החיים הם חלום-אלמה ועומרי פרק 2

פרק 2:
נקודת מבט עומרי
קמתי בבית שלי, מסוחרר, אוחז בראש מכאבים, בטח אחרי המסיבה של אתמול בלילה. הסתכלתי הצידה וראיתי את הבת מזל שזכתה ללילה איתי, לא זוכר מה המספר שלה אפילו ברשימה. "בוקר טוב חתיך שלי" היא אמרה כשהיא מתעוררת לאט לאט והתחילה לנשק אותי בגוף, בצוואר ובפנים ואני ניסיתי להשיב את אותה חיבה בהתאמצות יתר, קשה להסביר לבחורות הסתומות האלו שאפקט הפיתוי שלהן מתמשך לכמה שעות בלבד. בשקרים ותירוצים רבים הצלחתי להוציא אותה מהבית שלי והתחלתי להתארגן לבית ספר החדש. בסלון חיכתה לי ארוחת הבוקר שהכינה לילי המשרתת והמזוודה ארוזה לשנה החדשה,וכשעמדתי להתיישב לאכול היא עלתה לחדר שלי לסדר אותו לא לפני שהיא חייכה חיוך קצר אליי. אכלתי את ארוחת הבוקר, לבד בבית הפרטי החדש שאבא שלי קנה לי, קצת מוזר לקום בבוקר בלי לשמוע את האחים שלי רבים עם אבא שלי. לא יודע מה הרגשתי, איזה מין תחושה עברה בי, אם זה התרגשות לבית ספר החדש או תקווה למצוא משהו שימלא אותי, שיאתגר אותי אפילו אולי ישנה אותי. קיבלתי שיחה בידיוק מהבחורה היחידה שאני אוהב באמת, אחותי עדן, קרצייה אמיתית אבל מה הייתי עושה בלעדייה.
"בוקר טוב דביל" היא אמרה בלעג כרגיל והיה ניתן לשמוע שהיא באמצע ביס מארוחת בוקר "גם אני אוהב אותך מה את רוצה?" עניתי בציניות תוך כדי שאני מסמן לעוזרת לבוא לפנות את האוכל "תבוא לאסןף אותי ואת עומר בבקשה" היא אמרה כועסת ומתחננת "מה עכשיו?" שאלתי מיואש מהריבים שלה ושל אבא "אני לא נוסעת איתו עם הבן אדם המושחת והדוחה הזה" היא ענתה לי בעצבים "טוב אני בא" נכנעתי וניתקתי את הטלפון. יצאתי מהבית שלי לכיוון הבית של אבא שלי, נסיעה קצרה של חמש דקות לכל היותר. עדן ועומר יצאו לכיוון החנייה, עם הדברים שלהם ואבא שלי בעקבותיהם, חיבקתי אותם והם נכנסו לאוטו במהירות עם המזוודות בלי להגיד דבר. אחרי שהם נכנסו הפעלתי להם את המזגן ברכב והפעלתי להם את הרדיו כדי להספיק לדבר עם אבא שלי שעמד מחוץ לרכב "מה קרה עכשיו?" שאלתי אותו, רגיל כבר שהם רבים "שוב הם רבו איתי וצעקו עליי על הבוקר שאני בן אדם דוחה" הוא אמר מיואש ואפילו די עצוב, למען האמת יכולתי להבין אותם באיזשהו מקום, אני יודע על העסקאות המפוקפקות שאבא שלי עושה ועל היחס שלו לאנשים מסוימים, אבל לא היה לי מעולם את האומץ של עדן ועומר האחים שלי להתעמת איתו. "טוב אני אדבר איתם כבר אל תדאג" ניסיתי להרגיע אותו "ואגב, אני צריך שתפקיד לי עוד כסף בחשבון" ביקשתי ממנו כרגיל כשנגמר לי הכסף והוא שלף לי כסף מהכיס הפנימי שלו בקלות יתר כאילו מדובר בשטרות של מונפול "קח שיהיה לך גם לעכשיו" הוא אמא ונכנס לבית.
"עד מתי תמשיכו לריב איתו על הבוקר?" שאלתי אותם כשאנחנו בדרכנו לבית ספר החדש "עד שיהפוך לבן אדם ויפסיק להיות איש כזה דוחה" עדן ענתה לי ושמה את האוזניות שלה, כדי לא לדבר עליו יותר ואני חייכתי מההתנהגות הילדותית שיש לה לפעמים. הגענו לבית ספר, התפזרנו לכיוונים שונים וראיתי בידיוק את תום חבר שלי "מה קורה אחי?" שאלתי אותו תוך כדי חיבוק חזק "בוקר מחורבן" הוא התלונן בפניי תוך כדי שהתקדמנו לשבת על אחד הספסלים "מה עכשיו?" צחקתי ביאוש מהבעיות של כל העולם, אני לא מבין למה כולם מסתבכים בשטויות, הדברים כל כך פשוטים אפשר לפתור אותם בעזרת כסף, מסיבה טובה ולילה עם איזה מישהי "אחותי המטומטמת הזו, על הבוקר התעללה בי, דחפה לי אצבע לאוזן כדי להעיר אותי והכי גרוע היא דיברה עם אחת הבחורות שלי בטלפון, עבדה עליה וכמעט הרסה לי, אין לי סבלנות אליה כבר" הוא אמר עצבני ותפס את הראש ואני צחקתי מהבעיות שלו איתה שכל פעם מחדש הוא מספר לי "אחותך קצת משוגעת אה?" שאלתי אותו בציניות "משוגעת זה לא מילה, היא כל הזמן בפעולה, כל הזמן היא חייבת לפתור כל דבר, לעשות בלגן, להרוס לי, כבר אין לי כוח" הוא היה מיואש אך תוך שנייה הבעת פנים שלו השתנתה כשראה איזה שתי כוסיות עוברות לידנו, ואני כמובן, בלי להסס משכתי אותו יחד איתי, להתחיל איתן אסור לבזבז אף שנייה, "שלום לפרח הכי יפה בבית ספר" אמרתי לאחת מהן תוך כדי שאני מעביר את שיערה מאחורי האוזן שלה ומנשק אותה בצוואר, הייתי ממשיך רחוק יותר כמו שאני יודע עד שהמנהל קרא לי במערכת הכריזה, לבוא למשרד שלו.עזבתי אותן בצער והתחלתי להתקדם לכיוון המשרד שלו, קצת הסתבכתי במקום הענק הזה, באמצע מרוב יאוש נעצרתי לראות את המדשאות הגדולות שהיו שם, היו ממש יפות, התחלתי להתקדם אל תוך המדשאות ונעצרתי, עד שפתאום, משום מקום הממטרות התחילו לפעול ולהשפריץ מים לכל מקום, גם עליי, התחלתי לצאת משם אבל לא יודע איך זה קרה, פתאום מישהי נפלה עלי והפילה אותי לרצפה, כשהיא מעליי ואני אוחז אותה במותן, היא הגיעה משום מקום… בחיים לא ראיתי דבר כזה יפה, מישהי כזו יפה, השיער שלה היה ארוך וחום, העיניים שלה גדולות ובצבע דבש, נמוכה וקומפקטית כזו, העור שלה היה נעים, טיפה של איפור לא היה עליה והפנים שלה היו הדבר הכי יפה שיש. אני הרגשתי כמו אפס באותה שנייה עם כל המחשבות האלו עלייה, הייתי חייב לצאת מזה. לא הפסקנו להסתכל אחד על השנייה, חייכתי והחיוך שלה עלה בשנייה… היא שמה לב פתאום למצב וקמה במהירות ואני אחריה "סליחה לא התכוונתי, פשוט רדפו אחרי ו…" היא אמרה לחוצה מהמצב, מדברת במהירות עם תנועות ידיים והשתקתי אותה עם היד "את לא צריכה להסביר לי, זה לא אשמתך, זה הגורל החליט לאחד בינינו" אמרתי לה את אחד המשפטים שעובדים די מהר תוך כדי שאני מתקרב אליה לפנים ומלטף לה את הלחי ופתאום היא התפוצצה מצחוק "די לא" היא אמרה מחייכת ומתרחקת ממני "מה?" שאלתי מחייך ולא מבין מה קורה לה "המשפטים האלו זה אתה ממציא או שיש לך ספר הדרכה גרוע במיוחד?" היא לעגה לי "לא, אין לי ספר ואני לא ממציא" חייכתי והעברתי גם לה את השיער מאחורי האוזן-טריק קל.. או לפחות חשבתי ככה. היא הרחיקה את היד שלי ממנה והלכה צעד אחד אחורה "החרטות האלו לא עובדות עליי חתיכת ערס מטומטם" היא אמרה כועסת שאני ממשיך לנסות, והעצבים שלה שעשו אותה כזו סקסית גרמו לי רק לרצות לטרוף לה את השפתיים הבשרניות האלו, אבל ההתנהגות הילדותית שלה הרסה הכל, אני מאוד אוהב נשים מאתגרות וקשות להשגה אבל היא על גבול התינוקת "תרגעי, הרסת הכל עם ההתנהגות הילדותית שלך, אני מתחיל עם נשים לא ילדות בנות 3" אמרתי לה צוחק והלכתי משם.