. אחרי חקירה גדולה שהתקיימה עם מנהל המפעל והשומרים אנחנו מוכנים לצאת בהצהרה כי בלאד לוטוס , טרייסון בולגין ולוסיאן גולדינג לא שרדו את הפיצוץ. הלוויתה של לוסיאן תתקיים מחר בשעה עשר בבוקר בבית הקברות המחוזי."
עברו שבועיים מאז ההודעה האחרונה של הראשויות העליונות, ג'ון לא נתן להם לסגור את החקירה במיוחד כי זה מדובר באח שלו ובבת החסות שלו. במשך השבועיים דיברו על כך שמצאו ראיות חדשות בנוגע למי שניצל ולמי שלא ניצל, עכשיו הם יצאו בהצהרה כי אני מתה.
"עד כמה שזה יהיה מצחיק לראות את ההלוויה שלי, לא יהיה לכם גופה להכניס לקבר." צחקתי בזמן שהתלבשתי, החורף כבר הגיע לאמצעו ולא יכולתי ללבוש בגדים לא נוחים, הייתי צריכה ללבוש מגפי טימבר לבנות ומכנס ג'ינס שחור, וחולצה ארוכה ושחורה שחיממה אותי מבפנים, מעל כול זה לא יכולתי בלי מעיל העור השחור שלי.
"אם ג'קסון לא יפריע להם." הסתובבתי לקול המכור.
"הוא יתחיל עם התוכנית שלו?" שאלתי מקווה שזמן הנקמה שלי הגיעה, סמית' שריחף מולי חייך חיוך ענק ואני שלא רציתי לחייך לו בחזרה הנהנתי. החיוך הוא סמל לרגש, רגש שלא קיים בתוכי.
"הוא חושב שברגע שהוא הצליח לנצח אותך הוא כול יכול, הוא רוצה להשתלט על בלאדליינס. הוא בדרך להרוג את אבא של קייטלין ואן ווילאמס , קריסו ואן ווילאמס." אני לא יודעת מי זאת קייטלין ואני לא מושג למה הוא היה צריך להגיד אבא של קייטלין, אם אני אמורה להכיר אותה בעבר אז אני לא זוכרת אותה, כנראה היא הייתה חלק מהזיכרונות שמחקתי.
"ואן ווילאמס, אלו משפחת היורשים." אבל ידעתי מה הוא שם המשפחה של היורשים של בלאדליינס, הם מתנהגים כהמלך והמלכה של בלאדליינס אבל כולם יודעים שהם נמצאים תחת החוקים של ג'ון לוטוס.
יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון שאר המשפחות שישבו לאכול ארוחת בוקר, הם בירכו אותי בבוקר טוב אבל ברגע שראו שלא הגבתי להם הם הבינו כי כול המלחמה שחכינו לה, רוח הנקמה הגיעה ועכשיו הגיע באמת הזמן.
במשך כול הזמן הזה ישבתי על ההכנת אוזניות ניסתרות לאוזן, כול אחד קיבל אוזניה שחורה כי ברגע שהמשפחות עומדות להיכנס אל הארמון של בלאדליינס בשביל לקבל מידע אני צריכה לשמוע אותו בלי שהוא יראה אותי ירגיש בי. לכן אני יעמוד על הגבעה שמשקיפה על חצר הארמון עם המשדר בכף ידי וישמע את כול השיחה, אחד הדברים הטובים שהיו לי זה שאחרי שהצלחתי את המשפחה החמישית וכולם היו במרחק כדי לא להיפגע מהפיצוץ יצאתי לחקור את המפעל במהירות בשש דקות האחרונות שנשארו לי ומצאתי מפה של מפעלים אחרים שהוא רכש, רובם היו באלאדור וסרינה מחוץ לתחומי ממלכת בלאדליינס אז לא הייתה לי הזכות לעבור את הגבול ללא אישור. אני עדיין לא יכולה להציל אותם אבל ברגע שכול זה יגמר, אני יקבל אישור מהממלכות האחרות ויטוס אליהם בשביל להציל אותם , אבל עכשיו אני צריכה להיות ממוקדת בדבר אחד, להרוג את ג'קסון.
"כולם מוכנים?" שאלתי כשנעמדתי על הגבעה ודיברתי אל המשדר, האצבע שלי לחצה על הכפתור השחור והאנטה הייתה מורמת, חיכיתי לקבל הודעה מבלאד שהשידור היה מכוון אליו. הוא היה בראש המשפחות האצולה, הוא לא רצה להחמיץ את מבטו של ג'קסון כשהוא יראה אותו חי. הרי ג'קסון כבר נמצא בתוך הארמון, כולם נמצאים בתוך הארמון, חוץ מאיתנו.
"מוכנים." הוא אמר ואני ספרתי את הדקות, בדקה השלישית בלאד פתח את הדלתות הראשיות של הארמון ונכנס עוד עם שלוש או ארבע משפחות האצולה של בלאדליינס , שאר משפחות האצולה חזרו לממלכות שלהם. הם נכנסנו אחד אחרי השני וברגע שהשפחה האחרונה נכנסה הדלתות נסגרו. לא היו לי עיניים במקום רק אוזניים, הרמתי את המשדר לאוזני והאזנתי לבלאד שפתח בשיחת חולין, הייתי דרוכה במטרה לשמוע כול מילה שהוא אומר.
"ג'קסון, אני חושב שבפעם האחרונה לא הייתה לנו הזדמנות לדבר." קולו של בלאד נשמע בטוח, הוא ידע שאסור לו להראות לו רגשות של שמחה או של ניצחון, הוא צריך לתת לו תחושה שאני באמת מתה. אני לא יודעת איך כול החרא הזה של הרגשות עובד אבל הוא צריך למכור שם חתיכת הופעה.
"בלאד, אתה חי." הייתי משלמת הרבה מאוד כסף בשביל לראות את הפנים של בלאד אבל לא, אני חייבת להיתקע על הגבעה הזאת בשביל למצוא את רוזלין ורקס כי החתיכת המזדיין הזה העביר אותם לאחד המפעלים שלו בשטח של ממלכת בלאדליינס.
"אני כן, אבל הילדה שלי לא." הוא אמר והיה ניתן לשמוע את הגמגום בקולו , אני לא יודעת אם הוא הצליח למכור את ההצגה הזאת אבל מה שכן ידעתי היה שג'קסון מתחיל להאמין בזה.
שמעתי את בלאד צועד קדימה, היה אפשר לשמוע את הנעליים הכבדות שלו שצועדות קדימה לכיוון ג'קסון, "היא והדעות המפגרות שלה להציל את כולם במקום את עצמה, אם היה לך את הלב היית יודע איך זה מרגיש לאבד ילדה, אני יגרום לך להרגיש." הוא אמר.
"לא היית צריך לגרש אותי מהארמון,היית צריך לתת לי לקחת את הכוחות שלה וכך היא הייתה עוד חיה." היא אפשר לשמוע את הלגלוג בקולו של בלאד, עשיתי הכול בשביל לקרוא את הקולות שלהם במקום להקשיב לשיחה אבל זה לא היה קל כמו שחשבתי שזה יהיה.
"זה כבר לא משנה מה קרה בעבר ג'קסון, הילדה שלי מתה ואין שום דבר שאפשר לשנות." הייתי יכולה לשמוע את ג'קסון משתנק.
קרבתי את המשדר לפי "בלאד, אני צריכה שתשאל אותו שאלה אחת."


תגובות (2)

מושלם תמשיכיי

20/11/2014 15:33

פרק מהמםםם תמשיכיי!!

20/11/2014 17:00
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך