חלק אחרון!! מה אתם חושבים? על החלק הזה ועל כל הסיפור בכלל. חשוב לי לשמוע מה דעתכם! כל הזכויות שמורות©ישי שראל

הכביש המהיר חלק 3-ואחרון.תכתבו מה אתם חושבים

12/07/2017 778 צפיות 3 תגובות
חלק אחרון!! מה אתם חושבים? על החלק הזה ועל כל הסיפור בכלל. חשוב לי לשמוע מה דעתכם! כל הזכויות שמורות©ישי שראל

"תדליק את האור" אמרה דניאל. הקטור נאנח. הוא לא אהב לקום בבוקר מהמיטה. הוא תמיד חיכה שיצטבר לו טעם רע בפה או שהוא יהיה ממש צריך להשתין, וכך יהיה מוכרח לקום. הקטור קם והדליק את האור. לעיניו נגלתה דניאל. פרועת שיער, עם עיניים טרוטות. כך ראה אותה כל בוקר. הוא התבונן בה כשהיא מחליפה בגדים ומסתרקת. כ"כ הרבה פעמים היה בטוח שהיא תברח לו. כמו בכל הסיפורים שקרא. יום אחד היא תשאיר לו פתק מסתורי ותיעלם.
אבל להפתעתו דניאל נשארה. ולא רק זה, הם גם עשו שני ילדים יחד. היום בערב הם יציינו עשור ביחד. הקטור ידע שהוא צריך לעשות לה משהו מיוחד. משהו שיסכם את 10 השנים המשותפות שלהם. משהו שירגש אותה. בינתיים עוד לא היה לו רעיון. "אני אחשוב על זה בעבודה" חשב "זו דרך טובה להעביר את הזמן בעבודה".
הקטור יצא מן החדר. הוא היה צריך להעיר את ילדיו, לארגן אותם, ולשלוח לבית ספר. זו הייתה השגרה של הבוקר שלהם. הפעם הקטור ביצע אותה לבדו. משום מה דניאל לא יצאה מהחדר. הקטור ודניאל לא עשו התחשבנויות. אבל באמת עבר הרבה זמן ודניאל לא יצאה מהחדר. הקטור נכנס לחדר. דלת השירותים הייתה סגורה. הוא דפק על הדלת בעדינות "דניאל מה קורה? את בסדר?" שאל. לא נשמע שום קול. הקטור התחיל להילחץ. כל הפחדים והסיוטים שהיו בראשו, החלו לעלות מחדש. הוא טלטל את הידית בפראות. לבסוף פרץ את הדלת. השירותים היו ריקים. החלון פתוח. בניגוד לסיפורים, דניאל ברחה בלי להשאיר פתק.
לאחר כמה ימים דניאל חזרה." לא יכולתי לנטוש את הילדים" אמרה בפנים חתומות ולא הוסיפה. והחיים חזרו למסלולם. דניאל ארגנה את הילדים בבוקר ושלחה לבתי הספר. היא החזירה אותם אחר הצהריים, פיזרה בחוגים ואצל חברים, ולבסוף הכינה ארוחת ערב והשכיבה לישון. וכל זה ביותר חריצות מבעבר. רק דבר אחד היה שונה: עיניה היו כבויות. זיק השובבות שתמיד היה בעיניה כבה. ההתלהבות התפוגגה. דניאל אטמה את עצמה, והקיפה בחומות.
הקטור מצידו לא שאל שאלות. כך דגל תמיד בעשר שנותיהם יחד. אבל אט אט הקטור הבין שהוא לא יכול להמשיך כך. נראה היה שדניאל בורחת לו מבין ידיו. הקטור הבין שהוא חייב לחרוג ממנהגו ולהתערב בחייה לפני שיהיה מאוחר מדי.
בערב דניאל צנחה למיטה, כמו תמיד, באפיסת כוחות. הקטור הביט בה, באישה שאהב. "דניאל מה קורה איתך בזמן האחרון?" "תעזוב אותי עכשיו אני עייפה" ענתה דניאל. הקטור לא וויתר והמשיך: "ביום העשור לחיים שלנו יחד את בורחת, בלי שום הסבר, ומשאירה אותי עם הילדים אכול דאגות. ואחרי כמה ימים את חוזרת ללא שום הסברים ומתנהגת כאילו הכל כרגיל". "סיכמנו שלא מתערבים אחד לשני בחיים לא? מה קרה לזה? "ענתה דניאל." אני יודע מה סיכמנו" אמר הקטור. "אבל אני חייב להפר את זה. היחסים שלנו, החיים שבנינו יחד, מתפרקים ואני לא אתן לזה לקרות."
בעיניה של דניאל הצטברו דמעות." נראה שהצלחתי לסדוק את החומות " חשב הקטור. דניאל ניגבה את דמעותיה ושתקה." את יודעת מה? אם הסוף בלתי נמנע אני חושב שמגיע לי לפחות הסבר". דניאל לא הסתכלה בעיניו של הקטור" הוא בלתי נמנע " לחשה. הקטור הביט בדניאל, חוסר אונים ניבט מעיניו. הוא לא ידע איך להגיב." אתה צריך להבין " שברה דניאל את השתיקה "אולי האהבה שלנו, ההרפתקה המשותפת שלנו, זה משהו מרגש ומופלא, אבל זה כמו מנגינה. והרעש של החיים יגבר תמיד על כל מנגינה, מופלאה ככל שתהיה. הקטור שתק." אני טיפשה שלא ראיתי את זה בהתחלה " הוסיפה.
הקטור הביט בדניאל, אהבת חייו, נעלמת לו. לא היה לו שום דבר רציונלי לענות לה.
הקטור לקח את מפתחות המכונית וקם מהמיטה. "בואי אנחנו הולכים" אמר. "לאן? " שאלה דניאל. הקטור ענה בלי להסתובב "לכביש המהיר". הם עלו למכונית. הקטור התניע."תתפשטי" אמר.
הכביש המהיר. שום דבר לא השתנה. החלון פתוח, הרוח קרירה. הקטור נוהג, ודניאל עליו עולה ויורדת. נראה כאילו בתוך רגעים מעטים חייה חזרו אליה. הזיק המוכר בעיניה ניצת שוב. דניאל עלתה על איברו של הקטור והחלה לקפוץ בהתלהבות כמעט ילדותית. התרגשות אחזה בהקטור. הוא הרגיש כאילו הוא מתמלא מחדש. צרות העולם כאילו נמחקו בתוך ראשו. הוא שוב על הכביש המהיר.
הקטור זיין את דניאל בחוזקה,מנסה לאחוז בכל חלק מגופה. שאון המכוניות נשמע מבחוץ. הם המשיכו להזדיין. גופיהם נראו מחוברים, כאילו אף כוח בעולם לא יוכל לנתקם.
מאחוריהם נסעה משאית. בתוכה נהג משאית עייף מאוד. הוא היה אחרי נהיגה של עשר שעות. הוא נרדם על ההגה. להקטור ודניאל לא היה שום סיכוי. מכוניתם נמעכה כמו שמועכים עכביש. למחרת גופותיהם נטמנו, קבר לצד קבר, בבית העלמין. ממעל לקבריהם עמדו כואבים, מבולבלים, שני ילדיהם פרי אהבתם.

הכביש המהיר הוא כמו החיים שלנו. אתה יכול להשתלב בין המכוניות, ולהיבלע בנהר של רכבים, עוד אחד מאלף. אבל אתה יכול במקום, לפתוח את החלון, להרגיש את הרוח, להקשיב לעולם, להרגיש אותו.


תגובות (3)

עמוק ויפה. אהבתי את הסוף

15/07/2017 17:38

מאוד אהבתי את הסיפור. יש בו מטאפורה חזקה.
אציין שהמשפט שהוספת בסוף אולי עמוק יותר מרוב הסיפור בתור מסר לחיים.

15/07/2017 18:47

תודה תודה

15/07/2017 21:21
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך