המסתורית- פרק 10

"נופר, את מוכנה לעצור לרגע ולהפסיק להתנהג כמו ילדה קטנה?" אמר ברגע שתפס אותה, המרדף הזה התיש אותו. "אני רוצה להסביר…" אמר וניסה להמשיך אך נופר הרימה את ידה באוויר וקטעה אותו, "די אופק, נמאס לי מהסברים, אנחנו לא ביחד, מותר לך לעשות מה שאתה רוצה" אמרה. "אין בעיה, מותר לי מה שאני רוצה?" אמר בכעס, הוא התעצבן על זה שהיא מתנהגת כאילו לא אכפת לה ממנו, למרות שידע טוב מאוד שהיא מרגישה אליו משהו.
"מה שאתה רוצה" אישרה. "אין בעיה" סינן, הוא התקרב אליה במהירות, תפס את ראשה בשתי ידיו ונישק אותה נשיקה ארוכה.
לאחר זמן רב היא דחפה אותו, "מה אתה עושה?" אמרה בכעס, היא לא אהבה שהיה מפתיע אותה. "מה שאני רוצה" חייך אליה. "תקשיב" הרימה אצבע מאשימה והתקרבה אליו, "אני לא משחק שלך, שמעת?" הרימה את קולה. הם היו במרחק נשימה. הוא נשאר מחייך.
"אני לא מבינה, משהו מצחיק אותך? כי אותי כלום לא מצחיק" המשיכה לומר במבט רציני, האצבע שלה נחה על החזה שלו, היא תפסה את חולצתו. הוא הסתכל על ידה במבט רציני, לאחר מכן חייך ונישק אותה שוב.
שניהם נשארו שותקים.
"אולי תספרי לי מה הקטע שלך?" שאל אותה. "מה הקטע שלך? אתה בכלל לא מכיר אותי, למרות שאנחנו מסתובבים יחד המון זמן, וזה לא מפריע לך לנשק אותי…" אמרה בגלגול עיניים.
"אני יודע לזהות אנשים מיוחדים, ואת? את באמת מיוחדת… את מהפנטת אותי עם המסתוריות שלך, עם סיפורים מהעבר שאני יודע שיש לך ואת לא מספרת. וכשאת משחקת אותה קשה להשגה… למרות ששנינו יודעים מה אנחנו רוצים" חייך אליה בעיניים נוצצות.
"אני לא רוצה כלום" ניסתה להדחיק. "וואלה? אז למה כל פעם שאת דוחה אותי מחדש את באה אליי? למה כל פעם שאת פוגעת בי, חשוב לך לראות שאני בסדר? למרות שאת יודעת שאני לא נשבר בקלות. את חסינה לא? הרי לא אכפת לך לפגוע במישהו" אמר.
"בטח שאכפת לי! אל תעשה ממני מפלצת!" אמרה בכעס, היא לא חסינה לשום דבר.
"את מוכנה לומר לי פעם אחת, מה הקטע שלך?" נאנח. "זה לא הקטע שלי, זה לא שהציבו לי רשימת קטעים ובחרתי מתוכם את ה'קטע שלי'" חיקתה אותו.
"אז מה זה כן נופר? כי אני מת, אני מת לדעת מה קורה איתך" התחנן. לאחר שראה שהיא שותקת, הוא חיפש מקום לשבת כדי שיהיה לשניהם יותר קל. "בואי, בואי נשב" הזמין אותה לספסל ממול.