בלתי אפשרי- פרק 9

חברים אני לא יודעת אם אתם שמים לב באיזה קצב אני מכניסה לכם פרקים, אבל הדברים פשוט מוכנים לי בראש בערך חודש ואני מרגישה צורך פשוט להשפריץ אותם החוצה
בוער בעצמותי……….. קריאה מהנה!

נ.מ. ליהי-

חזרתי הביתה, נכנסתי בשקט, פחדתי להעיר את אמא, איך שאני נכנסת אני רואה אותה ערה
"לילוצ' מה קורה???" היא שאלה אותי בדאגה
"אמא אני כבר יגיד לך אני רק מוציאה את הספר איתמר ומדברת איתך"
רצתי להביא את הספר, יצאתי החוצה והבאתי אותו לאיתמר, הרגשתי איך חצי ממני הולך יחד עם הספר הזה, כאילו אני רוצה שאיתמר יזכור אותי דרך הספר ולא ישכח אפילו שהבטחנו שאנחנו גומרים את הסיפור הזה בתחילתו כדי לא להיפגע יותר מידי, הוא נופף לי לשלום ונכנסתי הביתה.
התישבתי על הספה והתפרקתי
בכיתי הרבה זמן ואמא רק ליטפה אותי.
היא לא הבינה מה קרה
"לילוצ' מה קורה?"
"אמא קשה לי, אני כל כך קרועה, מצד אחד טוב לי איתו ואני מרגישה את הדאגה שלו ואת הרגישות שלו אלי, הדיבור שלו כל כך מרגיע, הוא יודע להצחיק אותי, והוא גם מכיר אותי עם כל הפרטים הקטנים, הוא מכיר את הסיפור חיים שלי ויודע להתייחס לזה כל כך ברגישות ובעדינות כמו ששום חברה שלי לא מדברת איתי על הנושאים האלה, ומצד שני אני מרגישה שאסור לי להתאהב בו"
"אבל לילוצ' אני מקווה שלא אמרת לו את כל הדברים האלה"
שתקתי
"אמרתי לו"
"מה אמרת לו לילוצ'?"
"אמרתי לו שאני חושבת שאסור לנו לתת לזה לקרות"
"למה מתוקה שלי? אל תעצרי את הלב שלך, אם תעצרי את הלב שלך הוא ירוץ מהר יותר הוא לא ירגע"
"אני לא יודעת אמא אני לא מסוגלת לתת לזה להתפתח"
"את מפחדת" שאלה, קבעה.
שתקתי
"כן אני מפחדת אמא" אמרתי כמעט בלחישה
"לילוצ' שלי זה בחירה שלך, את יכולה לבחור לאן את רוצה לקחת את זה, מה שבטוח שאני איתך, אני לא רוצה ליעץ לך לא להפסיק את זה ולא להמשיך את זה, לא להפסיק את זה- כי אני במקומך לא הייתי עומדת בכזה דבר ולא להמשיך את זה- כי את היחידה שתתמודדי עם התגובות במידה וזה יתגלה"
"זהו זה בדיוק הסיבה שאני הולכת לעצור את זה, אני לא אתן לזה לקרות" קמתי, זקופה, החלטית.
"לילה טוב אמא"
SMS
"ליהי אפילו שקבענו משהו אני חייב רק משהו אחרון להגיד לך, היית היום מאד יפה
לילה טוב ויפה כמוך איתמר"

אוף עם הבחור הזה, אני לא עונה לו!

נ.מ. איתמר

"קרה משהו שאתם כאלה רציניים?"
שיחקתי אותה לא מבין אני יודע טוב מאד מה הם רוצים, והם צודקים, אני פשוט טיפש, עשיתי אתמול כזה מלא שטויות גם לקחתי אותה למסעדה ובסוף הSMS המטופש הזה שהיא אפילו לא החזירה לי, היא טו מאצ' החלטית הבחורה זאת ואני לא רוצה להיפגע ממנה.
"איתמר לא קרה כלו, אנחנו רק חייבים להבין מה עובר עליך?"
"מה עובר? תספרו לי אתם"
"אתמול יצאת להביא מליהי ספר], בשבילו נסעת שעה נסיעה, לקחת אותה למסעדה וחזרת באחת בלילה, אתה רוצה לספר לנו משהו?" אמא השפריצה את הכל החוצה, עוד שניה נגמר לה האויר.
"אמא הכל בסדר, קצת גלשנו לדיבורים ובינתיים אכלנו, את יודעת שאני מדבר איתה המון בלי קשר, והספר? מה את רוצה ממני? שאני לא יצליח במבחנים? אין את זה כמעט להשיג זה ספר נדיר" אין ספק אני מדבר כמו בחור מובך במיוחד.
"איתמרוש תקשיב ילד שלנו, אין לנו בעיה עם מה שעשית, אנחנו רק רוצים לגבות אותך, אנחנו מבינים שיש לך רגשות כלפי ליהי וזה בסדר, אתה בחור בוגר אתה כבר בן שבע עשרה וחצי עוד מעט, הגיע הזמן שתפתח משהו לבחורה, אנחנו רק רוצים שתשתף אותנו זה ממש חשוב לנו לדעת, ואם אתה צריך כסף ליציאות איתה או רכב תבוא ותבקש, אל תסתיר מאיתנו, במילא חשבנו לקנות לך רכב בהקדם, ואולי נדאג לזה כבר השבוע, אבל אל תסתיר מאיתנו כלום"
רגע רגע שאני יבין טוב, זה אבא אמר את כל הנאום הזה עכשיו? הוא אמור בעיקרון להוריד לי סטירה, כך לפחות חשבתי. מה הולך כאן?
"את האמת שבאמת אני מרגיש אליה משהו חזק שמשבת רק הולך ומתעצם ואתמול זה היה מטורף, אבל את האמת ליהי מאד מפחדת מאבא שלה ומהתגובות שלו והיא ביקשה שנעצור את זה ולא ניתן לזה להתקדם, אני לא יודע מה יקרה עם זה"
"טוב, אנחנו לא מתערבים לכם, אני באמת חושבת שאתם צריכים להיות שקולים כי אני לא חושבת שאבא של ליהי יאהב את זה בכלל בכלל אבל זה שיקול שלך/ שלכם איך להתמודד עם זה, בכל מקרה אתה יכול תמיד לבוא לספר לנו על הכל"
"תודה אבא ואמא, הייתי צריך את ההרגשה הטובה הזאת שיש גב מאחורי, אני אוהב אתכם"
"יאללה בוא ילד כבר הפסדת מספיק לימודים בוא אני יקח אותך לישיבה…"
בי אמא אי לאב יו

הפלאפון מצלצל
-גילי-
טוב בטוח היא גילתה את זה

"איתמר" מה העניינים?"
"טוב גילי מה המצב?"
"בסדר, בא לך לצאת לטיול אוהלים?"