LOVE:)
פרק אחרון...הפרק יצא ממש ארוך אז החלטתי לחלק את הפרק לשניים בשביל לא להכביד עליכן. החלק השני יעלה כבר היום.מאחר ומחר אני נוסעת לחופשה עד יום חמישי ואני לא רוצה להשאיר אתכן במתח. אז מה יהיה עם פאר ומתן? מקווה שאהבתן♥

החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 44 ואחרון-חלק א

LOVE:) 27/07/2014 2605 צפיות 8 תגובות
פרק אחרון...הפרק יצא ממש ארוך אז החלטתי לחלק את הפרק לשניים בשביל לא להכביד עליכן. החלק השני יעלה כבר היום.מאחר ומחר אני נוסעת לחופשה עד יום חמישי ואני לא רוצה להשאיר אתכן במתח. אז מה יהיה עם פאר ומתן? מקווה שאהבתן♥

~כעבור שבוע~
נקודת מבט מתן
התעוררתי מוקדם,כמו בכל בוקר.רק שהפעם הבוקר הזה היה שונה מכל בוקר רגיל.כל הבוקר הייתי על קוצים בעוד פחות מעשר שעות משחק האליפות. היום במקום ללבוש בגדי בית ספר לבשתי את המדים בצבעים צהוב ושחור,המדים של הקבוצה.היום זה קורה,היום זה משחק האליפות.ובתור קפטן הקבוצה כל האחריות מוטלת על הכתפיים שלי.אני חייב להוכיח את עצמי היום יותר מכל הפעמים.
נכנסתי לחדר של פריאל והזזתי את הווילון כך שאור נכנס לחדרה.
"קדימה קטנה,צריך לקום." אמרתי ונשקתי לקודקוד ראשה.
לאחר מכן ירדתי למטה,ישבתי במטבח שתיתי קפה כמו בכל בוקר,מחכה לפריאל שתסיים להתארגן.
מי היה מאמין ששבוע עבר כל כך מהר,במשך השבוע הזה המצב ביני לבין פאר לא השתנה.בכל פעם שאני מנסה לדבר עם פאר היא מתחמקת ממני, מסתובבת עם חברות שלה כדי שאני לא אוכל לדבר איתה לבד.ואתמול,עד שסוף,סוף היא הסכימה שנדבר משהו חייב להפריע.אם זה מורה מעצבנת,פעמון מזוגג,או אפילו אחד מהחברים שלי.
החלטתי לעזוב את העניינים בינינו,לפחות עד לסוף המשחק.כרגע אני חייב להיות מרוכז אך ורק במשחק.
"בוקר טוב לאחי התותח" אמרה פריאל כשנכנסה למטבח,ונתנה לי נשיקה על הלחי.
"בוקר טוב לאחותי היפה" אמרתי,ופרעתי את שיערה.
"אוף,מתן אתה יודע כמה זמן לקח לי לסדר אותו" אמרה פריאל בכעס מדומה.
"אופסי?" אמרתי בקול מתנצל. והיא שלחה לעברי מבט רצחני.
"אבל ככה הרבה יותר יפה." אמרתי בעידוד.
"אויי מתן,מתן." פריאל נאנחה והנידה בראשה.
כל הבוקר ניסיתי להישאר רגוע,אבל איך,איך לעזאזל אפשר להישאר רגוע,כשבעוד פחות מעשר שעות משחק האליפות.
פריאל ואני התיישבנו ליד השולחן, הבטתי בפריאל אוכלת ארוחת בוקר,והתחלתי לשחק עם אצבעותיי מתחת לשולחן.ניסיתי לשמור על איפוק,ניסיתי להישאר רגוע אבל לא הצלחתי,נעתי בכסא באי נוחות,ורגל שמאל לי התחילה לרעוד.
"מתרגש?" שאלה פריאל,כשהבחינה בי מנסה להישאר רגוע,מה שלא כל כך הצליח לי.
"אני לא יודע אם להגדיר התרגשות לגבי מה שאני מרגיש עכשיו." עניתי.
"דיי נו מתי,אתה תהיה גדול היום,כמו בכל משחק ותבקיע מאה גולים!" אמרה פריאל והניחה את ידה על ידי כאות הזדהות,וחייכה אליי חיוך מעודד.
"אני מקווה…" אמרתי.
"יהיה בסדר, כולנו נהיה שם איתך ונעודד אותך." אמרה פריאל. וחייכה. חייכתי אליה חזרה.
"יאללה קטנה,צריך לזוז." אמרתי,לאחר שראיתי את השעה.
פריאל לקחה את התיק שלה,ואני את שלי.חיכיתי שפריאל תצא מהבית,ואז יצאתי גם אני.טרקתי את הדלת אחריי,ונעלתי אותה,ונישקתי את המזוזה.
פריאל ואני פסענו לכיוון האוטו שלי,ונכנסנו לאוטו. הנסיעה עברה דיי בשקט,כל אחד היה שקוע במחשבות שלו,בעיקר אני.
"הגענו קטנה" אמרתי לפריאל,כשעצרתי לה מול שער בית הספר.פריאל נתנה לי נשיקה על הלחי וירדה מהאוטו,הבטתי בפריאל נכנסת לבית הספר,ונסעתי לתחנה הבאה-האצטדיון.

נקודת מבט ליאור
"ליאורי,קום צריך קום." שמעתי קול של בחורה,אבל זו לא הייתה אימא,וזו גם לא הייתה פאר.
פקחתי את עיניי והבטתי לצדדים וראיתי את מאי לידי.חייכתי חיוך מרוצה.
עבר כבר שבוע,שבוע שאני ומאי ביחד.זה השבוע הכי מדהים שהיה לי..זה היה שבוע מלא ריבים,ויכוחים, אושר ושמחה והכי חשוב אהבה. בשבוע הזה עשיתי שינוי מדהים,בתור התחלה במשך כל השבוע לא פספסתי אפילו שיעור אחד.לא הייתי במחששה אפילו פעם אחת.המורים התחילו להאמין בי והכי חשוב אני התחלתי להאמין בעצמי,והכל בזכות מאי.
"בוקר טוב" אמרתי
"שעה! שעה שאני כבר מנסה להעיר אותך." היא אמרה בייאוש וקמה מהמיטה.
"לאן?" שאלתי.
"יש בית ספר היום,זוכר?" היא שאלה.
"בת ספר יחכה,בואי הנה" אמרתי ומשכתי אותה למיטה.
"נו ליאור אנחנו נאחר" היא אמרה.
"נו עוד חמש דקות" התחננתי.
"לא,עכשיו!" היא אמרה,ואז דגדגתי אותה.
"בסדר,בסדר שיהיה..אבל חמש דקות" היא אמרה בכניעה,תוך כדי שצחקה.
כמה שאני שמח שיש לי אותה.
"טוב עכשיו אנחנו באמת צריכים לקום,אחרת באמת נאחר" היא אמרה לאחר שהביטה בשעון שהיה תלוי על הקיר.
היא קמה מהמיטה ומשכה אותי איתה.
"נו אבל מאי.." התחננתי.
"חמש דקות כבר עברו מזמן" היא ענתה. ואז התחלנו להתארגן,אבל הפעם באמת.
הייתי כל כך מאושר כמו שבחיים שלי לא הייתי.

נקודת מבט פאר
התעוררתי למשמע הצחקוקים מהחדר של ליאור.פסעתי לכיוון חדר האמבטיה ועשיתי את ארגוני הבוקר שלי.
חזרתי לחדר שלי ופתחתי את ארון הבגדים שלי,בחרתי חולצת בית ספר אדומה,טייץ שחור,ונעלי אולסטאר אדומות.
העברתי מחליק על שיערי, היום החלטתי לפזר אותו אחרי הרבה זמן שהיה תפוס קוקו.פתחתי את המגירה שלי והוצאתי סיכת פפיון קטנטנה בצבע אדון,ולקחתי חתיכה דקה של שיער משיערי ותפסתי אותה בסיכה.
העפתי מבט אחרון בראי, וירדתי למטבח.
~
התיישבתי במטבח ואכלתי ארוחת בוקר,וגם ליאור ומאי הצטרפו לאחר חמש דקות.
הבטתי בהם,כמה הם מאושרים,כמה הייתי רוצה אהבה כמו שיש להם.
"וואו פאר,איזו יפה את היום" אמרה מאי וחיבקה אותי.
"אני יפה?,תראי אותך,פשוט מושלמת" אמרתי.
"אני מוקף בבנות יפות,איזה כיף לי" אמר ליאור.
"חנפן" סיננתי לעברו.
"אני?" הוא שאל.
"כן אתה!" אמרנו אני ומאי,ושלושתנו צחקנו.
בשבוע הזה אני ומאי התחברנו מאוד והפכנו לחברות.סיפרתי לה על כל מה שקרה איתי ועם מתן.מאי היא כמו האחות הגדולה שאין לי.
ובקשר אליי ואל מתן.לינור סיפרה לי שהם נפרדו.וכל השבוע מתן ניסה לדבר איתי,אבל התחמקתי,אולי הסיבה שדחיתי את מתן מלכתחילה לא באמת הייתה קשורה ללינור,אלא לפחד שלי להיפגע.סיפרתי למאי על החששות שלי,ומאי המליצה לי ללכת לדבר איתו.
אתמול סוף,סוף הרגשתי שאני רוצה ומוכנה לדבר עם מתן,אבל כל הזמן היה משהו שהפריע לנו,וקטע את השיחה שלנו.ומאז הכל נשאר באוויר.
"את יודעת שהיום יש את המשחק של מתן?" שאל ליאור.הנהנתי בראשי.
"את באה?" הוא שאל אותי.
"לא יודעת,אתם חושבים שכדאי?" שאלתי.
ליאור יודע על מה שקרה איתי ועם מתן,וגם הוא עודד אותי לדבר איתו.
"אני חושבת שאת צריכה ללכת,זה יעשה לו טוב לראות אותך לפני המשחק" אמרה מאי,וליאור הנהן בראשו להסכמה.
"לא יודעת..אני עוד צריכה לחשוב על זה" אמרתי בהיסוס.
"כבר מאוחר,כדאי שנצא" אמרה מאי.
כל אחד אסף את הדברים שלו,ויצאנו.
ללכת או לא ללכת זאת השאלה.האם באמת מאי צודקת ואני צריכה להיות שם ולתמוך בו?
האם באמת הדבר שיעשה לו טוב זה לראות אותי?
"את מתכוונת להישאר כאן עוד הרבה,שאני אדע אם לנעול אותך יחד עם האוטו?" שאל ליאור.
הבטתי בו וראיתי שהוא ומאי מחוץ למכונית,הבטתי לצדדים וראיתי שאנחנו מול בית הספר. הייתי כל כך שקועה במחשבות שלא שמתי לב שהגענו.
שלושתנו נכנסנו בשער בית הספר,מאי וליאור הלכו למסדרון של השכבה שלהם.ואני נעצרתי,וחיפשתי בעיניים את פריאל. ראיתי אותה ואת דניאל יושבים באחד הספסלים.ניצלתי את זה שהם לא רואים והפתעתי אותם מאחור.
"משוגעת אחת.." אמרה פריאל והניחה את ידה על החזה שלה,להראות שהבהלתי אותה. צחקתי.
"אז את באה היום נכון?" שאלה פריאל.
עוד פעם השאלה זאת,לבוא או לבוא זאת השאלה.
"לא יודעת..את חושבת שכדאי?" שאלתי.
"ברור שכן! זאת שאלה בכלל?" היא אמרה.
"את באה וזהו!" היא קבעה עובדה.
"אני,אני צריכה לחשוב על זה עוד קצת" אמרתי בלחש.
"תחשבי על זה,זו תהיה ההזדמנות שלך לדבר איתו" היא אמרה.
אולי פריאל צודקת וזו ההזדמנות שלי?
ואז הפעמון צלצל,והתחיל השיעור הראשון.
~
"עוד שתי דקות,שתי דקות…" שמעתי את פריאל ממלמלת.הבטתי בה והנדתי בראשי.
עברו להן שתי דקות והשיעור האחרון להיום הסתיים לו.
"אני מקווה לראות אותך היום." אמרה פריאל,בזמן שהכנסתי את אחד הספרים לתיק.
"אני,אני עוד צריכה.." אמרתי.
"לחשוב על זה,כן את זה כבר הבנתי.תבואי הוא ישמח לראות אותך" היא אמרה.
"לא יודעת…נראה" אמרתי בהיסוס.
"מקווה שתעשי את הדבר הנכון" אמרה פריאל.ונתנה לי חיבוק ויצאה מהכיתה.
(תשמעו חלש)

נותרתי לבדי בכיתה,אספתי את חפציי ויצאתי.
~
"אז מה החלטת שאני עושה בסוף?" שאל ליאור בזמן שאכלנו ארוחת צהריים.
"לא יודעת,אני ממש לא יודעת" עניתי ותוך כדי שיחקתי עם האוכל שהיה לי בצלחת.
"תראי,אני לא רוצה להלחיץ אותך,אבל הזמן מתקתק ואת חייבת לקבל החלטה." הוא אמר בכנות.
השפלתי את מבטי לצלחת,ושיחקתי את האוכל שהיה בצלחת.
"פרי,אני איתך בכל החלטה שתחליטי,למרות שאני חושב שאת צריכה לבוא" הוא נשק לראשי והלך.
ושוב נותרתי לבד,אני והמחשבות.בדבר אחד ליאור צודק הזמן מתקתק ואין לי הרבה זמן להחליט…
עליתי לחדר שלי,הדלקתי טלוויזיה על ערוץ המוזיקה,ובדיוק התנגן השיר האהוב עליי "זיקוקים". שכבתי במיטה שלי ועצמתי את עיניי,מתרכזת במילים של השיר.
~ שעה למשחק האליפות~
אחרי אינספור מחשבות ולבטים,החלטתי להישאר בבית.אני חושבת שכרגע מתן צריך להיות מרוכז אך ורק במשחק,אני לא רוצה לבלבל אותו.הכי טוב ככה.אנחנו כבר נדבר,מתישהו..אני מקווה.
"את מוכנה?" שאל ליאור כשנכנס לחדרי.
"לא.אני,אני החלטתי לא לבוא בסוף." אמרתי בעצב.
"את בטוחה?" שאל ליאור.הנהנתי בראשי.
"למסור לו משהו?" הוא שאל.
"תמסור ש…תמסור לו בהצלחה" עניתי.
"שלימה עם זה?" שאל ליאור.הנהנתי בראשי להסכמה.
"טוב אז אני צריך ללכת.." אמר ליאור.
"ביי ליאורי,תהנה" אמרתי וחייכתי חיוך מזויף להראות שהכל בסדר.
"ביי פרי" אמר ליאור ונשק לקודקוד ראשי.ויצא מחדרי.
אם זה הדבר הנכון לעשות, זה למה אני לא מרגישה ככה?


תגובות (8)

כי זה לא הדבר הנכון לעשות! פאר את בפוגעת במתני שלי.. תמשיכייייייייי

27/07/2014 10:50

לאאאאאאאאאאאאאאאא תלכייייייייייייייי פאררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!
מתן שלי היה עצובבבבבבבבבבבבבבבבב
תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי מידדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד אני רוצה אותם ביחדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד

27/07/2014 11:17

שתלך לך מה היא רציניתתת

27/07/2014 12:14

תמשיכיייי דחוווף :O

27/07/2014 12:31
s~s

הם יהיו ביחד! אין מצב שלא!!
היא תתחרט ותבוא אליו באמצע המשחק! היא חיבת!
פרק מהמם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תמשיכי!!
אוהבת,שיר ♥♥♥

27/07/2014 13:11

תמממממשיכיייי

27/07/2014 17:41

הפרקים האחרונים שלך יצאו פשוט מהממים התאהבתי בסיפורררר :)

27/07/2014 18:28

נונוונונונונו תמשייכיי נווווו

28/07/2014 14:14
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך