המרווח שבין הסיפורים

כתבתי לה. ההודעה נשלחה.
אני מרגיש תחושה מוזרה של הקלה.
עכשיו היא יודעת – יש לי רגשות כלפיה.
היא תענה במהרה, בוודאי היא קוראת את זה עכשיו ומחייכת, מעט מובכת.
ללא ספק היא תענה שגם לה יש רגשות כלפיי, כל הסימנים מעידים כך.
בינתיים אני אעמיד פנים
שאני עושה משהו ושלא אכפת לי לחכות
שהיא תענה.
לא עשיתי כלום.
נלכדתי במחשבות.

היא ענתה.
אחרי חצי שעה. זמן סביר מאוד.

התואר בפיזיקה היה מסובך אבל לאחר מאמץ הצחלתי להבין.
את תשובתה לעומת זאת, לא הצלחתי להבין,
גם לאחר מאמץ כפול ומשולש.
יש לה רגשות מעורבים… היא לא פנויה כרגע לקטע רומנטי…היא רוצה להתידד, ידידים.
נו טוב חשבתי לעצמי, הרי בגלל זה התאהבתי בה- היא מורכבת.
היא מחבבת אותי, אז חייכתי.
היא רוצה להתידד.
עניתי שאני צריך לחשוב על העניין.
אני חושב שהלב שלי נשבר.
זה לא קרה מיד.
עוד לא קבעתי את זה רשמית עדיין.
בכל מקרה, עברו רק מספר שניות, היא הרגע ענתה,
אז יש לי עוד כמה דקות
להאמין לחלק הראשון
של הסיפור.

לפעמים אני תוהה, מה קורה במרווח שבין הסיפורים
ומי כותב את הסיפורים ?