הוא מסוכן והוא הדבר היחיד שליבי רוצה- פרק 10
התנתקנו מהנשיקה, חזהי עלה וירד במהירות ונשימותיי עמוקות, ליבי פעם בחזהי בחוזקה רבה שפחדתי שהוא ייברח ממנו.
גייל עדיין עמד קרוב אליי, ידו מחזיקה בעורפי משאירה אותי קרובה אליו.
עיניו היפיפיות עצומות ונשימותיו עמוקות ופראיות. אך שום מילה לא יצאה מפיו וכך גם מפי.
הסתכלתי עליו בדממה מפחדת ממה שיבוא לאחר השקט הזה.
הוא פתח את עיניו במהירות צופה בי בזהירות, בוחן את גופי.
תחושה מעצבנת עלתה בגופי למראה מבטו הבוחן.
"אל תעשה את זה." פלטתי נואשות שונאת את תחושת האי נוחות שמסתוררת בתוכי.
הוא חייך חיוך קטן, משחרר את אחיזתו בעורפי.
"צ'רלי…" החל לומר אך אני קטעתי אותו
"למה עשית את זה?" שאלתי אותו ובקולי נשמע כאב.
הוא הסתכל עליי במבט ריק ולא ענה.
"למה נישקת אותי?" שאלתי אותו שוב בקול מתון מרגישה את עצביי מעקצצים בי.
הוא נעץ בי מבט משתק בעיניו האפורות אך לא מבט קר אלא מבט חם ואוהב מבט שרציתי לראות בעיניו כל כך הרבה זמן בשבוע האחרון.
הוא התנוענע על רגליו, נוגע בשערו בקלות ופורע אותו יותר ממה שהוא היה.
"לא תיכננתי לנשק אותך צ'רלי, זה פשוט קרה." אמר לבסוף אבל קולו היה קר ופניו חזרו ללבוש את מסכת הפוקר, הבלתי ניתנת לפיצוח.
"אלם לא מבינה לא הספיק לך לשחק בי?
לא הספיק לך לראות אותי סובלת?
אני מנסה להתרחק ממך, אני מנסה לשנוא אותך.
אבל אז אתה בא ומנשק אותי, גורם לכל הרגשות שלי לחזור בחזרה." אמרתי לו וקולי נשבר לבסוף דבריי.
אהבתי אותו אבל זה כאב לי יותר מדיי, יותר משחשבתי.
"צ'רלי אני לא נישקתי אותך כדי לשחק בך, אני נישקתי אותך כי הייתי חלש, דיברתי איתך כי הייתי חלש.
נזקקתי לך צ'רלי וכאב לי בכל שנייה שלא הייתי לידך.
כואב לי על זה שפגעתי בך.
אז הייתי אנוכי ונתתי לרגשותיי לשלוט בי, אבל אני לא מצטער על זה צ'רלי." אמר לי קולו נשמע מלא רגש יותר ממה ששמעתי אותו עד עכשיו.
לראשונה הוא היה נראה פגיע.
מצמצתי בהפתעה למשמע דבריו.
"אבל אתה אמרת לי, שאתה לא רוצה אותי.
שהייתי אך ורק משחק עבורך אתה…" אמרתי אך משפטי נתקע באמצע מדבריו.
"שיקרתי לך צ'רלי, כל מה שאמרתי לך באותו יום היה שקר."
"אם כך למה שיקרת לי מההתחלה?"
"כי מגיע לך מישהו יותר טוב ממני צ'רלי.
מישהו שלא ייכול לאבד בשנייה את עשתנותיו מישהו שייתייחס אלייך באופן שמגיע לך.
אבל אני אנוכי מדיי בשביל לשחרר אותך, השבוע הזה גרם לי להבין כמה אני רוצה אותך קרוב אליי.
שתהיי שלי, תאהבי אותי ושאני יואהב אותך.
אני לא רוצה שתהיי של מישהו אחר, עצם המחשבה על זה מעבירה גליי זעם בגופי.
אני יודע שטעיתי בכך שפגעתי בך צ'רלי, ואני מקווה שתוכלי לסלוח לי."
דבריו גרמו לדמעות לבצבץ בעיניי הוא אמר את המילים שתמיד חלמתי שמישהו יגיד לי, הוא הסתכל עליי, נראה כל כך כנה ואמיתי עיניו מסתכלות בעיניי, תרות אחריי תשובה מתוך הבעת פניי.
הסתכלתי עליו בצומת לב, הוא באמת נראה מצטער.
ואני, אני כבר ידעתי שאני אוהבת אותו אך מה עוצר אותי מללכת אליו ולנשק אותו.
נשמתי נשימה עמוקה מבינה, האמון שלי בו נפגע והייתי צריכה אישור לדבר אחד.
"אני רוצה שתישבע לי שהפעם אתה לא משקר לי, כי אני לא אוכל לעבור את זה עוד פעם." אמרתי לו בקול חלש חוששת מתשובתו.
"אני נשבע, אני לא משקר לא הפעם." אמר מרים את ידו בתנועת שבועה רצינית גורם לי לצחקק.
הוא התקרב אליי לאט, עוצר סנטימטרים ספורים מגופי, מושיט את ידו ומרפרף איתה על פניי ברוך שלא ידעתי שקיים בו.
עצמתי את עיניי מתענגת על מגע ידו החמה.
הוא נגע בעיניי, באפי, בלחיי.
מגעו גורם לנשימותיי להיות עמוקות יותר הרגשתי שקשה לי לנשום שהוא לידי.
"אז סלחת לי?" שאל אותי לוחש לי בשקט עוצר את ידו בדיוק על שפתיי עובר עם אגודלו על שפתי התחתונה.
"סלחתי לך עוד מתחילת הנאום שלך." אמרתי לו עדיין לא פותחת את עיניי.
חוששת שאם אפתח אותם אגלה שזה לא אלא רק חלום.
"תפתחי את העיניים שלך." ביקש ואני הנהנתי ופתחתי את עיניי בזהירות הוא כאן לידי בשר ודם.
עיניי פגשו בעיניו האפורות שעכשיו נראו חמימות.
עיניו ירדו אל שפתיי ולאחר מכן בחזרה אל עיניי וכך שוב.
עד שלפתע הוא התקרב אליי לאט וברוך, חופן את לחיי בידיו ומנשק קלות את פי, כאילו מבקש רשות להמשיך.
תפסתי את פניו שהתחיל להתרחק והעמקתי את הנשיקה שהייתה, נהנית מכול שנייה שבה.
הנשיקה שהייתה עדינה ורכה הפכה עכשיו לתשוקתית וסוערת.
אהבתי את שפתיו, הם היו כל כל רכות ונעימות כנגד שפתיי.
אהבתי את נשיקותיו, אהבתי את העובדה שהוא מכשף אותי במילותיו.
ויותר מכל אהבתי את זה שעכשיו ברגע זה ממש הגבר הזה שמולי, הגבר הזה שכולם אמרו לי להתרחק ממנו, הוא שלי.
תגובות (1)
הם זוג מושלם!!