החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 39

נקודת מבט מתן
הייתי המום. לאחותי הקטנה יש חבר וכולם יודעים על זה חוץ ממני?
לומר את האמת אני לא יודע מה הייתי יותר
כועס?
מאוכזב?
המום?
עצבני?
מבולבל?
"לא אכפת לי מה תגיד, אני אוהבת אותו ואני אהיה איתו בכל זאת, נגמרו הימים שאחי הגדול מנהל לי את החיים!" צעקה פריאל.
אף פעם פריאל לא כעסה עליי או הרימה עליי את הקול שלה,ובכלל פריאל ואני לא רבנו אף פעם.
אני יודע שזה נורמלי שאחים רבים ביניהם אבל לא אצל פריאל ואצלי.
"סבבה תעשי מה שאת רוצה, רק כשהוא יפגע בך אל תבואי לבכות ל" אמרתי בכעס והלכתי משם בלי לחכות לתשובה ממנה.
פסעתי חזרה לכיוון הקפיטריה, מתעלם מצעקות של פריאל לעברי.
אם רק פריאל הייתה מבינה שאני בסך הכל רוצה בטובתה ושיהיה לה טוב.אני פוחד שפריאל תיפגע, ומי כמוני יודע כמה אהבה יכולה להיות כואבת.
עמדתי בפתח הקפיטריה, העפתי מבט בכולם. אבל מבטי נעצר על פאר, פאר הביטה בי חזרה.
"טוב, אני אלך לפריאל" אמרה פאר בקולה המתוק.
התיישבתי בשולחן עם ליאור ולינור.
"מה קורה אחי הכל בסדר?" שאל ליאור כשהבחין שמשהו לא בסדר.
"הכל בסדר" אמרתי, מנסה להישאר רגוע, ומבטי היה כל הזמן מופנה לכיוון של דניאל.
הרגשתי את העצבים שלי מתחילים לזרום בכל גופי, ואת גופי מתחיל להתחמם מרוב עצבים. באותו רגע קמתי ממקומי מתקדם לכיוונו של דניאל, כל הדרך אליו מדמיין בראשי את האגרוף שהוא הולך לקבל ממני בעוד פחות מדקה.
"מה אחי לאן אתה הולך?" שאל ליאור.
לא עניתי באותו רגע הייתי מרוכז רק בדבר אחד, לשבור לדניאל את הפרצוף.
נעמדתי מאחוריו ונגעתי נגיעה קלה בכתפו, הוא הסתובב אליי.
"מ..תן" הוא מלמלל, הוא היה נראה לחוץ כשראה אותי.
"אז מה שמעתי אתה ופריאל הא?" שאלתי וחייכתי חיוך מזויף, אסור שהוא יחשוד בכלום.
הוא הביט בי ובלע רוק.
"מזל טוב" אמרתי וטפחתי לו על השכם.
"וואי תודה" הוא אמר וחייך אליי.
ואז התחבקנו חיבוק של גברים, והחלטתי שזה הרגע המתאים, אחרי שהתנתקנו מהחיבוק, העפתי לו את האגרוף של החיים שלו.
"אתה באמת חושב שאני אתן לאחד כמוך להתקרב לאחותי" אמרתי ונתתי לו עוד אגרוף.
ואז חבורת ילדים החלה להתאסף סביבנו ונשמעו צעקות עידוד.
"אני באמת אוהב אותה" הוא אמר.
"שקרן!, אתה תשחק בה כמו עם כל הבנות שאתה משחק" אמרתי והתחלתי לבעוט בו.
"כאילו שאתה לא משחק יום יום עם בנות במחששה" הוא אמר בהתגרות.
ואז כבר ממש עלו לי העצבים, איך הוא משווה בכלל?!.
הכנתי את ידי לעוד סיבוב של מכות. ואז ליאור הדף אותי מאחור.
"די אחי מספיק הוא לא שווה את זה" הוא אמר ותפס אותי, ואז התחלתי להתנשף.
"ליאור עזוב אותי, היום הוא מת ,היום!" אמרתי בצעקה וניסיתי להשתחרר מאחיזתו של ליאור.
"בוא נראה אם אתה גבר" דניאל אמר בהתגרות.
ואז הצלחתי להשתחרר מאחיזתו של ליאור והתחיל לו עוד סיבוב של מכות.
הצלחתי להשתלט על דניאל ועליתי מעליו העפתי לו אגרופים ובעטתי בו, הוא החל להתפתל מכאבים.
ואז הרגשתי מישהו אוחז בידי מנסה להרחיק אותי מדניאל, ולא יכולתי להתנגד לו. המגע הזה היה כל כך נעים ,כל מרגיע . כבר ידעתי מי זו, כבר יכולתי לזהות את פאר גם בלי לראות אותה. היא היחידה שהמגע שלה מעביר בי צמרמורות נעימות בכל הגוף.
"די מתן תפסיק בבקשה" שמעתי את קולה המתוק והעדין של פראל, הבטתי בה וראיתי את הדמעות שעמדו בעיניה. עצרתי ועמדתי והתחלתי להתנשף, ופריאל ניגשה לדניאל ששכב על הרצפה מדמם.
"את לא מבינה פרילי את רק תיפגעי ממנו" אמרתי באזהרה.
"די, די לא הבנת את מה שאמרתי קודם, תפסיק לנהל לי את החיים! אני ילדה גדולה!" היא צעקה.
"את יודעת מה, סבבה תתמודדי לבד" אמרתי בכעס. ויצאתי משם לא לפני שהפלתי כמה כיסאות בדרך.
~
אחריי מה שקרה לא יכולתי להישאר בבית הספר עוד שניה היום, כי ידעתי שאחרי שהמנהל יגלה על מה שקרה הוא יחפש אותי. אז הלכתי למחששה , זרקתי את התיק שלי מעבר לגדר. לא לפני שבדקתי שאין אף אחד. והתחלתי לטפס על הגדר.
"היה לי מספיק להיום" מלמלתי לאחר שכבר הייתי מחוץ לגדר וחיככתי את ידיי זו בזו..
נכנסתי לאוטו, הכנסתי את המפתח לסוויץ' והתנעתי את האוטו, החלטתי לנסוע הביתה. שינה טובה לא תזיק…

נקודת מבט פאר
פריאל ואני שמענו צעקות מכיוון הקפיטריה.
"בבקשה תגידי לי שזה לא מה שאני חושבת שזה" אמרה פריאל.
לא עניתי אחזתי בידה של פריאל ורצנו לשם הכי מהר שאנחנו יכולות.
נכנסנו לקפיטריה וראינו אסיפה גדולה של ילדים, ונשמעו צעקות ניסינו להגיע למרכז העניינים, נידחקנו בין כל הילדים ולבסוף הגענו וראינו את מתן ודניאל הולכים מכות.
דניאל שכב על הרצפה מדמם, ומתן מעליו.
באותו רגע לא חשבתי על כלום פשוט נכנסתי לשם. והדבר היחידי שהיה לי בראש זה להרחיק את מתן מדניאל, ששכב על הרצפה מדמם.
"פאר!" צעק לי ליאור, לא התייחסתי המשכתי להתקרב עד שהצלחתי להגיע למתן, אחזתי בידו ומשכתי אותו לכיווני, הוא לא התנגד.
באותו רגע לא רציתי לעזוב את ידו, לאחוז בה לנצח.
לאט, לאט מתן השתחרר מאחיזתי. ויצא מהקפיטריה בעצבים, לא לפני שהפיל איתו כמה דברים בדרך.
התלבטתי אם ללכת אליו, אבל אז נזכרתי בשיחה שלנו , והעדפתי שלא.
שקט שרר ברחבי הקפיטריה, ולאט, לאט החלה הקפיטריה להתרוקן מילדים.
נותרנו רק אני ליאור, לינור. ופריאל וקים שנמצאות משני צדדיו של דניאל.
הבטתי בפריאל, היא הייתה שבורה.
"אני לא יודע מה יש לו, מאז ההפסקה הוא עצבני" אמר ליאור.
המשפט הזה גרם לי להרגיש קצת אשמה, שאולי…אולי כל זה קרה בגללי. אולי אם הייתי אומרת לו את האמת היינו ביחד עכשיו וכל זה לא היה קורה.
"פרילי אני ממש מצטערת" אמרתי והנחתי את ידי על הכתף של פריאל.
"אני יותר" היא אמרה בקול שבור.
"צריך לקחת אותך לאחות" אמרתי לדניאל. דניאל הנהן בראשו.
"זה בסדר אני ופריאל ניקח אותו" אמרה קים. ושתיהן החלו להוביל את דניאל לכיוון חדר האחות.
"יש לך מושג מה קרה פה עכשיו?" ליאור שאל, ראיתי את ההלם שהיה על פניו.
"דניאל ופריאל ביחד, תסיק את המסקנות לבד" אמרתי ויצאתי מהקפיטריה, לא מחכה לתשובה.
יצאתי לחצר שכבתי על הדשא נזכרת בשיחה שאני ומתן דיברנו בבוקר, ששיקרתי לו,שפגעתי לו.
דמעות החלו לזלוג מעיניי. הבנתי שלשבת ולבכות ממש לא יתרום למצב, בכיתי מספיק להיום אז
החלטתי ללכת לחפש את מתן אנחנו חייבים לדבר,שוב. הקפתי כבר חצי בית ספר ולא מצאתי אותו.
אוף אני כל כך דואגת לו, מקוווה שלא קרה לו כלום,שלא הסתבך באיזו צרה. מתן איפה אתה?

נקודת מבט ליאור
"פיו… איזה יום" מלמלתי לעצמי, כולם כבר עזבו את הקפיטריה, נשארתי לבד והתיישבתי על אחד מהכיסאות, ואכלתי במבה..
"יום מטורף" שמעתי קול מאחוריי, הסתובבתי וראיתי את מאי. היא לקחה כיסא והתיישבה לידי.
"מה את עושה פה?" שאלתי בפליאה. רק היום בבוקר היא אמרה שהיא לא תסתובב עם אחד כמוני.
"זה היה ממש יפה איך שניסיתי להרחיק את מתן מדניאל" היא אמרה ולקחה במבה מהשקית שהייתה מונחת על השולחן.
וואו האמת שלא ממש הבנתי לאן היא חותרת.
"תודה? אני חושב.." אמרתי.
"תשמע, רציתי לדבר איתך על משהו" היא אמרה.
"אני מקשיב" אמרתי בקרירות. ולקחתי עוד במבה מהשקית.
"אני,אני מצטערת" היא אמרה והשפילה מבט.
לא עניתי ,הכנסתי כמה במבות לפה.
"נו ליאור!" היא צעקה.
"על מה את מצטערת?" שאלתי, למרות שידעתי על מה, פשוט רציתי לשמוע את זה ממנה.
"על ההתנהגות שלי היום בבוקר, לא הייתי צריכה לשפוט אותך ולדבר אליך איך שדיברתי" היא אמרה.
"זה בסדר" אמרתי וחייכתי אליה.
"ידידים?" היא שאלה והושיטה לי את ידה.
"את מציעה לי? ידידות?" שאלתי בפליאה.
"נו כן! מה אתה אומר?" היא שאלה.
עשיתי את עצמי חושב.
"טוב נו, ידידים" אמרתי והושטתי גם אני את ידי.
אז כנראה שבכל זאת התוכנית שלי עבדה.

נקודת מבט פריאל
פאר ואני ישבנו על אחד הספסלים בחצר, הייתי כל כך שבורה מהריב עם מתן, אבל שמחתי שלא וויתרתי על עצמי, ועל מה שטוב לי.
ואז פאר ואני שמענו צעקות מכיוון הקפיטריה. לבי החל לפעום בחוזקה, ורעידות החלו בגופי.
"בבקשה תגידי לי שזה לא מה שאני חושבת שזה" אמרתי בקול שבור.
פאר אחזה בידי ושתינו רצנו לקפיטריה הכי מהר שאנחנו יכולות.
נכנסנו לקפיטריה, והייתה אסיפה גדולה של ילדים פאר ואני נכנסנו בין הילדים, והגענו למרכז. ואז דמעות החלו להופיע בעיניי, ראיתי את דניאל, דניאל שלי שוכב על הרצפה מדמם ואת מתן, אחי הגדול מעליו.
"דיי מתן, מספיק!" התחננתי בקול שבור. מתן הפסיק כשראה אותי. פאר משכה את מתן והרחיקה אותו מדניאל, ואני ניצלתי את ההזדמנות ורצתי לדניאל ששכב על הרצפה.
"הכל בסדר דני, אני פה עכשיו" לחשתי לו ונישקתי אותו נשיקה קטנה על השפתיים.
"אני, אני אוהב-"
"דיי אל תדבר עכשיו" אמרתי וקטעתי אותו.
ואז קמתי מדניאל והתקרבתי למתן.
"דיי!, דיי אני ביקשתי ממך שתפסיק לנהל לי את החיים!" צעקתי עליו.
מתן הביט בי והשפיל מבט.
"אני ילדה גדולה!" אמרתי בקול שקט יותר.
"סבבה, כשהוא יפגע בך אל תבוא לבכות לי" הוא אמר בקול כעוס, ויצא מהקפיטריה, לא לפני שהפיל כמה כיסאות שהיו בדרכו, וזרק כמה חפצים שהיו על אחד השולחנות.
בחיים שלי לא ראיתי את מתן ככה.
התקרבתי חזרה לדניאל. הדמעות שבעיני החלו לרדת לאט ,לאט.
"צריך לקחת אותך לאחות" אמרה פאר לדניאל.
"אני ופריאל ניקח אותו" אמרה קים. הנהנתי בראשי להסכמה ויצאנו לכיוון חדר האחות.
~
"אני ממש, ממש מצטערת" אמרה קים. היא מרגישה אשמה בגלל מה שקרה לפני כן.
"זו לא אשמתך, את לא יכולת לדעת" אמרתי.
הגענו לחדר האחות, האחות טיפלה בדניאל ולאורך כל הטיפול אחזתי בידו ולא עזבתי אותו לשניה.
חשבתי על כמה שאני אוהבת אותו, ואני שמחה שלא וויתרתי עליו.
"כשהוא יפגע בך אל תבואי לבכות לי" המשפט הזה שמתן אמר לי לא מפסיק להדהד בראשי, מה אם בכל זאת הוא צודק ואני אפגע?
אני כל כך דואגת לו, אני מקווה שהוא בסדר, ואיפה הוא בכלל?