הפחד להתאהב 2 – פרק 20 – תילחם!

-נקודת מבט אליס-
חיפשתי את אנה בכיתה, והיא לא הייתה שם, בחדר מוסיקה, גם לא. התחלתי להילחץ, כי עוד חמש דקות מתחיל השיעור. בסופו של דבר, הלכתי למעונות, עליתי לחדר של אנה, פתחתי את הדלת בעדינות, וראיתי שהיא ישנה!
"אנה!" ניערתי אותה.
"מה?!" היא קמה מבוהלת.
"קומי כבר! השיעור מתחיל עוד כמה דקות!" המשכתי לנער אותה.
"מה?!" היא קפצה מהמיטה במהירות "טוב, הנה אני מוכנה. בואי נצא."
"הא?" לא הבנתי.
"הסברים בדרך." היא דחפה אותי החוצה, ונעלה את הדלת.
~
"הלכתי להתקלח בסביבות חמש, החלפתי בגדים, נשכבתי לרגע על המיטה, והנה נרדמתי." אנה צחקה.
"אני אומרת לך.." צחקקתי "את מוזרה ברמות.."
"יש מצב כזה.." היא אמרה וצחקה בלי סוף.
~
"אוף.." מילמלתי "אין פה בכלל מקום. ממש גדולה הקפיטריה הזאת, מה אני אגיד לך.." עמדנו מול השולחנות המלאים ולא מצאנו מקום.
"היי!" שמענו מישהו קורא לנו. זה היה סילבר. "בואו לפה!" הוא חייך אלינו.
הבטתי באנה, והיא הביטה בי, ועשיתי לה מבט של 'בבקשה לא..'
אבל לא הייתה לי ברירה.. התקדמנו לעבר השולחן, והתיישבנו. אנה התיישבה במהירות ליד ג'ייק, ואני.. התיישבתי ליד סילבר.
"תודה ששמרתם לנו מקום." אנה חייכה.
"אין בעד מה." סילבר משך את כתפיו בחיוך.
"אז מה אליס? עם מי את הולכת לעשות את הדואט?" סילבר שאל בקול מתעניין.
"איזה דואט?" שאלתי בחוסר הבנה.
"דואט, שאת מקבלת עליו ציון? עם המורה שלא מזמן פתחה את הראש (לא היה לי תיאור אחר סורי חחח *,*)"
"אה כן.. ואלא יודעת, מה אתה רוצה ממני?! תן לי לאכול בשקט.." אמרתי בחצי צעקה.
"טוב.." הוא גלגל עיניים.
"אה ולנושא אחר לגמרי! אנה איך היה הדייט שלך אתמול עם אדם?" התלהבתי.
"אז ככה.."
"דייט?" ג'ייק נהיה מבוהל.
"בחיים לא שמעת את המילה?" אנה שאלה מופתעת.
"אני יודע מה זה דייט.." הוא נאנח "הכוונה הייתה ש.. דייט?"
"כן." אנה חייכה "דייט."
"אז ככה, הלכנו למסעדה האהובה עליי." אנה נעצרה וקרצה לי. "ואכלנו את אותו ספגטי ביחד, והייתה בינינו איזו נשיקה קטנה.." היא נעצרה וחייכה חיוך עוד יותר גדול "ואז טיילנו והתחבקנו כי היה לי קר."
"איזה חמוד הוא!" חייכתי.
"ותקשיבי, הוא חתיך הורס. פשוט הורס. העיניים שלו כחולות-אפורות, והשיער השחור שלו כזה נעים, ו…"
"טוב כמה אתן מדברות עליו?" היה כעס קטנטן בקול של ג'ייק, שקם והלך מהשולחן.
"מה יש לו?" אנה שאלה בתמימות.
"אין לי מושג." סילבר נדחף "הוא דווקא היה בסדר היום, לא קרה לו משהו עם ליסה, או בכללי."
"אוי מה אתה מתערב בכלל?" קמתי בעצבים מהשולחן.

-נקודת מבט סילבר-
אוקיי, אולי זה אגואיסטי, אבל זה מצחיק אותי לראות שהיא מתעצבנת. היא קורעת. פשוט ככה. למרות זה, אני עדיין מנסה להיות נחמד אליה, ולנסות לתקן את מה שהיה.
"נו למה אתה עושה את זה?" אנה נאנחה וקמה מהשולחן.

-נקודת מבט אליס-
"אליס.." שמעתי את אנה מאחוריי והמשכתי ללכת. לא רציתי לדבר עם אף אחד.
"נו חכי שנייה.." היא נאנחה.
"מה?" עניתי באדישות, והסתובבתי אליה.
"נו פשוט אל תתייחסי אליו…" היא חיבקה אותי.
"אני לא יכולה. הוא מעצבן אותי!" עניתי בחצי צעקה.
"אני ידעת שעוד לא התגברת על זאק, אבל תהיי גם את קצת נחמדה.. הוא משתדל לפחות.." היא ניסתה לעודד אותי.
"אני לא מבטיחה כלום." שילבתי ידיים.
"זה מספיק בשבילי." אנה צחקה.

*באותו זמן -נקודת מבט ג'ייק-*
דייט?! אוף. זהו. זה הרס לי רשמית את כל היוזמה והאומץ. התכוונתי כבר להיפרד מליסה, ו… להגיד לאנה שאני אוהב אותה, שאולי לא דיברנו ממש הרבה, אבל התחברנו ממש מהר, ואני כבר כל כך מתרגש כל פעם שאני רואה אותה. ואני לא הולך לשחק איתה. ממש לא. אני אשמור עליה כאילו אני השומר במוזיאון, ואני שומר על היהלום הכי יקר ונדיר שיש בעולם הזה.
ואני רציני. בחיים לא אהבתי מישהי כמו שאני אוהב אותה. אולי ליסה תיפגע, ואולי היא תבין. אבל מה שמשנה כרגע, זה שבהזדמנות הראשונה שיש, אני אגיד לאנה הכול. כל מה שאני מרגיש.

-נקודת מבט אליס-
"ועכשיו, אם תסלחי לי, אני צריכה לעשות שיחה קטנה, ואישית." צחקקתי, והיא הלכה לכיוון הכיתה, ואני הלכתי לכיוון המעונות.
~
"היי.." נכנסתי לחדר של ג'ייק "אפשר?"
"כנסי." הוא אמר.
"מה קרה?" התיישבתי לידו. "למה הלכת משם? ואל תחרטט. בבקשה ממך."
"אני אוהב את אנה. אני ממש אוהב אותה, ותכננתי גם להגיד לה את זה. אבל עכשיו האדם הזה הרס לי את הכול." הוא נאנח וקבר את ראשו בין ידיו.
"אתה דפוק." צחקקתי "אתה פשוט דפוק!"
"למה?!" הוא ענה בחצי צעקה.
"תילחם עליה!" נזפתי בו "אל תוותר! תהיה חזק, ותראה את זה. ואם זה באמת אמיתי, מה שיש ביניכם, זה יקרה." חייכתי אליו.
"תודה שעודדת אותי." התחבקנו "ותודה על הנאום המרשים." הוא צחקק.
"תודה תודה, תבוא כל יום." קרצתי לו.
"טוב אני אלך לשיעור עכשיו." התקדמתי לכיוון הדלת. "ביי.."