ל.ר.י
פרק קצרצר

דקות ספורות של אושר- פרק 2

ל.ר.י 11/01/2016 676 צפיות אין תגובות
פרק קצרצר

"מה קורה?" שאלתי מניחה את ידיי על מותניי בתמימות,מנסה שלא להתפרץ מצחוק לנוכח המבטים המזועזעים שעברו בחדר.
"לין תכירי את האורחים שלנו אן ואדוארד פולוק." אמרה אמא מציגה אותי בפניי שניי האנשים שיישבו בספה לפניה.
"היי,נעים להכיר אותכם." אמרתי בשמחה שלא הייתה כל כך מזויפת כי רק מלראות את פנייה האדומות של אימי שראתה אותי גרם לי לשמוח.
"גם אותך." אמר האדון ששמו כנראה אדוארד הוא התעשת על עצמו מהר יותר מאשר אשתו שהביטה בי במבט מזלזל.
"לין." אמרה אימי ואני סובבתי את ראשי אלייה באיטיות.
"כן אמא?" שאלתי אותה.
"תלכי לחדרך ותתארגני בו בעוד כמה זמן מוגשת ארוחת הערב אל תאחרי." אמרה לי ואני נאנחתי בכאב,חשבתי שבמעשיי אני ייגרום לכך שהיא לא תיתן לי לרדת בתור עונש,אבל כנראה שמה שעשיתי לא הספיק.
יצאתי מהחדר בזעם מבלי להגיד מילה,שומעת את השיחות מאחוריי מתחדשות כנראה אמא מתנצלת על ההתנהגותי.
אני בת שש עשרה ועדיין לא קיבלתי את הזכות לחיות את חיי,אימי מנסה להשתלט לי על הכול בחיים מתי אני אוכל,מה אני אלבש,את מי אני אוהב.
ברגע זה ממש יושבים בסלון ההורים של מי שעתיד להיות החבר שלי,הוא בטח יהיה איזה אחד חנון קטן עם משקפיים שלא יודע כלום מהחיים שלו.
לפתע ראשי נתקע בתוך משהו קשיח שגרם לי להפסיק את הירוריי.
הרמתי את ראשי ושפשפתי את אפי בכאב.
"בחייך בנאדם אתה לא נזהר." שאלתי אותו בנזיפה.
"את זאת שנתקעה בי." אמר קול עמוק שנשמע דיי משועשע.
התכוונתי להגיד הערה חורצת אך כאשר הרמתי את ראשי נשימתי נעתקה ונאבדו לי המילים.
עיניים כחולות ננעצו בי הוא סרק את גופי וכך אני את שלו.
הוא היה גבוה ושרירי,שפתיו היו מעוצבות כחיוך, הוא לבש חולצת טישרט לבנה שהדגישה את שריריו,ומכנס ג'ינס שחור שנראה עליו מהמם.
אלוהים הוא נראה חלומי.
הוא התחיל לצחוק ואני באותו רגע הבנתי שפי היה פעור כל הזמן הזה.
ניערתי את ראשי והשתלטתי על מחשבותיי.
"מי אתה?" שאלתי את השאלה שעניינה אותי יותר מכול.
"אני דניאל פולוק,נעים להכיר." אמר עם חיוך גדול שחשף את כל שיניו הלבנות,הוא הושיט לי את ידו כדי שאני יילחץ אותה אך אני רק נתתי לה להישאר באוויר.
"את כנראה לין,אני צודק?" שאל אותי מסתכל עליי בתימהון.
"אולי כן,ואולי לא לעולם לא תדע." אמרתי לו בחיוך לא רוצה לדבר איתו עכשיו.
"אז אני מבין שזה כן." אמר לי קורץ לעזעזל הילד לא מבין רמזים.
"להתראות דניאל." אמרתי לו עולה במדרגות במהירות משאירה אותו שם למטה שחיוך זחוך על פניו.
הוא שחצן רואים את זה עליו,ועם אמא שלי חושבת שאני יהיה איתו אז היא טועה,לא משנה כמה חתיך הוא יהיה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך