הייתי רוצה.

הייתי רוצה שתתן לי להשתמש בגומיה. תסמן אותי לשבוע נוסף עם שטף דם רחב וכואב, יותר גדול מהפעם הקודמת.
שתוריד אותי לרצפה ותעטר את צווארי בכמה ממילותיך בלבד.
שתשפיל אותי, תגרום לי להכניס את ראשי אל תוך נעל מסריחה ומלוכלכת, כאילו רגלך נמצאת מעליי ודוחפת אותי פנימה.
שתורה עליי לשתוק ולא לזוז, להביט רק בך, לעצור את כל חיי וכל זמני למענך בלבד, בעוד אתה ממשיך בחייך שלך כרגיל ואילו אני מתמקדת רק בך.
הייתי רוצה שתהדק אחיזה, במילותיך בלבד, הוראותיך, רצונותיך, מעשיך, כל אלה שלי לספק, ואעשה זאת באהבה ושכרון חושים ונאמנות.
הייתי רוצה שתגיד לי מי אני, למי אני שייכת, ליד כולם כמו אז, ואז תשאל אותי ואני אענה, שלך, שייכת רק לך, המחמד שלך, הנמלה הקטנה שלך, ילדת הרצפה שלך.
שתתן לי לקשור את שרוכי נעליך, או אף לפרומם ולהוריד, לעסות עם לשוני כל נקודה יבשה. לחבק את רגליך ולהישען עליך, להירדם על הרצפה לצדך בעוד אתה יושב על כיסא גבוה, קורא ספר, מעשן, רגוע.
שתרצה אותי. את ראשי, מחשבותיי, החושים שלי, הצחוק והמבט ואהבה, שתרצה את רצונותיי, שתקדיש לי את מחשבותיך ודאגותיך, שתשתוקק לכניעתי וכמיהתי לציית, שתרצה אותי ואת כל אלו לעצמך.
הייתי רוצה שתאפשר לי להיות שלך, להרגיש שלך בכל רגע נתון, שתזכיר לי זאת מתי שרק תוכל.
לטוב ולרע, אני שלך, שלך עד שלא תרצה בי עוד.
בבקשה תרצה בי עוד.