בסופו של דבר הכל מתחבר-פרק 5(:

מנקודת המבט של עדן:
מה לסדר לך את טוהר ?למה ? אוף אוף אוף!!! אבל היא חברה טובה שלי ואני יעשה הכל בשבילה.
אני:"ברור שאני יעזור לך בזה!" חייכתי חיוך מזויף כזה.
לירון:"באמת?"
אני:"כן!!" היא חיבקה אותי , ואני החלטתי שלא משנה מה אני יעזור לה! לא משנה כמה אני אוהבת את טוהר לי יש את שי.
לירון:"וואי חברה שלי ,באמת תודה אין עליך בעולם!" חייכה
בסוף יום הלימודים חזרתי הביתה עם טוהר והתחלתי לדבר איתו על לירון
אני:"תגיד…"
טוהר:"מה?" חייך
אני:"מה אתה חושב על לירון?" אמרתי
טוהר:"שהיא חמודה יפה והיא בסדר בסך הכל."
אני:"ועם אני יגיד לך שהיא אוהבת אותך, תאמין לי?"
טוהר:"למה היא אוהבת אותי?"
אני:"כן.."אמרתי בלב ברירה
טוהר:"אה..שמעי אין לי מה לעשות עכשיו ממש."
אני:"רק תעשה לה טוב זה מה שאתה צריך" חייכתי
טוהר:"אני ינסה ,אני לא מבטיח.."
אני:"תודה אין לך מושג כמה זה יעזור לה!" חייכתי
טוהר:"אז.. מה קורה עם שי?"
אני:"יכול להיות טוב יותר…"
טוהר:"למה?"
אני:"כי הוא קצת מקנא שאתה גר אצלנו."אמרתי
טוהר:"אני לא מבין אותו, עם הוא יודע שאין בינינו כלום למה הוא מודאג?"
אני:"אין בינינו כלום? אתה לא מרגיש אלי כלום?" הרכנתי פנים
טוהר:"אני מרגיש אליך ברור שכן, אבל החברות ביני לבין שי חשובה יותר מלהיות המאהב שלך." הרים את פני
אני:"כן ברור.."אמרתי בשקט
הגענו הביתה אכלנו ארוחת צהריים, ישבתי עם טוהר בסלון ואז קיבלתי שיחה משיר…
אני:"הלו?"
שיר:"ע..עדן..את לא מבינה מה קרה לי ולאיתי!"
אני:"מה קרה ?!" אמרתי בלחץ וטוהר הסתכל עלי מוזר.
שיר:"הוא…הוא… נפרד מימני."יכולתי לשמוע את הבכי שלה מהדהד לי באוזן
אני:"למה? מה קרה פתאום?"
שיר:"הוא אמר…שאני לא נותנת לו יחס! את מבינה?!"היא המשיכה לבכות.
אני:"מה הוא מטומטם?! מה עובר עליו, אל תדאגי אני ידבר איתו!"
שיר:"עם את מדברת איתו תגידי לו שאני לא רוצה לשמוע מימנו יותר בחיים!!" צעקה לי באוזן
אני:"טוב אל תדאגי, ביינתים תרגעי קצת … ביי"
אני לא מאמינה שהוא נפרד מימנה ועוד מימה? מזה שהיא לא נותנת לו יחס?! עם הוא חושב ככה הוא באמת מפגר, עליתי לחדר שלי והתקשרתי אליו.
אני:"איתי?"
איתי:"אני מבין שהיא כבר סיפרה לך.."
אני:"מה אתה חושב? שלא?!"
איתי:"די כמה אפשר ? אני רוצה לנסות דברים חדשים,ואני בטוח שגם היא!"
אני:"אני חושבת גם.."
איתי:"וחוץ מזה תמיד ידענו שהיא אוהבת את שי אז כאילו היא הייתה איתי למשחק?"
אני:"אני..אני.. לא יודעת.." שיקרתי לו..
איתי:"אה.. סליחה! באמת סליחה שהיא שיחקה בי.."
אני:"אבל היא אהבה אותך איתי."
איתי:"פ'ח ממש אהבה."
אני:"איך שאתה חושב ,שתרגע תתקשר,ביי איתי."
איתי:"אני רגוע.. תבואי עוד חצי שעה לפארק לבד.."
אני:"טוב." ניתקתי לו, התארגנתי וטוהר שאל:"לאן את?"
אני:"ל..לעודד, את שיר, כן לעודד את שיר.."
טוהר:"למה מה קרה לה?"
אני:"איתי נפרד מימנה.."
טוהר:"טוב תלכי שהיא לא תתעלף בטעות…"צחק..
עבדתי על טוהר וזה עבד טוב.. בדרך לפארק שי התקשר אלי..
שי:"חיים שלי? שמעת מה קרה?"
אני:"כן.. אהובי.."
שי:"אז מה את עושה היום בערב?"
אני:"אממ.. כלום, נראלי.."
שי:"טוב אז תבואי אלי בערב טוב?"
אני:"אין בעיה נסיך.."
שי:"יאאלה ביי חיים שלי."
סיימתי את השיחה והגעתי לפארק שם ראיתי את איתי יושב, לא הבנתי למה הוא קרא לי ,הוא לא צריך עידוד…