החברה של סטרסקי

בתיכון הייתי בויצו. כל הבנות העצלניות…הלכו לשם. גם אני.אז לא שמעו על הפרעות קשב וריכוז.השלב הזה בא יותר מאוחר כמו המהפכה התעשייתית…
החרוצות הלכו סתם לתיכון עיוני. היתה לי תחושה כאילו אני בנוה תרצה… כולן בנות ,שמנות,רזות,יפות,כעורות,חכמות גאוניות ,אבל הכל בסוף כמו בנוה תרצה או אם תרצו כמו בהכתום זה השחור החדש…עם כל הפויילה שטיקקים. כי איפה שיש בנות יש גם תככים.
ומישהי אמרה גם בחרוזים שנשים נשים זה שק מלא נחשים…אני מקווה שהיא טועה ובגדול.כי יש לנו את אחוות הנשים כידוע .
אז העצלניות ממש או אלה שהיה להן הפרעת קשב וריכוז,כמו שנוהגים להגיד היום… הן הלכו לעבוד.מצאו להן עבודה בגיל 14 15 …והן למדו בשיעורי ערב..בגיל 16לרוב הן כבר התחתנו ולא היו צריכות אפילו לעבוד.
אז בנוה תרצה שלנו , חלקת אלהים הקטנה , הגיע מורה. מורה ממין זכר, שהמקצוע שהוא לימד אותנו היה פיזיקה. או …זה מקצוע שאני ממש שרופה עליו… ברור…
אבל הבחור הזה היה משכמו ומעלה . היה סטונדנט מצטיין בטכניון, יפה תואר ויפה מראה.
ולא סתם,הוא נראה קצת כמו השחקן ההוא החתיך מסטרסקי והאץ. ככה הבנות היו אומרות.
אני לא חשבתי כך אבל שיהיה.
אז סטרסקי הזה, לימד אותנו פיזיקה ולפעמים גם כימיה. אבל להגיד את האמת,אני בכלל לא למדתי אצלו.שיננתי את שמו ואת שם משפחתו וופינטזתי עלי ועליו יומם וליל. במחברות הייתי רושמת את שמי ואת שמו כאילו אנחנו כבר נשואים… איזה הזויה .
ההורים שלי שראו שההשגים שלי אפס נאדה זירו גורנישט. הביאו לי מורה פרטי.גם גבר צעיר ,קצת יותר מבוגר ממני,אבל דומה לצב. הוא היה שמנמוך עם רגליים קצרצרות כשישב בקושי הגיעו הרגליים שלו לריצפה….ןהבטן היתה נשפכת על החגורה עם האבזם היפה של קאובויים.
אצלו דווקא קצת למדתי אבל קצת. כי גם אצלו חלמתי על סטרסקי.

בתנכ היתה לי מורה שישבה על השולחן והראתה לנו את התחתונים. לדבר על הנביא ישעיהו ועל הנביא ירמיהו…אבל לי זה לא הזיז.אז למדתי טוב תנכ,גם הסטוריה. גם כי אהבתי . אבל בפיזיקה המשכתי להביא ציונים על הפנים.
כשסיימתיאת התיכון הזה,בבית הספר של ויצו התגייסתי ,היה שם חייל אחד חתיך ששם המשפחה שלו היה כמו של סטרסקי . הסכמתי מיד להיות החברה שלו. הוא ממש לא ניחש למה.לימים התחתנתי איתו. בגלל שהוא מאד אהב אותי ואני קצת פחות,חיי הנישואין לא צלחו ואני עזבתי אותו ונשארתי עם שם המשפחה שפינטזתי עליו שנים.