הוא מסוכן,והוא הדבר היחיד שליבי רוצה-פרק 6

פרק 6:"את עדיין רוצה אותי?"

הוא נכנס לרכב ומתניע אותו מביט בי מבט קצר ומתחיל לנהוג.
"אתה יודע שזה נקרא חטיפה?" שאלתי אותו כדרך אגב כועסת על הדרך שבא הוא הביא אותי לכאן,ומוקסמת ממנה באותו זמן.
ראיתי אותו מחייך חיוך מר, מהנהן לי בראשו ולא אומר מילה.
"יחפשו אותי אתה יודע,איימי,אמא שלי, ובסוף יימצאו אותי." אמרתי לו מנסה לגרום לו לדעת שאם הוא הולך לעשות לי משהו אנשים יידעו מזה.
"צ'רלי אני לא מתכוון לאנוס אותך לכל הרוחות, אני רק רוצה לדבר איתך ושאני יסיים אני גם יחזיר אותך הביתה." אמר לי בפראות, דופק את ידו בחוזקה בהגה גורם לי לקפוץ מעט מכסאי ולעיניי להתרחב באימה.
הוא נראה קצת פגוע ממני,וממה שחשבתי אבל מה אני ייעשה,הבן אדם לקח אותי בכוח שלא רציתי.
"עכשיו אתה מוכן לספר לי על מה בדיוק אנחנו צריכים לדבר?" שאלתי אותו כאשר נרגע קצת.
"כשנגיע." הוא אמר בקצרה לא מרחיב ולא מסביר.
"שנגיע לאן?" שאלתי אותו.
"למקום שאנחנו נוסעים אליו." אמר לי לא מוריד את עיניו מהכביש.
נחרתי בבוז והפנתי את מבטי אל החלון לא רוצה עוד להסתכל עליו.
לפתע הרכב האיץ ואני נמשכתי לאחור.
"לעזעזל איתך,אתה מנסה להרוג אותנו?" שאלתי אותו אוחזת בכיסא בכוח כזה שפרקיי אצבעותיי התחילו להלבין.
"אנחנו לא נמות צ'רלי." אמר לי בגיחוך וחיוך זחוח היה על פניו.
"זה רק מה שאתה חושב." אמרתי לו מתאמצת לבלוע את רוקי.
הוא המשיך לגחח אבל עכשיו הוא גם הוריד מהמהירות.
נשמתי בהקלה,שמחה על כך שהקשיב לי.
הסתכלתי על הדרך מבעד לחלון,רואה בתים מוכרים ואז יירד לי האסימון.
"אתה לוקח אותי לים." אמרתי לו לא שואלת פשוט מציבה עובדה.
הוא הנהן קלות והמשיך לנסוע,לאחר כחמש דקות כבר הרחתי את הניחוח המלוח של הים וידעתי שהגענו.
הוא חנה,ואני יצאתי במהירות מהמכונית, לא יכולה לחכות לרגע שבוא הוא יספר לי למה הוא הביא אותי לכאן.
הוא הלך לפניי לא מפנה את פניו לשנייה כדי לדעת אם אני הולכת אחריו או לא.
ניסיתי ללכת עם הנעלי עקב שלבשתי בחול,אפשר להגיד שהניסיון נחל בכישלון.
פלטתי אנחת תסכול והתכופפתי להוריד את נעליי, מנסה להתעלם מהצריבה הכואבת שהייתה לי בידי הימנית.
לפתע הוא הסתובב לאחר שכבר היה חצי דרך לים עצמו,וחיפש אותי בעיניו,שעיניו קלטו אותי נראתה בהם הקלה,הוא באמת חשב שאני ייברח לו פה כאילו לאן יש לי כבר לברוח.
הצלחתי להסיר את הנעליים סוחבת אותם בידי הבריאה,ומרגישה את החול הנעים בכפות רגליי.
רואה אותו בנתיים מתיישב במרחק מה מהים.
התיישבתי לידו מניחה את נעליי לידי,נועצת בו מבט מחכה לזה שיתחיל לדבר אך עיניו היו נעוצות בים השחור בשלווה.
"תמיד אהבתי את המקום הזה,תמיד הצלחתי להירגע כאן הים השחור היה כמו דף חלק,כמו מקום אינסופי." אמר לי מפנה את מבטו אליי, עיניו הכסופות נצצו בדיוק כמו הכוכבים הוא משתלב טוב עם המקום הזה גם הים נראה רגוע רק למראית עין אך שכולם עוזבים אותו הוא סוער ומסוכן.
הוא הסתכל עליי בצומת לב בוחן כל חלק בפנים שלי כאילו רצה לחקוק אותם בזכרונו, אני חושבת שפעם ראשונה בחיים שלי שאני אוהבת שבוחנים אותי שזה מחמיא לי,הוא גרם לליבי למהר בפעימותיו,ולדמי לעלות אל לחיי,ולרגע שמחתי על כך שחשוך כאן.
"הבאתי אותך לכאן כי רציתי לדבר איתך." אמר לי מכחכח בגרונו אחרי הרבה זמן שלא דיבר גורם לי להסיט את מבטי ממנו במבוכה.
"אני בטוח ששמעת סיפורים עליי,ואני בטוח שכולם היו לא טובים,אני יודע שאנשים הזהירו אותך מפניי אמרו לך שאני מסוכן וזה נכון אני באמת מסוכן." אמר לי גורם לי להרים את מבטי אליו,פניו לא חשפו שום רגש הם היו חתומות.
הרגשתי את זעמי מתעורר בקרבי.
"אם אתה מנסה לשכנע אותי שוב שלא להתקרב אליכם אז אני אומרת לך מעכשיו תחסוך ממני את השטויות האלה כי את השיחה הזאת כבר ניהלנו." אמרתי לו כועסת מדבריו מתרוממת על רגליי ומנגבת את החול מידיי ובגדיי.
"תשבי." אמר לי מסתכל עליי בהתחננות אך אני רק נעצתי בו מבט כועס והתיישבתי רחוק יותר ממה שישבתי ממנו קודם.
"את לא נתת לי לסיים את דבריי,צ'רלי אני אומר לך את כל זה כי משום מה מסיבה כלשהיא אני דיי מחבב אותך." אמר לי נושם נשימה עמוקה גורם לליבי לפעום מהר יותר משפעם לפניי זה.
"גם אני מחבבת אותך." אמרתי לו לאחר כמה זמן שבו הסתכלתי עליו.
" אני שמח לדעת אבל זה רק גורם לי לשאול,
לא סיפרו לך עליי כלום נכון?" שאל אותי בחיוך מריר,ואני הנהנתי בראשי מסתכלת עליו בלבול.
"אם כך אני ייספר לך ואז תחליטי אם את עדיין מחבבת אותי או לא." אמר לי מחזיר את מבטו בחזרה לים מניח את ידיו על ברכיו.
"לפני שנה פחות או יותר הייתי במסיבה של חבר שלי, ושתיתי כוס טקילה שהם הביאו לשם,באותו זמן גיליתי שחברה שלי בגדה בי ולא עניין אותי כלום רק להקהות את החושים שלי,אבל אז ראיתי אותה ואת הבן זונה המסריח הזה עומדים על המדרגות ומתנשקים ממש מול העיניים שלי,הרגשתי את האדרנלין עובר בגופי מוחק כל זכר לאלכוהול,הרגשתי זעם בכול הגוף שלי כפות ידיי ורגליי עיקצצו מהכעס הרב שתקף אותי.
לפתע בלי שבכלל הבנתי מה אני עושה הלכתי אליהם ותקעתי לכלב המזדיין הזה מכות רצח,הוא היה שנייה מלמות עד שבאו והפרידו בינינו,הוא ישב בבית חולים חודש היו לו הרבה צלעות שבורות וסדוקות,ודימומים פנימיים.
מאז כולם התרחקו ממנו החברים שלי פחדו ממני,המורים פחדו ממני, ההורים שלי פחדו ממני ,כולם פחדו ממני."אמר לי בקול רועד,פתחתי את פי כדי לדבר אבל הוא עצר אותי בדבריו.
"הבעיה שזאת לא הפעם האחרונה שדבר כזה קרה לי,שהזעם עיוור אותי ברמות כאלה,היה איזה אחד התחיל להתגרות בי לצחוק עליי לגלג על החיים שלי,בשנייה שאחרי זה הוא היה מחוסר הכרה על הרצפה אחריי שחנקתי אותו.
והיו עוד כמה פעמים כאלה.
אני לא מתגאה בכל מה שעשיתי אבל אני מודה באמת,אני מסוכן יש לי בעיות בשליטת עצבים אני מנסה לטפל בזה אבל זה לא ממש הולך לי." אמר לי בקול חנוק הוא כחכך בגרונו.
"אז עכשיו אחרי שאת יודעת עליי את כל זה את מוזמנת להחליט אם את באמת רוצה להמשיך לדבר איתי" אמר לי בקול קר חושב שהוא יודע כבר את התשובה.
עיניי נפערו בפליאה משום מה כל מה שהוא אמר לא הפתיע אותי ידעתי כבר לפניי זה שיש לו בעיות בשליטה בעצבים ושהוא בחור אלים,אבל לשמוע אותו מודה בקול על מחשבותיי גרם לי לטלטלה נוראית.
הסתכלתי על הבחור שליידי הוא נראה כל כך מעורער מסתכל על הים השחור שממולו ולא מעיז לעיף מבט אחד אליי.
אני חושבת שבשבילו אני מוכנה להסתכן ככה, הוא מוצא חן בעיניי יותר מדיי ואני חושבת שגם אם אני יירצה אני לא יוכל לשמור ממנו על מרחק.
אחזתי בידו שהייתה על ברכיו וזה גרם לראשו להסתובב אליי.
"מה שעשית בעבר לא מזיז לי,אני יודעת שאתה לא תפגע בי בכוונה." אמרתי לו רואה אותן מחייך חיוך גדול מאושר ולפתע מבלי אזהרה מוקדמת ידיו כבר עטפו אותי,חיבקתי אותו גם טומנת את פניי בכתפו ושואפת את ריחו הממכר אל תוכי.
התנתקנו מהחיבוק שפנינו היו עדיין קרובים,והוא קירב את פניו אל שלי עוד יותר וליבי השתולל בחזהי.
"אני רוצה שנתקדם לאט." אמרתי לו בלחישה.
הוא הסתכל עליי וזעם לפתע תפס אותו הוא קם מלידי במהירות והפנה לי את גבו,פניו קבורים בידיו.
קמתי על רגליי והתקרבתי אליו.
"גייל בבקשה תנסה להבין אותי,אני לא אומרת שאני לא רוצה להיות איתך,אבל לפני שאני יהיה חברה שלך אני רוצה להכיר אותך." אמרתי לו מנסה להחדיר טיפת הגיון לראשו.
הוא הסתובב אליי לסתו הייתה חשוקה הוא נראה עדיין כועס אבל הוא הינהן אליי בהבנה.
התקרבתי אליו ונישקתי אותו על הלחי משאירה אותו קפוא במקומו.
ואז הוא התחיל לחייך אליי,ואני חייכתי אליו בביישנות.
הרגשתי רטט מהטלפון שהיה בתיק הקטן שסחבתי איתי,הוצאתי את הטלפון מהתיק במהירות,רואה את גייל מסתכל עליי במבט מבולבל.
השיחה הייתה מאיימי ניתקתי לה והחלטתי שאני ייתקשר אלייה יותר מאוחר,הסתכלתי על השעון השעה הייתה אחת בלילה.
"גייל?" אמרתי לו והוא הסתכל עלייה בשאלה.
"אני חושבת שהגיע הזמן לחזור." אמרתי לו.
"בסדר,בואי נלך" אמר לי.
הוא התקדם לפניי בזמן שאני לקחתי את דבריי מהאדמה.
ברגע שהגענו אל המדרכה שמתי את הנעליים שלי במהירות,לא רוצה שמשהו ידקור אותי.
ראיתי כל הזמן הזה את גייל מסתכל עליי במבט מסתורי.
התרוממתי מהרצפה,רואה אותו עדיין נשען על הג'יפ אל עדיין לא פותח אותו.
"גייל? קרה משהו?" שאלתי אותו לא מבינה למה הוא נראה כל כך מעורער.
הוא תפס את ידי בזהירות בידו ובחן אותה,רואה את הנזק שגרם לה.
"אני עשיתי את זה נכון?" שאל וקולו מלא בשנאה העצמית.
הורדתי את ראשי אל הרצפה לא רוצה לפגוש את מבטו ולגרום לו לשנוא את עצמו עוד יותר.
הוא הרים את ראשי עם ידו בזהירות כאילו שאני בובת חרסינה שעלולה להישבר בכל רגע.
"זה אני נכון?" שאל אותי שוב מסתכל בי עם מבטו החודר.
"כן," אמרתי חלושות והוא הוריד את ידי מידו.
ציפיתי בו טומן את פניו בידיו,הולך בתסכול.
"אני כל כך מטומטם." אמר נותן מכה לג'יפ עם ידו גורם לו לצפור בקול.
הוא התיישב בכבדות פניו קבורות בתוך ידיו.
"גייל," קראתי לו אך הוא לא זע ולא ענה.
"גייל תוריד את הידיים מהפנים" אמרתי לו מתחננת מנסה להזיז את ידיו מפניו עם ידיי.
"אני סלחתי לך הכול בסדר." אמרתי לו מאמינה באמת לכל דבר שאני אומרת,כאב לי לראות אותו מעניש את עצמו.
"מצטער" לחש לי מוריד את ידיו מפניו נותן לי לראות את עיניו הכסופות הנוצצות.
"זה בסדר." אמרתי לו עם חיוך קטן הוא התרומם ולקח את ידי בידיו,בוחן אותה ארוכות.
ואז לפתע הוא הצמיד את שפתיו אל ידי אל המקום הכואב,גורם לי לפלוט אנקת הפתעה, הוא נישק את ידי באיטיות גורם לכאב להיעלם ולהתחלף במשהו מתוק יותר.
"גייל," לחשתי לו באנקה והוא ניתק את שפתיו מידי מסתכל על עיניי ובמיוחד על שפתיי,התאפקתי שלא לקפוץ על שפתיו הבשרניות בנשיקות.
"כן בואי נלך." אמר שקולו צרוד מתשוקה.
נכנסנו לג'יפ,וכל הדרך חזרה הביתה לא דיברנו אבל הוא הסתכל עליי הרבה פעמים אני יודעת ראיתי את זה.
כל מה שאני חשבתי עליו זה איך הייתי כל כך מטומטמת שאמרתי לו שאני רוצה להתקדם לאט,עכשיו הוא לא יינשק אותי בחיים. נאנקתי בתסכול והוא הסתכל אליי בשאלה משועשע מהעניין.
הגענו לבית של סופי רואים שרוב הרכבים כבר נעלמו מן הרחוב והמוזיקה הפסיקה לנגן.
יצאנו מהג'יפ בדממה ואני הלכתי בדממה לרכב שלי שומעת את צעדיו מאחוריי.
הסתובבתי אליו מסתכלת אליו בדממה.
"אז מה את אומרת אפשר להחשיב את זה לדייט ראשון?" שאל אותי מחייך חיוך ביישן ידעתי שמאחוריי כל הדמות של הילד המסוכן מסתתר מישהו טוב.
הנהנתי אליו מחייכת אליו חיוך גדול.
"לילה טוב ילדה יפה." אמר לי גורם לליבי לנתר מחזהי.
"לילה טוב." אמרתי לו מחבקת אותו בקצרה,רואה את גופו מתרחק ממני.
"גייל," אמרתי לו והוא עצר במקומו והסתובב אליי מבולבל מעט.
התקדמתי אליו במהירות לפניי שיעלם לי כל האומץ ונישקתי אותו על שפתיו מה שרציתי לעשות כל הערב.
זה היה מדהים שפתינו זזו בהתאמה מלאה,ומנשיקה ומתוקה ועדינה היא הפכה להיות סוערת מתשוקה.
"אני לא רוצה להתקדם לאט." אמרתי לו בלחש מבין הנשימות הקטועות לאחר שכבר התנתקנו מחוסר אוויר.
" גם אני לא." אמר לי מנשק אותי עוד נשיקה קצרה.
"עכשיו זה יהיה לילה טוב." מלמל לי עוזב אותי קפואה במקום ומנופף לי לשלום שצחוק יוצא מפיו.
"זה בהחלט הולך להיות לילה טוב." לחשתי לעצמי וכל הלילה ניסיתי לשחזר את מגע שפתיו על שלי,לא יכולתי שלא לחכות למחר.