התאהבתי בערס ? – לוטן ואלמוג, פרק 47

פרק 47 –

– כעבור שבוע –
– ״יש היום יום הולדת לחבר. את באה איתי ?״ אלמוג שאל.
היינו אצלו בחדר. הוא שכב על המיטה ואני הייתי ישבתי ליד המחשב.
״חייב ?״
בזמן האחרון יש יותר מדי מסיבות, כבר נמאס לצאת.
– ״אני חייב, את לא״ הוא אמר והמשיך להיות שקוע באייפון שלו, לא עוזב אותו לשנייה המכור.
– ״רק אם אני לא אשלוט בעצמי, לא אשמתי״ הוא אמר תוך כדי שהוא כותב עוד הודעה, ניסה לגרום לי לבוא איתו בכוח.
״עם מי אתה מדבר ?״ שאלתי.
– ״אחותי״
״יש לך אחות ?״ שאלתי מופתעת.
אף פעם הוא לא הזכיר אותה.
– ״לצערי״ הוא ענה.
״תודה על ההתייחסות״ אמרתי והסתובבתי לכיוון המחשב.
מעצבן שהוא לא מתייחס אליי בכלל. שיעזוב כבר את האייפון הוא יכול כל הזמן לדבר איתה..
ציפיתי לתשובה מנחמת קצת ממנו, אבל הדבר היחיד שקיבלתי היה שקט, שקט ארוך ארוך.
״נו אלמוג מה קורה ?״ שאלתי לבסוף.
– ״סליחה חיים שלי״ הוא אצר וכאילו קם ממצב שכיבה ושם את האייפון שלו בצד.
״תודהה לאל״ אמרתי וקמתי.
ישבתי על הברך שלו ושמתי את הידיים סביב הצוואר שלו.
הוא צחק, אני רק חייכתי.
– ״מת על החיוך הזה״ הוא צעק.
ואז היה עוד צליל של הודעה מהאייפון שלו.
״מי זה עכשיו ?״ שאלתי כשהוא כתב הודעה חזרה.
מאכזב שהוא מעדיף את האייפון על פני.
– ״עדין אחותי״ הוא ענה.
״מה העניין ?״ שאלתי.
ראיתי בעיניים שלו שעובר עליו משהו.
– ״סתם עוד חודש אמא שלי מתחתנת עם איזה אחד, ועדן מנסה לגרום לי לחזור הביתה לכל ההכנות״ הוא דיבר ממש מהר.
״עדן ?״ שאלתי, לא הבנתי מי זו.
– ״אחותי״
״אהה, נו אז מה הבעיה שתחזור הביתה ?״
– ״לא בא לי להיות עם המזדיין הזה באותו בית״
״מה הוא עשה ?״
– ״לא בא לי טוב בעין״
״ניסית להכיר אותו ?״
– ״לא וגם לא אנסה״
״אבל למה ? אתה צריך להיות יותר נחמד אלמוג, זאת אמא שלך, תתחשב בה״ אמרתי.
הוא צריך להעריך את זה שייש לו אמא בכלל! מה לא הייתי נותנת כדי לראות את אמא שלי עוד פעם אחת…. והוא ? הוא הולך ועובר בית לדודה שלו רק כי היא מתחתנת עם מישהו שעושה אותה מאושרת ? הוא יכול להקריב למענה קצת…
– ״את יודעת מה זה לראות את הדבר הכי יקר לך בעולם הולך ומשתנה ?״
״לא, אבל אני יודעת מה זה כשהבן אדם הזה לא נמצא בכלל״

– מנקודת המבט של אלמוג –
העיניים שלה נצצו. אף פעם לא ראיתי אותה ככה. ראו שהיא לא רוצה לבכות, אבל זה כניראה חזק ממנה.
זה שבר אותי לראות את האהבה שלי בוכה.
״דיי חיים שלי״ אמרתי וחיבקתי אותה חזק.
היא היחידה שדיברתי איתה על מה שקרה ומה שקורה בזמן האחרון.
– ״תאמין לי אלמוג, עדיף שהיא תשתנה מאשר שלא תהיה בכלל״ היא אמרה וניגבה את הדמעות מהעיניים שלה.
– ״תבטיח לי שלפחות תנסה״
״מבטיח לך״
איך אני יכול להבטיח לה משהו שאני לא יכול לקיים ?

– מנקודת המבט של לוטן –
הגענו למסיבה של חבר של אלמוג. הוא החזיק לי את היד ונכנסנו לבית.
הוא התחיל להגיד לכל מיני אנשים שלום, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. ללכת אחריו או סתם לחפש משהו שאני מכירה.
החלטתי לא להיות דבוקה אליו כמו החברות החופרות האלה, אמרתי לו שאני הולכת לשתות משהו, הוא הנהן והתקדמתי לעבר הבר. פתאום קלטתי מרחוק את דין, סוף סוף מישהו מוכר.
״מה קורה ?״ שאלתי כשהתקרבתי אליו, פתאום הפרצוף שלו נהיה יותר שמח מהרגיל.
– ״מה את עושה פה ?״ הוא שאל כשחיבק אותי.
״באתי עם אלמוג״
– ״אתם עדין ביחד ?״ הוא שאל מופתע.
״כן״ עניתי.
מה הוא כל כך מופתע, לא הבנתי ?
– ״יפה לו״ הוא צחק.
נשמע היה שהוא מסתיר ממני משהו.
״דין הכל טוב ?״
– ״מעולה, למה ?״ הוא שאל, כולו בעננים.
מחייך, צוחק, לא מפסיק לרגע.
״לא יודעת. נשמע שייש משהו שאתה לא אומר לי״
– ״אני ? אם כבר, תשאלי את חבר שלך״ הוא צחק והלך.
למה הוא מתכוון ?