חורף

הריח הזה. הריח של הגשם.
הריח של הדשא שטיפות קטנות מטיילות עליו. משאירות בו שובל של רעננות.
וחשוך.
ולשנינו קצת קר אבל גם מאוד נעים.
והעולם המפחיד והעצוב הזה נשטף, מתנקה.
אנחנו עוצרים בתחנת האוטובוס, מוגנים מתחת לגגון הקטן, מסביב הגשם רק מתגבר.
ואנחנו צוחקים כי נעים כל כך ונחמד כל כך להיות ביחד בגשם.
ובבוקר כל הירוק יתכהה וכל האפור יתנקה, וכל הצבעים יתייפו.
ואני אקום במיטתי החמה ואפקח עיניים ואחייך לעצמי.
ורק אני אדע איך חזרתי בלילה מאוחר,
איך עמדנו מתחת לבניין.
איך רעדתי מקור ואצבעותי נצבעו בסגול.
ורק אני אראה את הרחוב הרטוב ואזכר…
ואחייך.