הנער עם העיניים השחורות – פרק 2

אני וג׳וס הלכנו לכיוון בית קפה שם חיכו לנו רייצ׳ל ומולי.
רייצ׳ל היא אחותי התאומה, והיינו יכולות להיקרא תאומות זהות אבל לי יש שיער שחור ועניים כחולות ואילו לה יש שיער בלונדיני ועיניים ירוקות. אבל חוץ מזה אנחנו זהות לגמרי!!! אותו פרצוף, אותם תווי גוף, אותו צבע עור, אותו גובה, אפילו אותו סימן לידה (עיגול מאחורי האוזן הימנית) ואתה נקודת חן על הצוואר בצד.
מולי היא כמעט שכנה שלי. יש את הבית שלי, לידו הבית של גברת איבשקוב, ואז לידה הבית של מולי.
למולי יש שיער חום בהיר ועניים חומות, והיא הקונדסית מבין ארבעתינו.
מולי ורייצ׳ל נעצו בי מבט ידעני ברגע שנכנסנו לבית הקפה. ״נהנתם?״ שאלה מולי וכיוונה את השאלה במכוון אליי, ואני הוצאתי לה לשון כמו ילדה קטנה בת חמש.
אחרי שכולנו הזמנו את הארוחה שלנו, שלושתיהן התחילו לדבר על בנים. אף פעם לא התעניינתי בשיחות על בנים והצתערתי שהאנה לא כאן איתנו.
האנה היא החנונית מביננו והיא לא רצתה לבוא לקניות בטענה שהיא צריכה להתעמן למבחן במתמטיקה.
להאנה אמנם יש חבר, אבל היא אף פעם לא אוהבת שהשתתף בשיחות האלה על בחורים אז בדרך כלל היא מתחילה לדבר איתי בשלב הזה.
״גרייס, הבחור החתיך שליד הבר מסתכל אליך,״ היא אמרה עם חיוך ענקי על הפרצוף, והוציאה אותי מהרהורי.
הרמתי את המבט ובחנתי את הבר. כל המקומות שם היו תפוסים אז עברתי אחד אחד וניסיתי לראות על מי היא מדברת.
ואז ראיתי שם בפינה בבחור אחד שיושב עם הגוף לכיוונינו.
מאחר שישבנו בשולחן בקצה השני של בית הקפה, היה קצת קשה להתמקד בפנים שלו. אבל יכולתי לראות שהוא לובש מכנסיי ג׳ינס, מגפיי אופנועים וגופיה לבנה שהבליטה לו את השרירים. והיו לו שרירים!! צבע העור שלא היה שזוף.
ניסיתי לראות את פניו, אך הוא חבש כובא מצחייה שעשה צל על פניו, והראש שלא היה קצת מוטה קדימה ככה שהוא כנראה יכל לראות סביבו אבל אף אחד מרחוק לא היה יכול לראות את פניו. מאחר ולא ראיתי את פניו, לא יכולתי גם להגיד בן כמה הוא. ללא ספק צעיר, אבל יכול להיות גם בשנות העשרים שלו.
כשהבנתי שהוא מסתכל לכיוונינו – או יותר נכון לכיווני – השפלתי במהירות את המבט לשולחן ויכולתי שהרגיש את הסומק משתלט לי על הלחיים.
למזלי גם ג׳ולס הפנתה את המבט, אך שמעתי אותה מצחקקת בשקט.
הבנות המשיכו בשיחה שלהן, ואני השתדלתי להקשיב כדי להסיח את דעתי מהבחור, אבל מדי פעם לא יכולתי לעצור בעצמי והצצתי חזרה לכיוונו.
הוא עדיין הסתכל.