הדרך שבה אהבתי אותך פרק 10

הדלת נפתחה ונכנס לתוכה קיידן. הוא היה עדיין לבוש כמו שהוא היה במועדון; הוא היה בג׳ינס כהה וחולצה מכופתרת לבנה. השיער שלו עוד היה קצת פרוע והפנים שלו הראו הבעיה על זה. הוא היה אומלל; לא אהבתי לראות את העיניים שלו ככה. הפנים שלו אמורות להיות שמחות ומלאות אור לב.

אבל הפנים שלו לא נראו כל כל מעודדות. הוא סגר את הדלת מאחוריו ונכנס לתול החדר, והוא בכלל לא התקרב אלי. מה שפגע בי, רציתי שהוא יתקרב אלי, ורציתי להרגיש את היידים שלו סביבי מחזיקות בי. אבל הם לא, הם היו לצידי המותניים שלו, ריקות, חסרות חיים.

הייצי קצת נבוכה מזה שקיידן בחדר שלי. הרגשתי את הלחיים שלי נהייות אדומות לשנייה ומזכירות לרגע את כל הרגעים שלי ושלו. כשהיינו צעירים יותר, שאני הייתי בת חמש והוא היה בן תשע והכרחתי אותו לשחק בברביות איתי. אני זוכרת כמה שהוא כעס, אבל ברגע שהוא התיישב והסתכל עלי, הכעס שלו נעלם. הוא חייך את החיוך שעדיין גורם ללב שלי לפעום חזק ומהר יותר. הזיכרון הזה עדיין נשאר לי במחשבות, ולפעמים אני מבקשת שהלוואי ויכולתי לחזור לימין האלה. הסתכלתי על קיידן, העיניים שלו הראו המון רגשות.

״אנחנו צריכים לדבר״ הקול שלו היה צורם מהשפתיים, הם היו כל כל שקטות וכל כך רציתי לקום אליו ולחבק אותו , לנחם אותו.

ואז איזה מחשבה חלפה לי בראש, ״סיפרת לג׳ון עלינו?!״ צעקתי. קמתי מהמיטה והתקרבתי אליו. לא כעסתי על המחשבה על ג׳ון. פחדתי שהוא ׳יהרוג׳ את קיידן כי הוא נישק אותי.

״לא…אבל אנחנו צריכים לדבר על מה שקרה״ הוא אמר תוך כדי שהלך צעד אחרוה. הוא חיפש כל דרך כדי לשמור על מרחק ממני, וזה שבר אותי בכל פעם שהוא לקח צעד ממני.

לקחתי צעד קדימה ״מה שקרה היה מדהים. אז למה אנחנו צריכים לדבר על זה?״ שאלתי אותו, הוא לקח עוד צעד אחורה.

הכאב חלף לי דרך הפנים שוב כמו ברק בסופת רעמים. ״אבל את מי את רוצה. אני לא אהיה צעצוע כבר אמרתי לך, את חייבת לבחור״ הוא אמר והקול שלו שבר אותי

״אני רוצה אותך, אני באמת רוצה…אבל ההורים שלי….״ אמרתי וברגע שהמילים עזבו לי את השפתיים ידעתי שזאת טעות לומר אותן.

הפנים שלו התחילו להראות כעס, ״את תמיד חייבת לרצות את ההורים שלך נכון!? למה לא שפעם אחת תחשבי על החיים שלך ועל מה שאת רוצה! או שזה פשוט קשה מדי לקבל החלטות בעצמך״ הוא אמר והמילים האחרונות שלו נשמעו עמוקות כמו ארס.

נשכתי את השפתיים כדי נסות לעצור את הדמעות, ״ההורים שלי רוצים מה שאוב בשבילי, הם רוצים שיהיה לי עתיד בטוח. והם רואים את זה עם ג׳ון…איתך הם לא. אבל לא אכפת לי, בגלל שאני רוצה אותך בכל הכוח״ אמרתי ולקחתי צעד קדימה.

הוא לקח שוב צעד אחורה, ״את רוצה אותי. אבל את עדיין מבולבלת ואני לא רוצה שתקבלי החלטה שתכעיס את ההורים שלך״ המילים שלו קרעו אותי מבפנים.

״קיידן….״ השם שלו עזב לי את השפתיים כשלקחתי עוד צעד לכיוון הגוף שלו.

״לא היידי, תחליטי, לא עוד מהחרא הזה! תתבגרי ותקחי החלטה!״ הוא צעק וגרם לי להירתע

כעס החל לגדול בתוכי, ״מה דעתך שאתה תתבגר. משתכר ומבקש מילדה בת 18 שתבוא לאסוף אותך ממועדון נטוש. באמת? בן כמה אתה, מאוד בוגר. ועוד מבקש ממני להתבגר…מה לגביך?״ צעקתי והשיניים שלי התחקחו ביחד., הפרצוף שלי הרגיש חם מהכעס שעדיין זרם בעוקרים שלי.

״אני……את……״ הוא אמר, והמילים נתקעו לו בגרון.

הוא לקח עוד צעד אחורה, הגוף שלו היכה בדלת. אז לקחתי עוד צעד קדימה ״קיידן, מה אתה רוצה ממני?״ שאלתי ודימעה אחת זלגה מהלחיים.

הוא תפס בידית של הדלת והסתובב אליה; הוא פתח את הדלת ויצא. אבל לפני שהוא יצא הוא אמר ״אני רוצה ממך שתחליטי״ ואז הוא נעלם, והלב שלי הלך איתו. הרגשתי ריקה, אני צריכה אותו ואני צריכה גם לקבל החלטה ומהר. והתשובה הגיעה מהר יותר ממהירות האור. אני צריכה את קיידן, והאמת היא שאני לא אוהבת את ג׳ון יותר. ואני צריכה את קיידן; אני צריכה שהוא יאהב אותי ויחזיק אותי.

חיפשתי במהירות את הפלאפון שלי ולחצתי על חיוג מהיר. הפלאפון חייג וחייג, אבל אפחד לא ענה. אז השארתי הודעה, ״ג׳ון אנחנו צריכים לדבר״. אמרתי ולא הסתרתי את העצב של מה שהולך לקרות למערכת היחסים שלנו. בגלל שהאמת, שמה שהיה לנו לא היה אמיתי.

ואז עשיתי משהו שלא הייתי אמורה לעשות, אבל עשיתי את זה בכל מקרה. יצאתי מהחדר שלי וזה היה כאילו הגוך שלי התמגנט לחדר האורחים ששם קיידן היה, נכנסתי לחדר. זה היה חשוך, אבל האור הקטן מהירח נכנס דרך החלון. האור של הירח החליק על על העור של קיידן וגרם לי לרצות לגעת בו. הוא סיבב את הראש שלו אלי והרים גבה אחת בתור שאלה.

״אמרת שאני חייבת לבחור״ אמרת לו. הוא התיישב וסיבב את הגוף שלו והפנים שלו לכיווני.

״אני לא רוצה לשמוע את זה, בגלל שאני יודע שלא בחרת—״ הוא דיבר תוך כדי שהסכל דרך החלון, האור היכה את הפרופיל של הפנים שלו; ויכולתי לראות את עצם הלחיים הבולטות שלו. כשהוא דיבר הוא בכלל לא שם לב שלקחתי את שבעת הצעדים הכי ארוכים שלקחתי בחיים שלי.הייתי ממש ממולו, ואז דחפתי אותו חזרה למיטה.

שכבתי מעליו, וקירבתי את הפנים שלי אליו, ״בחרתי אותך״ לחשתי לו והוא נישק אותי.

השפתיים שלו היו חמות על שלי ויכולתי להרגיש את הרצון מאחוריהן. כל ליקוק, ליטוף, צביטה, גרם לי לרצות עוד. היידים שלו נדדו על הגוף שלי גרם לי להדלק. השמלה שהייתי איתה במועדון וכמעט נירדמתי איתה במיטה עכשיו מתחילה ליפול שלב אחרי שלב תול כדי שהנשיקה שלנו התעמקה. היידים שלו גרמו לגוף שלי להפוך לעור ברווז. מה שהרגשתי לקיידן עכשיו לא היה אפילו בחצי הדרך למה שהרגשתי עם ג׳ון.

הידיים שלו התחילו לפתוח את הריצ׳רץ׳ של השמלה שלי, ונתת לו להחליק לי על הגוף. הרגשתי כאילו חוקרים אותי וכאילו שאני פגיעה עכשיו, אבל זה לא הכניעה אותי. הרגשתי בטוחה עם קיידן שלא היה לי אכפת שהייתי חצי ערומה מולו. הוא גילגל אותנו ככה שהוא היה מעלי ואני שכבתי עם הגב על המיטה, השפתיים שלו מצאו את הצוואר שלי והשאירו שביל של סימוני נשיקות עליו. הנשימות שלי העשו כבדות ועמוקות והרגשתי את האצבעות שלי מושכות את הקולאר של החולצה שלו.

והם החלו לפתוח כפתור אחרי כפתור עד שסיימתי ומשכתי לו את החולצה אחורה דרך הזרועות וכל הגוף שלו היה עלי. חייכתי לגוף שלו; הוא היה כל כך יפה ושרירי. הוא הביט למטה והעיניים שלו הסתכלו לתוך שלי. ושיננו כל כך רצינו…אף פעם לא הייתי איתו ככה.

ואז שאלה עברה לי בראש ״למה נישקת אותי שהייתי בת 14?״ שאלתי וחיוך קטן עבר לי בשפתיים. הפנים שלו היו קרובות לשלי, הנשימות שלו היו עלי והיו לי נעימות על העור.

חיוך היה מוצג לו על השפתיים, והוא הזיז חתיכה מהשיער שלי מהפנים, ״תמיד ניסיתי לעצור את עצמי, אבל כשאמרת שבאת לחוות נשיקה ראשונה, הרגשתי קינאה. ושנאתי את עצמי כל השנים האלה שהרגשתי ככה לגבי אח שלי וחברה שלו. אז נישקתי אותך ואהבתי את זה. ושנאתי את עצמי על זה שאהבתי את זה.״ הוא אמר ונישען קדימה ונישק אותי.

ואז פתאום אור נכנס לתוך החדר וזה לא היה מהחלון. התרחקנו אחד מהשני ופחדתי שזה ג׳ון, אבל זה היה יותר גרוע, זאת הייתה אמא שלי.

״הו! אני מצטערת, היידי למה לא אמרת לי שאת וג׳ון–״ אמא שלי החלה להגיד, ואז קיידן הרים את הראש שלו והיא ראתה את הפנים שלו. יכולתי לראות את הכעס שחלף לה בפנים.

״אמא…..״ התחלתי להגיד וראיתי כמה שהיא הייתה בשוק מכדי לדבר.

״קיידן!״ היא צעקה

״אמא….״ אמרתי שוב, אבל הוא הושיטה יד כדי לסמן לי לשתוק.

״היידי ג׳קובסון, תזיזי את התחת שלך למטה מיד אם את לא רוצה שאבא שלך יראה את זה. ותעזרי לו לסחוב את התיקים״ היא אמרה בשקט ובאיטיות וזה יותר הלחיץ.

הלכתי ישר למטה לעזור לאבא שלי, לבשתי את השימלה והוא חייך אלי, נישגתי אליו באיטיות והחזקתי לו בלחיים והתקרבתי אליו ״אני כל כך מצטערת״ לחשתי והוא החזיק לי את היד וחייך חיוך דואג. אני אוהבת את שני ההורים שלי, אבל אמא שלי היא יותר הקפדנית. אבל אבא שלי תמיד אמר לי לחיות את החיים שלי עד הסוף בכל הכינות. הוא תמיד תמך בי בהכל, כמו אמא שלי. אבל אבא שלי…טוב… יותר וותרן, יותר הקל עלי, וזה לא היה לו ממש קשה להיות אחד כזה. כי הוא שמה שמשמח אותי משמח אותו.

נלחצתי כל שנייה שאמא שלי שם. מה היא עושה לקיידן? היא צועקת עליו? היא הולכת להפחיד אותו לאיים עליו? אני יודעת שהיא כועסת, וידעתי שהיא הולכת לצעוק, על כולם. אבל היא הולכת להרחיק אותי ממנו ולא לתת לי לראות אותו יותר? היא הולכת לאסור עלי את זה? להכריח אותי להיות עם ג׳ון? שאלה אחרי שאלה צצו לי בראש ונהייתי יותר ויותר לחוצה.

עזרתי לאבא להביא אם כל התיקים. ובדיוק שהבאנו את התיק האחרון אמא שלי התקרבה אלינו וחייכה כאילו כחום לא קרה. היא נתנה לי חיבוק וכשהיא חיבקה אותי היא התקרבה אלי ולחשה לי באוזן ״ אל תדאגי הכל כבר טופל״ היא לחשה.

ומשב פחד עבר בי. למה היא התכוונה, ׳הכל כבר טופל׳. רציתי לרוץ, הייתי צריכה לראות את קיידן אבל עצרתי את עצמי. היא בטח רק התכוונה שאבא לא יגלה על זה…..נכון?

אז ביליתי את השעתיים האחרונות בלהתעדכן עם ההורים שלי. הם סיפרו לי איך הולך להם בעסקים. ושהם אפילו ממש מצליחים וחושבים למכור את הרעיונות שלהם. התרגשתי בשבילם, הם באמת ממש אוהבים את מה שהם עושים ושמחתי . הם אמרו שהם הגיעו הביתה מוקדם כי הפ ממש מצליחים בעבודה, מה שסיפר לי למה הם ניכנסו לי ולקיידן באמצע.

אז עליתי לחדר וזה היה בסביבות שלוש או ארבע בבוקר והתחלתי להיות עייפה. למרות שקיוויתי שיכולתי שקיידן יהיה איתי כאן ורציתי להרגיש את השפתיים שלו, ואת העור שלו. שכבתי על המיטה ובדיוק הפלאפון שלי החל לצלצל. ועניתי. ״הלו?״ שאלתי

״היי…אמ…התקשרת? מצטערת שלא חזרתי אלייך מוקדם יותר קיידן פשוט חזר הביתה, הוא הלך ברגל כל הדרך מהמועדון אני מניח, הוא אומר שהוא עוזב חזרה לקולאג׳ אז עזרתי לו לארוז ו—״ הפלתי את הפלאפון שלי והתחלתי לרוץ.

רצתי למטה במדרגות לאמא שלי ״מה עשית?!״ צעקתי עלייה, הכעס היכה בי כל כך חזק. אבא שלי היה למטה במראף אז הוא לא שמע אותנו.

״אמרתי לך שזה הכל טופל, את לא צריכה לדאוג. לכי תהיי עם ג׳ון אוקיי?״ היא אמרה וניסתה לחייך ולעודד אותי.

״את עכשיע הרסת לי את החיים…אני שונאת אותך!״ צעקתי לפני שרצתי לכיווו הדלת. לפני שהיא תוכל להגיד עוד מילה ולהרוס לי את החיים יותר. אולי אני יכולה להשיג אותו, אולי הוא עוד לא נסע?

התחלתי לנסוע במכונית הכי מהר שאפשר. הפחד שהיה בי גרם לי ללחוץ על הדוושה בלי להצליח לעצור. הלב שלי היכה כל כך חזק שיכולתי לשמוע אותו. סוף סוף הגעתי לבית שלהם והחנתי את המכונית וטרקתי את הדלת בחוזקה. כעס ופחד עבר בגופי וכל האנדרנלין זרם בי.

נכנסתי ועליתי מהר למעלה ורצתי לחדר שלו. והדמעות שהחזקתי כל כל חזר החלו ליפול בחוזקה ובעוצמה כשראיתי שהוא נעלם. החדר שלו היה אותו דבר אבל לא בשביל מישהו שהבחין שהוא כבר לא שם , וגם לא יחזור. והג׳קט האהוב עליו שתמיד היה תלוי על סוף המיטה נעלם. וכל הנעלים שלו שהיו פזורים בכל החדר נעלמו. וכל הדיסקים שהיו על המדף נעלמו. כל מה שהיה שלו נעלם.

-הוא- נעלם

הדמעות התחילו ליפול כשיצאתי מהחדר שלו ורצתי לכיוון של ג׳ון. הוא החזיק אות קרוב ואמר ״אני יודע ששניכם בדיוק התחברתם שוב. היינו כמעט שלושת המוסקטרים שוב.״ הוא אמר וליטף לי את השיער ובדרך מנחמת.

״כן״ היה הדבר היחיד שהצלחתי להגיד

״רוצה לצאת להליכה? אני יודע שזה מאוחר…או מוקדם לא משנה אבל אני חושב שהליכה תעזור לשנינו״ הוא שאל והרחיק אותי ממני כדי שהוא יוכל להסתכל עלי וניגב לי את הדמעות מהפנים. חייכתי להצעה, אבל כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה קיידן.

״כן, אמ…. רק תן לי לאסוף כמה דברים מהחדר שלי פה. ההורים שלי חזרו, הם חזרו מוקדם״ אמרתי לו והוא הנהן. הוא אמר שנעזוב בתשע. הלכתי לחדר שלי וניסתי להחזיק את הדמעות שרצו ליפול.

הרגשתי ריקה, כמו רובוט. הלב שלי לא פעם יותר, הגוף שלי היה רגוע. אבל המחשבות שלי השתוללו כמו בן אדם משגוע. רציתי את קיידן פה עכשיו, מה אמא שלי אמרה לו? למה הוא עזב אותי? הוא השאיר אותי לבד עם האדם שאני לא אוהבת….למה?

נכנסתי לחדר ולקחתי איזה תיק וזרקתי לתוכו כמה דברים. בגלל שמה הטעם? זה יהיה כמו שזה היה לפני שקיידן בא. זה יהיה רק אני וג׳ון מאוהבים בדיוק כמו שההורים שלי רוצים שזה יהיה.

חיפשתי כמה נעליים ופתאום המנעול של השרשרת נפל שוב. אני תמיד שומרת את זה פה כדי שאף אחד לא ימצא את זה. זה הסוד שלי ושל קיידן ואני אשמור את זה לנצח. אז התכופפתי כדי להרים את זה והבנתי שיש פתח לפתיחה. זה פתוח! עבר כבר חודש מאז שהוא התחיל את ה׳משחק׳ הזה וזה שיגע אותי לדעת מה יש בפנים.

המנועל היה בערך בגודל של רבעון ושפתחתי אותו היה בפנים תמונה שלי ושל קידו מכשהיינו קטנים. התמונה היית דיי קטנה, התאימה בדיוק לבתוך של המנעול אבל היה עדיין אפשר לראות שזה אנחנו. ובצד השני של התמונה היה חרוט המילים:

***************************************
לאהבה יש הרבה רמות והרבה כאב

אבל אני מקווה מאוד שתבחרי ברמה שאוהבת אותי

וזה שכואב לי לעזוב אותך

תבחרי בי, תכאיבי לי, תאהבי אותי.
****************************************

ראיתי את הדמעה שזלגה מהפנים שלי ונחתה על השרשרת. הניצוצות שזה יצר על האבן הכחולה גרמו לזה להראות ממש כמו העין שלו. אני רוצה את קיידן כל כך, רציתי אותו שיאחוז בי, לא רציתי שהוא יעלם. אני לא רוצה להיות תקועה עם הגבר שאני לא אוהבת יותר. אני לא יכולה להאמין פנים שאני אוהבת מישהו; אני לא יכולה לנסות להרגיש רגש שלא נמצא בי. מתי אני אראה אותו שוב? מתי אני אוכל לנשק אותי ולחבק אותו שוב?