המחלץ… פרק שלישי, המשך

בערב אני מחליטה להכין עוגת גבינה אפויה כדי להפתיע את שרון, אני צריכה לפייס אותה, ואין דרך טובה יותר מלהכין עבורה קינוח שהיא אוהבת.

אני מוציאה את המצרכים, משמיעה מוזיקה בטלוויזיה, ומתחילה בהכנה, אחרי מעט יותר משעה העוגה מוכנה, אני מוציאה אותה מהתנור, ניחוח החם של העוגה מתפזר בדירה, אני מניחה את העוגה על השיש להתקרר טיפה ובינתיים אני מחליפה בגדים, אחרי כחצי שעה אני עוטפת אותה ויוצאת מהדירה.

אחרי כמה דקות אני מגיעה לדירה של שרון אני דופקת בדלת הכניסה שלה, ושומעת את הצעדים שלה מתקדמים, היא פותחת את הדלת, היא נראית עדיין כועסת, למשך דקה ארוכה אנחנו עומדות אחת מול השנייה, אחת מאיתנו צריכה לעשות את הצעד הראשון.

אני מרימה את העוגה לפני עם שתי הידיים שלי, מנידה את הראש לצד ומחכה לתגובה שלה, שרון מעיפה מבט ונראית מהססת, "את יודעת שאני לא עומדת בפני העוגות שלך" היא אומרת בכעס, ולוקחת אותה ממני, אני מחייכת ונכנסת אליה לדירה ומוציאה מהארון במטבח שתי צלוחיות קטנות, אני מחפשת כוסות יין לשתות עם היין, ככה אנחנו, אוכלות קינוח עם אלכוהול, התחלנו עם זה בטעות בטיול במקסיקו, ומאז זה נשאר, שרון מניחה את העוגה על השיש ומסירה ממנה את הכיסוי, היא חותכת חתיכות גדולות ומניחה על הצלוחיות, "זה לא אומר שסגרנו את הנושא" היא אומרת לי ומחזיקה את הסכין בתנועה מאיימת, היא מניחה אותה ולוקחת את שתי הצלוחיות לסלון, אני לוקחת את בקבוק היין והכוסות והולכת אחריה לכיוון הסלון ושתינו מתיישבות על השטיח ליד שולחן הקפה.

"בסך הכול היית צריכה לבדוק איתי לפני שרשמת אותי" אני אומרת לה ולוקחת את כוס היין שלי, "התגובה שלך הייתה נסערת מדי בשביל מה שעשיתי" שרון ממשיכה ולא מרפה, "אולי פשוט תספרי לי מה באמת הבעיה, למה באמת כעסת" היא ממשיכה ברכות, אני מניחה את כוס היין על השולחן, מצמידה את הברכיים לחזה ולוקחת את צלוחית העוגה וחותכת חתיכה עם המזלגון, "קשה לי לחשוב על פעילות כרגע" אני עונה בכנות, "ואת חושבת שאני לא רואה את זה" היא עונה לי, "אבל דווקא עכשיו את צריכה הסחת דעת, אנחנו יוצאים מחרתיים, ואני רוצה שתצטרפי, אבל אם את מרגישה שאת לא יכולה, זה בסדר, אני מבינה", היא אומרת ולוחצת לי את היד, ואני לוחצת לה את היד בחזרה.

"תבטיחי לי שלא נריב שוב" היא אומרת, ואני מבטיחה, שרון ואני חברות טובות כבר מתחילת התואר הראשון, כבר כמה שנים טובות.

"אבל המריבה הזאת הייתה שווה בהחלט אם הכנת בשבילי את עוגת הגבינה הטעימה הזאת" היא אומרת ומרימה עם המזלגון חתיכת עוגה ומכניסה לפה וצוחקת, שתינו ממשיכות לשבת על השטיח, צופות בטלוויזיה, לוגמות מהיין וטורפות את עוגת הגבינה, עכשיו אנחנו כבר לא משתמשות בצלוחיות, אנחנו אוכלות ישירות מהתבנית.

כבר אחרי חצות, בקבוק היין כבר כמעט ריק, תבנית העוגה נראית טרופה, אני מתרוממת ובוחנת את שרון השרועה על הספה בחצי מבט, "אולי תשני כאן?" היא מנסה לשכנע אותי, "אל תדאגי, אני גרה במרחק כמה רחובות, כמה דקות ואני אהיה בבית" אני לוקחת את התיק ומתקדמת לכיוון הדלת, שרון באה אחרי, אני פותחת את הדלת, "אני אבוא איתך לטיול" אני אומרת פתאום, "מה" שרון עומדת המומה, "אני אבוא איתך לטיול, זה יועיל לי, יועיל לכולנו אם נצא קצת מהשגרה" שרון קופצת ונראית מאושרת מההחלטה שלי להצטרף אליה לטיול, היא מחבקת אותי ואומרת "אנחנו הולכות ליהנות אלכסה" אני מחייכת אליה בחזרה ויוצאת.

אני מגיעה לדירה ובודקת את הנייד, לא התקבלו שיחות או הודעות אני חושבת באכזבה, אני מטעינה אותו ומניחה אותו על השולחן במטבח, אני נכנסת לחדר שינה, פותחת את הארון ומחפשת את הקפוצ'ון האפור, אותו קפוצ'ון שהוא השאיר אצלי, אני מתפשטת בזריזות ולובשת אותו, מפזרת את השיער ונכנסת למיטה, מתכרבלת בין השמיכות והכריות ומחכה שהחלומות יציפו אותי.

למחרת בבוקר הנייד מעיר אותי, אני מחפשת אותו ונזכרת שהשארתי אותו על השולחן במטבח, אני מתרוממת ויוצאת מהחדר שינה, אני מרימה את הנייד ורואה שיחה שלא נענתה מאמא, אני מחייגת אליה בחזרה, "אלכסה, הערתי אותך?" היא שואלת, "לא" אני אומרת ומתקדמת לספה בסלון, מתכרבלת, "מה שלומך? אנחנו מתגעגעים אלייך" היא אומרת לי, איך הלימודים?" היא מתעניינת, ואנחנו מנהלות שיחה קלילה בין אמא לבת, אני רוצה לספר לה הרבה דברים, אבל אני לא רוצה שהיא תדאג לי, זה מספיק קשה שאני רחוקה מהם, אני לא רוצה שהם ידאגו לי מרחוק, אנחנו מסיימות את השיחה ואני מסתכלת על השעה, כבר 8 בבוקר ואני צריכה להתחיל להתארגן.

היום הלימודים מתחילים בצהריים, יש לי משמרת בוקר בארכיון, אני מתארגנת בזריזות ויוצאת מהדירה.
בארכיון המשמרת מתארכת מעבר למצופה, אני לא מרוכזת ולא מצליחה לסיים את המשימות שלי, אני מעיפה מבט בשעון ושרואה שהשעה 12:30 ואני כבר צריכה לצאת כדי לא לאחר לשיעור, אני אוספת את הדברים שלי ויוצאת במהרה לכיוון הרכב, אני נוסעת מהר, מהר מדי, אבל אני חוששת לאחר, המרצים כבר לא מתייחסים בסלחנות לאיחורים שלי.

אני מגיעה לאוניברסיטה כמה דקות לפני השעה 13:00, יוצאת מהרכב ומתחילה לרוץ לכיוון הכיתה, אני מגיעה כמה שניות לפני המרצה ומנסה להסדיר את הנשימה שלי ורואה את שרון כבר יושבת במקום שלה באמצע הכיתה, המקום שלידה פנוי והיא מרימה את ראשה ורואה אותי בכניסה, היא מרימה את ידה לסמן לי לשבת לידה, אני מפלסת את דרכי בין השולחנות ומתיישבת לידה ונאנחת אנחת רווחה, המרצה נכנס אחריי וסוגר את הדלת, אנחנו מתחילים בהרצאה.

הרצאה של שעתיים לשמחתי עוברת במהירות, המרצה מרתק ואני מוצאת את עצמי מסכמת כמעט כל מילה שיוצאת מפיו, ההרצאה מסתיימת ושרון ואני נשארות לשבת, השיעור הבא מתקיים כאן ואנחנו ממתינות שיתחיל.

"היי אלכס, מגניב שאת מצטרפת אלינו לטיול" רוב אומר ויוצא מהכיתה, רוב, סטודנט שלמד איתי כמה קורסים בסמסטר שעבר, וכנראה שהצטרף להרצאה היום.

"מה זה היה?" שרון מסתכלת אליי ומרימה גבה, "אני מופתעת יותר ממך" אני עונה לה, "רוב משתתף בטיול?" אני שואלת אותה והיא מושכת בכתפיים שלה, "אבל מה זה משנה" היא אומרת, "אז שיצטרף", וכשאני לא מגיבה היא בוחנת אותי, "אלכס?" "מה" אני עונה ומרימה את המבט שלי לכיוונה, "את מכירה אותו?" היא שואלת, ואני מהנהנת, "לא התכוונתי לכך שאתם לומדים בכמה קורסים, התכוונתי אם את מכירה אותו קצת יותר טוב" היא שואלת, ואני נאלצת להסית את המבט שלי, אני מרוכזת בלפטופ ומנסה לארגן את סיכום ההרצאה שהתקיימה כרגע, "ייתכן שיצאנו כמה פעמים" אני עונה לה, שרון מרימה את הגבות שלה בהפתעה, "וזה לא ממש טוב שהוא עכשיו מצטרף לטיול" היא אומרת את מה שאני חושבת בלב.