זה אני – הקדמה (קראו רציתי להוסיף)

זה אני-הקדמה פרק חדש!:)
שחיתי ושחיתי הסנפיר שלי נע קדימה אחורה קדימה ואחורה.
כל מה שחשבתי באותו רגע זה להגיע ליבשה הרחק מהממלכה שלי הממלכה שבגדתי בה כולם שונאים אותי שם אני כבר לא רצויה.
~לפני כמה שעות~
הסתכלתי במראה זהו זה הגיע יום חתונתי החתונה שמעולם לא רציתי עם הבעל שלא רציתי אני רק בת 16 וחייבו אותי להתחתן אבל חייב למען הממלכה למען אבא.
סידרתי שוב את הכתר על שיערי הבלונדי הארוך. הזנב שלי היה מקושט בעיתורים לבנים, החזייה שלי היתה לבנה מה שלא אופיני לי בדרך כלל היא ורודה .
מרחתי על פני חיוך מזוייף ושחיתי שברקע התנגנו קולות של חצוצרות והנא למולי ראיתי את שנאת חיי הבעל לעתידי שמהיום בלילה הוא יהיה בעלי החוקי הוא חייך אלי חיוך צבוע גם הוא שונא אותי הוא רוצה להתחתן איתי רק בגלל שאני הנסיכה.
נעמדנו אחד מול השני אימי בכתה מעט ואבי היה רציני כמו תמיד.
המחתן התחיל לדבר ולדבר
״האם אתה גבריאל אשטון לוקח את אנסטסיה אווליסטורן?״ שאל והלב שלי דפק במהירות הייתי בלחץ ״כן״ ענה גבריאל וחייך חיוך שנראה אמיתי אולי זה באמת אמיתי לא ידעתי אבל הייתי בטוחה שזה לא בגלל שהוא מתחתן איתי.
״האם את אנסטסיה אווליסטורן לוקח את גביראל אשטון לבעל?״ שאל החתן ואני רק שמעתי את הלב שלי דופק טיפות זיעה נטפו על עורפי,קצב הנשימה שלי התגבר ובמקום להוציא את המילה שכולם ציפו לה הלב שלי שלט לי בפה ״לא״ עניתי ומיד נאנחתי שמעתי צווחות קלות הסתכלתי סביב כל האנשים היו המומים אבא שלי היה מאוכזב וכועס. שחיתי מהר לחדרי ונעלתי את הדלת. פתחתי את המגירה הסודית שלי במנעול כולם הסתקרנו לדעת מה נמצא שם ומה שהיה שם זה בגדים של בני אנוש והשרשרת הבת הים שלי רק לנסיכות בנות הים יש אותם זה מאפשר להם להפוך לבת אדם יש בפנים את הפנינה שלי ,לקחתי את כולם בידי ויצאתי מיציאה האחורית של הארמון הממלכתי ושחיתי ליבשה.