פרק 1: הרגש שהוביל אותי אליך

כל אחד שמכיר אותי טוב יכול להגיד שבחיים לא היה חושב שהייתי כזאת כמו שאני עכשיו .
אני נחשבת בחברה לילדה טובה ,לומדת כל הזמן ולא הכי מקובלת .
אני לא אוהבת את הגוף שלי ולא שלמה עם המראה שלי, למרות שבנים לפעמים אוהבים את מה שהם רואים: ציצי ותחת
כל מערכות היחסים שלי הסתיימו בזה שזרקו אותי .
למרות שהייתי רק ב-3 מערכות יחסים לא רציניות ואני רק בת 16.
הרבה בנות בשכבה שלי שכבו ואותי זרקו כי לא הייתי עדיין מוכנה.
באותו יום קמתי בבוקר והבנתי שמשהו יקרה, משהו משמעותי בחיים שלי.
***********************************

"ניקול את קמה?" קולה של אמא שלי נשמע מהמטבח. "אמא אפשר להישאר היום בבית ולא ללכת לבית ספר ,אני לא מרגישה טוב" תמיד המשפט הזה עובד.
"כן, תשארי אבל אל תצאי מהבית פשוט תנוחי היום" ושוב פעם אמא שלי חושבת שיש לי אחד מכאבי הראש שיש לי פעם בשבוע אבל זה סתם כי לא בא לי ללכת לבית הספר.
***************************

השעה הייתה 10 בבוקר וקמתי.
רציתי להכין ארוחת בוקר ורציתי מיץ תפוזים, פתחתי את המקרר ונגמר המיץ .
התלבשתי, לקחתי כסף ויצאתי למכולת . המכולת היא כ10 דקות הליכה מהבית שלי .
נכנסתי למכולת של שי הלכתי למדף המיצים ולקחתי תפוזים, שילמתי ובדרך כשרציתי לצאת מהמכולת ניתקלתי במישהו, ניתקלתי בחזה שלו , הוא הרגיש מוצק ושרירי.
הסתכלתי למעלה וראיתי את הפנים שלו , הן נראות גבריות.
העיניים שלו בצבע דבש והשיער שלו בצבע חום.
הלחיים שלו ורודות , העיניים שלו מלאות עצב ואדומות .
"את יכולה לזוז?" זזתי והקול שלו נישמע גברי.
ממבט ראשון עליו הוא ניראה ממש טוב אבל מיסתורי .
הוא לבש חולצה ירוקה עם כובע גרב שחור ומכנס קצר שחור.
****************************

יצאתי מהמכולת אבל מעמדתי במקום והסתכלתי עליו, על אותו הבן אדם המיסתורי.
הוא לקח חפיסת סיגריות ושילם, זה גרם לי להבין שהוא כבר בן 18 כי מכרו לו סיגריות.
הוא יצא מהמכולת ועבר לידי, החלפנו מבט, חייכתי אליו אבל הוא היה עם אותו מבט , מבט מיסתורי ומפחיד.
ראיתי איך שהוא הלך לכיוון ההפוך מהבית שלי .
הייתה לי דילמה, ללכת הביתה ולהמשיך לעשות כלום או לעקוב אחריו.
אחרי שראיתי אותו מתרחק החלטתי ללכת אחריו.
רצתי לכיוון שלו, שמרתי על מרחק בינינו כדי שלא יהיה חשודשאני הולכת אחריו.
עברנו כמה רחובות והרבה בתים , הסתכלתי על השעון ועברה חצי שעה .
חצי שעה אני עוקבת אחריו אבל לא מגיעים לשום מקום.
ראיתי אותו פונה למקום חשוך, פניתי אחריו רבל לא ראיתי אותו ולא אף אחד.
המקום היה חשוך לחלוטין.
לפתע מישהו קפץ מאחורי ותפס את הידיים שלי מאחורי הגב שלי ומשך אותי לתוך הסימטה החשוכה .
הרגשתי פחד , מרוב שפחדתי לא יכולתי אפילו לצעוק לעזרה.
הוא הדליק פנס וראיתי אותו, אותו אחד שעקבתי אחריו.
"למה את עוקבת אחרי?" הקול הגברי שלו נישמע כל כך גברי וחזק.
כשהוא עצבני הוא ניראה ממש טוב ונישמע ממש טוב.
"א..אנ…אני מצטערת אני לא יודעת למה אפילו עשיתי את זה אני פשוט הרגשתי שאני חייבת ללכת אחריך " גימגמתי והרגשתי שהלב שלי רועד, כל הגוף שלי רעד והרגשתי מפוחדת .