הגלגל מסתובב פרק 4

אני גרועה, אני יודעת את זה, סליחה סליחה סליחה על כל הזמן הזה שלא העלתי פרקים.
אני יודעת שזה מה שתמיד אני אומרת, אבל באמת יש לי כל כך הרבה לחץ שאני אפילו לא מצליחה לכתוב.
*אני מזכירה השם של אור שונה לשם אושר והשם של הילד שלה שונה לאור.
אוקיי, אני יודעת שהשארתי אותכם במתח מי דפק בדלת של שאנייה אבל החלטתי למתוח אתכם עוד קצת ולעשות הפוגה משאנייה והפעם להראות את נקודת המבט של אושר, מקווה שתאהבו.

נקודת מבט אושר:

~~~~לפני 7 שנים~~~~

היא ניתקה את השיחה ואני לא מאמין איך היא ברחה.
אני מנסה לחשוב על סיבה, אבל לא מצליח.
איזה סיבה לעזזאל הייתה לה לברוח ככה?!?
הרגשתי כאילו הלב שלי התרסק למיליון חתיכות, אני באמת אוהב אותה.
נכון, גרמתי לה ליותר מידי צרות, אך הכל היה בסדר, אני באמת לא מבין עכשיו כלום.
קמתי מן המיטה והלכתי למטבח, פותח את המקפיא ולוקח משם את הבקבוק וודקה שהיה שם.
הרבה זמן לא שתיתי, לא שתיתי בגלל שהיא ביקשה, אך כעת אני חייב.
מזגתי לי כוס ושתיתי את תכולתה במכה אחת.
מזגתי עוד כוס ועוד כוס, עד שלבסוף הבקבוק נגמר.
כבר כמה ימים שלא יצאתי מהבית, לא קמתי אפילו מהמיטה.
רק אחי, רני, בא לבקר אותי והביא לי עוד בקבוקי וודקה.
הרגשתי שהחיים שלי נגמרו, בלעדי שאנייה אני לא חי.
אחי עכשיו ישב לידי והסתכל עלי ברחמים.
לעזזאל שילך אני לא זקוק לרחמים, אני זקוק לשאנייה!
"תפסיק להביט בי ככה!" , צעקתי עליו.
"אושר אולי מספיק?" , הוא צעק עלי בחזרה.
יופי זה מה שאני צריך, לריב עם אחי הטיפש כשאני שיכור.
"רני עשה לי טובה ותפסיק לרחם עלי כבר!!" , צרחתי.
"תקום כבר מהמיטה הדוחה הזאת ותסדר את עצמך, קיבינימט אתה מסריח." , אמר בכעס.
"לא רוצה." , ייבבתי.
"אני יגיד לאבא." , אמר בנימה רצינית.
אפילו כשאני שיכור האיום הזה עבד עלי.
"סאמק." , אמרתי וקמתי באי רצון.
אחרי שהתקלחתי ועשיתי את כל הבקשות של רני, אני והוא ישבנו בסלון לשיחה רצינית.
"רני אתה חייב להבין שאין עוד אחת כמוה, אני לא רוצה לחיות בלעדיה." , אמרתי בשקט.
"אושר אתה אחי הקטן ואני דואג לך, עכשיו תקשיב לי טוב, אני לא מוכן לראות אותך יותר כמו שהייתה בימים האלה, לעזזאל איפה האושר שאני מכיר?!?" , הוא שאל בכעס.
"השתנתי." , עניתי בקצרה.
"אושר שלא תעז, אתה מבין מה אני אומר לך?" , הוא לא נתן לי אפילו לענות והמשיך, "אני לא מוכן שתזניח את עצמך, תשקע לדיכאון ולא תגשים את החלום שלך, רק בגלל שהכלבה הזאת עזבה." , אמר בקול רם.
"אל תקרא לה כלבה!!!" , צרחתי עליו.
"אושר אני רציני, אם אתה תמשיך בהתנהגות הזאת אני אפנה לאבא." , אמר בקול קר ונוקשה.
"טוב בסדר." , נאנחתי ונכנעתי לאיומיו.
"יופי." , אמר מרוצה ואז הוסיף, "אני חייב ללכת עכשיו, אני יבוא בערב."
"טוב." , פלטתי לעברו כשהוא יצא מהבית.
המשכתי לשבת על הספה וראיתי טלויזייה, לפתע עלה בי רעיון.
אני אתקשר לחברה הכי טובה שלה, שלי, רק בשביל לראות אם היא יודעת מה עם שאנייה וזהו, אמרתי לעצמי, אך אני יודע שזה יותר מזה.
לקחתי את הפאלפון והתקשרתי לשלי.
בקו נשמעו צליל, שתיים, שלוש ואז היא ענתה.
"שלי?" , שאלתי כדי לוודא שזאת היא.
"כן?" , שאלה.
"שלי, שאנייה נעלמה לי לפני כמה ימים, את יודעת אולי איפה היא או מה איתה?" , שאלתי ישירות.
"אושר עזוב אותה בשקט, כדאי לך לשחרר מהסיפור שלכם, היא לא תחזור." , השיבה לי בעצב.
"גברת שלי, לא מעניין אותי שום דבר ואת כל מה שאת יודעת על ההעלמות שלה את תספרי לי עכשיו, אחרת את תצטערי על זה!" , צרחתי לתוך הפאלפון.
"אושר…" , היא נאנחה.
"שלי נו את לא יכולה לעשות לי את זה, את יודעת כמה היא חשובה לי." , התחננתי.
"אושר מה שאני יכולה לספר לך זה שהיא נמצאת אצלי ושהיא לא עזבה כי בא לה, היא עדיין אוהבת אותך והיא קרועה בעצמה, אך זה עדיף לשניכם." , היא אמרה ברוגע.
"שלי מה קרה?" , שאלתי בדאגה.
"אני לא יכולה לספר לך." , אמרה בלחץ.
"אין דבר כזה, ספרי לי מיד!" , צרחתי עליה.
"שאנייה עשתה הפלה." , היא אמרה בפחד ולחץ.
הייתי בשוק,הרגשתי איך הלב שלי הפסיק לדפוק והדם אוזל מפני.
לפתע קולה של שאנייה נשמע מבעד לקו, צועקת על שלי למה היא סיפרה לי.
"אושר השגת את המידע שרציתה עכשיו עזוב אותי בשקט." , שאנייה אמרה זאת בשקט, אך ברור שגם בכעס.
"תעני לי על השאלה ואז אני מבטיח שאני יניח לך." , אמרתי.
"מה?" , שאלה בכעס.
"את באמת הרגת את הילד שלי?" , שאלתי בעצב וכעס.
"כן, הרגתי את שניהם." , היא ענתה בלי היסוס.
"באיזה זכות?" , שאלתי בכעס.
"אני זאת שהייתה צריכה לסחוב אותם בבטן ואני לא רציתי לעשות זאת." , היא ענתה בלי היסוס או צער בקולה.
"מה זאת אומרת אותם?" , שאלתי מבולבל.
"הם היו תאומים." , ענתה.
"אני מאוכזב ממך." , אמרתי בכנות ובעצבות.
"גם אני." , אמרה.
"תדעי שאני אוהב אותך, את כל החיים שלי, אך הבטחתי, אז ביי שאנינו שלי." , אמרתי וניתקתי את הפאלפון.
כל רגשותי מעורבבים ופשוט נפלתי על המיטה.

~~~~כיום~~~~
נשמעה דפיקה על הדלת ואז היא נפתחה.
"אושר החקירה מתחילה." , ציפי אמרה לי בחיוך רחב.
ציפי היא היומנאית של המשטרה.
היא יודעת שאני מת על זה, אני מת על כל חקירות הפשע.
כן, לבסוף הגשמתי את חלומי, למדתי קרימינלוגיה והפכתי לחוקר פלילי.
"כבר מגיע." , השבתי לה בחיוך.
לקחתי את הכוס קפה שלי ויצאתי לכיוון חדר החקירות.
~~כעבור שעתיים~~
החקירה נערכה שעתיים ואני הוצאתי את כל המידע שאני צריך.
יצאתי לבחוץ לעשן.
לפתע הפאלפון צילצל ואני עניתי מבלי לראות מי מתקשר.
"הלו." , אמרתי ברוגע.
"אושר, זאת רויטל." , אמרה בביטחון.
ידעתי מי זאת רויטל והלב שלי החל לדפוק במהירות.
"איזה רויטל?" , שאלתי בעצבים, שאלתי כדי לוודא שזאת באמת רויטל שאני מכיר.
"אתה כבר יודע מי אני, אתה יודע שזאת אמא של שאנייה." , השיבה גם בעצבים.
ידעתי.
"כן רויטל, מה קרה שהתקשרת אלי?" , שאלתי בטון עוקץ, ניגשתי ישר לעיניין, אין לי נימוסים או כבוד לאישה הזאת.
"אני רואה שלא שינתה את החוצפה שלך." , השיבה לי באותה נימה.
"רויטל אני מצטער, אך לא נותרה לי שום טיפת כבוד אלייך אחרי מה שעשית." , אמרתי.
"אתה עוד מדבר עלי ומה עם מה שאתה עשיתה?" , שאלה בטון ארסי.
"אני לא עשיתי כלום, להפך, אני זה שקיבל את שאנייה בסופו של דבר." , עניתי באותו טון.
"וזה גם שהשאיר אותה עם שני ילדים." , אמרה זאת כקביעת עובדה.
"אני לא השארתי אותה, היא ברחה בלי לספר לי דבר ועד שגיליתי היה כבר מאוחר והיא עשתה הפלה." , אמרתי בעצב.
"אה באמת, טוב שאתה משלה את עצמך." , אמרה בארסיות.
"רויטל יש לי עבודה, תגיעי בבקשה לעיניין." , השבתי לה.
לא עושה לי טוב להיזכר בעבר.
"אושר היקר, אני התקשרתי כי הבת שלי נשארה עם שני ילדים ומגדלת אותם בעצמה, אז אולי כדאי שתתעורר על החיים שלך ותתחיל להיות אבא." , היא אמרה באותו טון ארסי.
באתי לענות לה, אך היא קטעה אותי והוסיפה, "אני מזהירה אותך, אם שאנייה תדע שאני זאת שהתקשרה אלייך, אתה מת, תיזהר להרוס את הקשר שלנו שוב.", אמרה באותו טון ארסי שלה וניתקה את השיחה.
פאק, מה קרה פה עכשיו?!?
התקשתי לעכל את המידע שנחת עלי עכשיו.
אני צריך להחליט מה לעשות, כי קל זה לא הולך להיות.
לקחתי את הפאלפון וחייגתי לשלי, היא תעזור לי.