בלתי אפשרי- פרק 40 אחרון+סיכום!!!

הכנות לחתונה היו מדהימות ומהירות, תוך שלושה חודשים כבר התחתנו בגלל שההורים של גלעד היו צריכים ליסוע לחול לחודשיים ולא רצינו לעכב את החתונה יותר מידי,
בחרנו לגור קרוב לעבודה של גלעד, לא בעיר הולדתי, כי העבודה שלו תובענית יחסית עם הרבה שעות אבל טובה, אז חבל לפספס אותה מצד שני לא ייתכן שלא ניפגש יום שלם בגלל נסיעות של גלעד…

"איתמרי מה העניינים?"
"טוב ליהי מתוקה מה שלומך? איך ההכנות??" הוא התעניין, איזה נשמה יש לו
תראו לי אקס שככה שמח, או לפחות מקרין כלפי חוץ את השמחה שלו שמי שהוא היה איתה עד עכשיו והוא הציע לה טבעת מתחתנת חצי שנה אחרי?! זה מטורף!
"בסדר, מתקדמים הרוב מוכן, אתה יודע בכל אופן עוד שלושה שבועות חתונה… נשאר דברים אחרונים, בעיקר לסדר את הדירה אבל יש קצב טוב" שיתפתי אותו
"איתמר התקשרתי אליך כי יש לי בקשה מיוחדת… אני רוצה להיפגש איתך"
"את בטוחה שאת רוצה?" הוא שאל בחשש
"אל תדאג אני יודעת מה אני עושה, זה לא שקמתי בבוקר והחלטתי, חשבתי על זה הרבה ו… כמובן שאנחנו לא עושים שטויות, כן?" צחקתי, והבהרתי בו זמנית שזה לא מטרת הפגישה
"אוקי סבבה אני ישמח, היום בחמש רק אני יוכל לצאת מהבסיס, אני יאסוף אותך בערך בשש טוב?" הוא הציע
"מעולה אני מחכה לך"
"גם אני ממש מחכה…"

חמש וחצי
לבשתי שרפן ארוך ליקרה שחור עם פסים לבנים ומתחת לזה חולצה שחורה, אספתי את השיער לקוקו, שמתי סנדלים שטוחות שחורות איפור עדין.

איתמר התקשר
"ליהי מתוקה את יכולה לצאת אני בחוץ…"
נכנסתי לאוטו שלו, הריח של הבושם שלו הדהד, הוא היה עם מדי צבא, כמה שזה יפה לו
"הי איתמרי איזה כיף לראות אותך…."
"תודה ליהי גם את, כמה שאת יפה, ממש כלה אמיתית" הוא החמיא לי
"לאן נוסעים?" הוא שאל
"אולי למקום הקבוע שלנו בים?" הצעתי עם חיוך קטן
"סבבה"

"אז מה את מספרת?" הוא שאל כשהתישבנו על החוף
"את האמת שאני עוד בטראומה שאני כאן- כאן- במצב הזה שאני שלושה שבועות לפני חתונה עם מישהו שזה לא אתה, וכאן- שאני נמצאת איתך על חוף הים…" חייכתי
"התרגלת כבר לנוכחות של גלעד…" הוא שאל וקבע בו זמנית
"תראה, הזמן עושה את שלו" אמרתי בשקט
"זה טוב ליהי, אל תתביישי בזה, אני שמח, ככה זה צריך להיות" הוא אמר לי
"כן, אבל אני מרגישה עוד לא בנוח ממך, את האמת" לחשתי
"ליהי? לא בנוח ממי?" הוא כמעט צעק
"ממך"
"ממני? למה??"
"כאילו אני מרגישה שאני עוד סוג של מחויבת לך, לא שאתה מחייב אותי, אלא שהמצב הזה עוד מחייב, כאילו נשאר בי משהו מאורס לך שאני לא יודעת אם אני יצליח לשחרר אותו"
"ליהי מתוקה אל תשחררי אותו, הוא ישתחרר לבד עם הזמן, להילחם בכאלה דברים זה כמו להילחם בתחנת רוח, את לא יכולה, ראית שלאט לאט נפתחת לגלעד אפילו שלפני חצי שנה חשבת שזה לא הגיוני, אז את תראי לאט לאט גם החלק הזה ישתחרר, יהיה בסדר בובה אני מבטיח!"
"למה את נראית דואגת?"
"עזוב זה כבר לא קשור אליך" אמרתי לו
"למה כל מה שאת מספרת לי קשור אלי?" הוא שאל
"כמעט" חייכתי
"נו, אני פה בשבילך דברי!" הוא שידל אותי
"איתמר עזוב זה לא כזה משהו נורא" ניסיתי להתחמק
"ליהי! דברי! זה פקודה!" הוא ניסה להישמע כמו מפקד
"את האמת שאני די לחוצה מהלילה של החתונה…. אתה יודע זה הולך להיות פעם ראשונה שלי, אני וגלעד אומנם לא שומרים נגיעה וכבר התחבקנו והתנשקנו, אבל יצא לנו כזו תקופת אירוסים קצרה שלא הספקנו להיות שבת ביחד וכאלה, כאילו איתך היה לי ביטחון שהפעם הראשונה תהיה מושלמת, ידעתי שתהיה עדין איתי שנעשה את זה ביחד, עם גלעד אני לא יודעת איך זה יהיה"
הוא שתק
"ליהי את תראי שיהיה בסדר" הוא אמר "גלעד נראה לי שהוא אוהב אותך, ואם את חשובה לו ונראה לי שאת מאד חשובה לו הוא יעשה הכל כדי שזה יהיה ערב מושלם בשביל שתיכם, ואת, פשוט תלמדי לדבר, אולי איתי היה דברים שהיו מובנים מאליהם כי כבר הכרנו המון זמן אז לא היינו צריכים לדבר, אבל גלעד לא מספיק מכיר אותך, תזכרי שזה לא נורא לבקש בקשות, זה לא נורא לשתף בתחושות וככה תראי שיהיה לכם הכי טוב ביחד"

איזה גבר איתמר, מי שתזכה בו זכתה במישהו מושלם!!

"טוב איתמר בעיקרון רציתי שתבוא לפה בשביל דבר אחד, להגיד לך תודה!"
איתמר אני לא חושבת שיש מישהו בעולם שהיה מתנהג לאקסית שלו ועוד בכזה מצב בצורה הזאת, ועוד לראות איך אתה משתתף איתי בשמחה כאילו כלום לא קרה, זה מטורף!! אני לא דמיינתי לשניה את ההתנהגות שלך ככה, אתה בחור מיוחד, אין דברים כמוך! אתה מקסים ורגיש, ומרגיע ונותן ביטחון
אני רוצה לאחל לך שכמו שאתה השתתפת בשמחה שלי עכשיו מכל הלב, ככה תמצא את האחת שלך במהירות, שהיא תהיה מושלמת כמוך, שתהיה אחת שמגיע לה לקבל גבר כמו איתמר"
הוצאתי מהתיק שלי הזמנה עם מכתב של שלוש דפים מהודק שבו כתבתי את כל מה שהרגשתי ומתנה סידור קטן שאפשר להכניס לתיק הקטן של התפילין בצבא עם השם שלו
הוא ממש התרגש, ירדו לו דמעות, איזה רגיש הוא, כמו בחורה,

"ליהי מתוקה תודה את מקסימה, אני לא יוכל לשכוח אותך אף פעם, גם אם נגור בשתי ארצות, אני לא מתחרט לשניה על זה שהתחלנו את הקשר הזה, הוא היה מדהים, מרגש, עם המון חוויות מיוחדות, את היית הראשונה שלי ולא יעזור לך כלום, תמיד יhשאר לך מקום מכובד בלב שלי, לימדת אותי מזה אהבה של נעורים נקייה, תמימה , טהורה, בלי התחכמויות
ואני שולח לך נשיקה ענקית מהלב שלי, ומאחל לך המון הצלחה בחיים החדשים, שתראי בהם רק טוב, שיהיה לך טוב עם גלעד, שיהיו לכם חיים מאושרים, שמחים, ילדים חמודים ובעיקר המון המון אהבת אמת!!"
לא יכולתי לעמוד בזה, הדמעות ירדו מאליהם

"תודה איתמר"

"בואי ליהי מתוקה, בואי נחזור, מאוחר"
לא שמנו לב השעה היתה כבר קרוב לחצות, קמנו מהחול, איתמר החזיר אותי הביתה, היתה שתיקה באויר, אם איתמר לא צריך לדבר הרבה בשביל להרגיש, הכל עובר מלמעלה,

שנה אחרי-

גלעד ואני נשואים, טוב לי איתו, מאד, הוא דואג לי, יש לנו קשר טוב, המון אהבה, נתינה, הוא ממש מתמסר אלי
עברה עלינו שנה עמוסה, הספקתי להיכנס להריון וללדת לפני שבוע, לא היה קל, היו רגעים קשים אבל גלעד דאג לי שאני יעבור את זה בשלום, הוא היה איתי בלידה, הוא היה מדהים ותמך בי בצורה מיוחדת,
בשנה הזאת איתמר הספיק לצאת עם שתיים אבל הם ירדו מאד מהר, דיברנו הרבה, הוא שיתף אותי במה שעובר עליו, לא היה לי קל לשמוע את זה,

"ליהי מזל טוב גילי ילדה בן" אבא התקשר לבשר לי
"וואי מזל טוב" התרגשתי, איזה מצחיק זה אבא שלי עוד אבא לתינוקים בעוד לפני שבוע הוא נהיה סבא לנכד, הבן שלי… , גילי התחתנה עם אבא צעירה ממנו בהרבה, היא התחתנה ללא ילדים משל עצמה, ועכשיו היא משלימה פערים
ישר שידעתי שאני בהריון התקשרתי לספר לה והיא התחילה לצחוק, "רגע מתי התאריך לידה שלך" היא שאלה, התברר לנו שאנחנו אמורות ללדת באותו יום, בסוף אני הקדמתי בשבוע והיא ילדה בזמן,

בוקר הברית-
"גלעדי לקחת את החיתולים?" "כן מתוקה"
אוף איזה סיוט זה לצאת עם תינוק מהבית, התארגנות כפולה,
"אויש גלעדי…… " התיאשתי
"מה קרה ליהי?" הוא רץ לעברי
"זה פעם שלישית שהוא מלכלך את הבגד שלו, אין לי כבר כוח להחליף לו" כמעט בכיתי, כל שניה אני מחליפה בגד כמו לבובה "צרות של עשירים, רוצי תביאי בגד אני יחליף לו עכשיו"
"תודה נשמה" איזה מותק הוא, הוא כל כך שותף לגידול, וכל כך רוצה לעזור
"יאללה בואי נצא כבר מאוחר" הוא זירז אותי

"ליהי מה קורה? איזה בייבי מתוק" הוא בא לעגלה והציץ
"אפשר להחזיק?" איתמר הזה, איך הוא אוהב ילדים
"ברור איתמר, מה העניינים אזיה כיף לראות אותך, איך אתה מרגיש?"
"טוב ליהי, ממש רציתי לספר לך אבל היית עסוקה ולא היה לי נעים להטריד אותך בבית חולים וזה אבל אני יוצא עם מישהי חדשה, עדי קוראים לה, זה נראה בכיוון הנכון" הוא אמר לי
"איתמרי איזה יופי איך אני שמחה לשמוע" אמרתי לו, כמעט צעקתי
"ששש אנחנו במקום ציבורי" הוא הרגיע אותי
"מה תספר, תראה תמונה" הוא הוציא את הפלאפון והראה תמונה של שתיהם,
"כמה זמן אתם יוצאים?" שאלתי
,שבוע וחצי, אבל אפילו שזה קצת זמן זה מרגיש לי שזה זה משום מה וגם היא אומרת לי את זה, אנחנו די מדברים על זה בפתיחות"
"וואי איתמר שימחת אותי" איזה תחושת הקלה שגם הוא מסודר… הלאי והוא יתארס איתה
"היא נראית ממש מתוקה, היא מאד יפה" החמאתי לו
היא באמת היתה נראית בובה, פנים מתוקות כאלה עם הרבה אור
"כן היא באמת מאד יפה" הוא הוסיף
"טוב איתמר מהשנייה אני לא עסוקה, אני בחופשת לידה תמיד תתקשר לספר לי

הזמן עבר מהר
אחרי חודש עדי ואיתמר התארסו, הם היו זוג מתוק, זה היה נראה שהיא מכניסה לו הרבה אור לחיים
היא היתה אנרגטית, שמחה, בריאה בנפשה פשוט בובה
בתקופת האירוסים יצאנו איתם ערב אחד לארוחת ערב
"אגב איתמר ועדי איפה תגורו" שאלתי אותם
"אה, איתמר לא סיפרת להם?" עדי שאלה והסתכלה עליו
"את האמת שלא הספקתי" איתמר אמר לה
"אנחנו הולכים לגור בשכונה שלכם…." היא אמרה
אוי לא, חשבתי לעצמי, אני כל כך רוצה לשחרר אותו, הקרבה הזאת לא תהיה טובה
"מה כל כך מיוחד בשכונה הזאת שהחלטתם דווקא לבוא אליה" שאלתי בעוקצניות
"פשוט מאד זה קרוב לי לעבודה ולא בא לי לגור יותר רחוק מהעבודה למרות שאיתמר ממש לא התלהב לגור בשכונה הזאת הוא אמר שהוא לא אוהב אותה אבל חיפשנו שכונות אחרות ולא מצאנו ואנחנו כבר ממש בלחץ של זמן" עדי עבדה בנין ליד המשרד של גלעד
"טוב תמיד נשמח לארח אותכם" אמרתי………

סיכום

שלוש שנים אחרי-
טוב אז עכשיו אני מספרת לכם דברים כהוויתם בלי מידי הרבה ציטוטים שתבינו את המציאות חיים העכשווית שלי
אני עכשיו בחופשת לידה שניה שלי, לפני חודש ילדתי את בני השני, אני וגלעד זוג מדהים (בעיניי) טוב לי איתו, אנחנו חיים טוב גם מבחינה זוגית, אנחנו מבלים המון ביחד, ואנחנו מאד קרובים אחד לשני, רק לפני חצי שנה שגלעד טס מטעם העבודה לשבועיים הבנתי עד כמה הבן אדם הזה חשוב לי ואני לא יכולה בלעדיו שניה.
איתמר התחתן, הוא גר יחסית קרוב אלינו, אני ועדי חברות בלב ונפש, הם מגיעים המון,
בליל שבת וכאלה זמנים, איתמר ואני מדברים המון, מתייעצים הרבה אחד עם השני, כמו שתי חברות טובות באמת, הוא מספר לי אם יש לו קשיים וכו וגם אני, לפעמים זה טוב לקבל עיצה ממשהו מבחוץ, אנחנו מאד משתדלים לא לדבר על העבר שלנו ולא להתייחס אליו, לפני חודשיים עדי עברה כריתת רחם, היא נכנסה להריון שהסתבך, ובחודש השישי היא ילדה לידה לא פשוטה בכלל שבסופה הוציאו לה את הרחם, תודה לאל גם היא וגם העובר יצאו בריאים, עוברת עליהם תקופה לא פשוטה בכלל גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית, יש להם עוד בן גדול יותר ורוב הזמן עכשיו הוא נמצא אצלינו כי עדי נוסעת להיות עם התינוק בפגייה, אני כמו האמא השניה שלו עכשיו, הוא ישן אצלינו אוכל אצלינו, הכל,
כשילדתי גלעד טיפל בו ואיתמר היה בבית שלנו הרבה,
לפני כמה ימים איתמר הביא יום אחד את הבן שלו בבוקר אלינו, הוא בן שנתיים, היה לו חום גבוה ועד רצתה לצאת לפגיה אז הצעתי לו שיביא אותו אלינו, הוא בא בבוקר אף אחד לא היה, והצעתי לו כוס קפה לפני שהוא רץ לעבודה
התיישבנו ביחד על כוס קפה, ודיברנו, אני לא זוכרת בדיוק איך אבל פתאום עלה כל העבר שלנו בשיחה, ושתינו הסכמנו עם זה שזה כמעט בלתי אפשרי לשכוח כזה דבר ובהחלט ברור שזה מלווה אותנו הרבה כי אחרי הכל אנחנו גרים קרוב נפגשים המון והרבה פעמים שתינו משחזרים את זה בלב (ככה שדיברנו שתינו העלינו את זה) וההשוואה היא כמעט בלתי נמנעת בין קשר לקשר, ואמרתי לו שאני לא יודעת עוד איך להתייחס לזה בראש שלי, הכל כל כך מבולבל, ועוד לא סגור,
הוא אמר לי "תדעי לך שהכי טוב זה לכתוב" והוא צדק, אני בחופשת לידה ויש לי זמן, וגם כל כך ניכנסתי לזה שממש בער לי להמשיך לכתוב ולא לחלק את זה לפרקים כ יום, חיפשתי מקום לכתוב בו סיפורי אהבה, ועלה האתר הזה, ראיתי אומנם שרוב הכותבות פה הם הרבה יותר צעירות ממני כנראה אבל עדין זה עשה את שלו, זה סידר לי את הדברים וגרם לי להכניס את הכל לפרופורציות הנכונות
ואתם הייתם שותפים מלאים ותודה לכל מי שהגיב, נתתם לי מרץ להמשיך לכתוב
אני נפרדת ממכם, אני לא יכתוב כאן באתה הזה עוד כי אני לא טובה בלהמציא, אבל זה היתה חוויה מדהימה בשבילי
ותודה לשיר שיר וליאת שהגיבו כל פרק מחדש והיו איתי מהתחלה ועד הסוף וכל מי שליווה אותי בימים האלה. אני אוהבת אתכם