חיזור וארוטיקה מאז ועד היום

הכל התחיל כשהיינו צעירים. רווקות ורווקים סקרנים וצמאי ידע. אהבנו ללמוד אך שמנו את חיי החברה במקום הראשון. היכרנו באוניברסיטה, בקורס הפופולרי 'חיזור וארוטיקה מאז ועד היום', ואחרי מספר הרצאות הפכנו לחבורה של ממש. ארבע בנות ושלושה בנים. תמיד, אחרי ההרצאה שרר בינינו מן מתח מיני מהול במבוכה כזאת, שניסינו להסתיר. טליה, דפנה, לידיה ואני והבנים איתן, ערן וג'וני.
בסיום ההרצאה עדיין עמדנו בחוץ והתווכחנו בלהט על הסרטון שראינו. מסתבר שבתרבות עתיקה בכפר נידח באפריקה שבו חברה פוליגמית, היה נהוג שהאישה היא זאת שמחזרת אחר הגבר, והיא בוחרת את בחיר ליבה לפי אמות המידה הנהוגות בשבט. גבר חזק נחשב לנחשק ביותר אך גם צייד מיומן או רקדן על גחלים הוא בן זוג ראוי. היא הייתה מכינה לו מתנות קטנות ויושבת על סף דלתו יום יום עד שייענה לחיזוריה. כך יצא שחלק מהנשים שבות יום יום ומחכות, אך חיזוריהן לא נענים והן נשארות לבד. לעומת זאת הגברים מאושרים בחייהם, כשכל תפקידם הוא לצוד מזון למשפחתם ולספק את כל נשותיהם.
הבנים בחבורה הסכימו פה אחד שהם מעדיפים את השוביניזם של היום אך נראה לי שאיתן קצת מהסס. מהיכרותי אתו אני יודעת שהוא היה נכנע בשמחה לבחורה אקזוטית הנופלת לרגליו.
"המנהג הזה דווקא מוצא חן בעיני. אני הייתי יושבת ליד הדלת ומחכה" לידיה הצהירה. ג'וני הסתכל עליה בלגלוג, אבל היא התעלמה ממנו בהתרסה.
"ומה אתך?" הוא פנה אלי, "את היית מחכה ליד הדלת כמו כלב?" הוא הביט בי בציפיה.
"אני מעדיפה להיות מחוזרת" עניתי והישרתי את מבטי אל תוך עיניו.
"אז תצאי איתי היום?"
"דייט אמיתי עם פרחים והכל? תאסוף אותי בשמונה". פניו של ג'וני הוארו בחיוכו המקסים, שגילה שתי גומות סקסיות בלחייו עטורות הזיפים. שיערו השחור נופל על מצחו בקווצות קצרות, כמו מזמין אותי לחוש אותן באצבעותי. עוד באותו הערב ג'וני הדגים לי כמה מטכניקות החיזור שלמדנו בקורס ואף הוסיף טכניקות ארוטיות משלו. הפכנו לזוג, וכך גם טליה וערן. איתן נראה כאילו הוא מתלבט בין דפנה ללידיה, אף כי שתיהן כלל לא נראו כמתאימות לו. הוא לא היה סקסי כמו ג'וני, רחוק מזה. גבהו בינוני ושיערו מקורזל כמו ליפה משומשת. פניו צרות ושחומות ועיניו קצת בולטות. אפשר לומר שלא צפוי שהרבה בנות ימתינו לו על סף הדלת, אף כי הוא חברותי ונבון. הוא הטיפוס הנגרר, לא ממהר לקחת יוזמה, נותן לחיים להוביל אותו. הוא ידע, שדפנה, האמהית, המוכנה להעניק מעצמה לכל אחד ללא תנאי, תיתן לו עוגן ושלווה, ולידיה לעומתה, מהווה אתגר מפרך. לבסוף, דפנה, שהכירה היטב את חולשותיו של איתן, לקחה את היוזמה והציעה לו נישואין. הם היו הזוג המוזר במראה, היא רחבה וגבוהה ממנו בראש, והוא נראה כאילו הוא הבן הבוגר שלה. גם ליד לידיה הוא נראה תפל. אפשר לכנות אותה במילה אחת – פצצה, או כמו שג'וני נוהג לומר – שתי פצצות. לידיה מקפידה לטפח את עצמה. פניה נאות ושיערה זוכה לטיפוח שבועי במספרה. רגליה חטובות ונעלי העקב מחמיאות לקרסוליה. היא נמוכה וגופה חטוב, אך הדבר הבולט ביותר אצלה הוא החזה. לא אגזים אם אומר שהטבע חנן אותה בזוג שדיים ענקיים ודשנים המציצים בנדיבות מתוך המחשוף. כשלידיה נכנסת לחדר, כל העיניים מופנות אליה, גברים ונשים כאחד, ושוב כמו שג'וני אומר – החזה הולך לפניה. לפעמים אני מוצאת את עצמי לוטשת עיניים, מדמיינת מה ההרגשה לגדל חזה שכזה, גם ג'וני לוטש בה עיניים. אני יודעת שבהתחלה הוא נמשך אל לידיה אבל משהו בה גרם לו לאבד ענין. לא שאלתי אותו מה הפגם שמצא בה, הוא לא אוהב שאלות שכאלה, ואני יודעת שהוא איתי כי זה מה שהוא רוצה. לידיה נראית אדישה לכל תשומת הלב שמופנית אליה. מדי פעם היא יוצאת לדייט שאין לו המשך, והיא מעדיפה להתרכז בקריירה שלה. עוד בשנת הלימודים האחרונה היא התחילה לעבוד במשרה חלקית וזכתה לשבחים רבים על כשרונה ומסירותה לעבודה. אין לה כמעט חיי חברה מחוץ לחבורה, ובתוך החבורה היא קשורה ביותר אל דפנה. דפנה האמהית, היא הדבק המלכד אותנו, או כמו שג'וני מכנה אותה – ממה תרזה. עם סיום הלימודים נמשך הקשר החזק בינינו, גם לאחר שהתחתנו והקמנו משפחות.
נפגשנו באופן קבוע בביתם המרווח של איתן ודפנה, והיא כהרגלה, דאגה לאירוח ביד נדיבה. לידיה הגיעה תמיד לבדה, ללא בן זוג. עדיין השקיעה בקריירה וחגגה הצלחה אחר הצלחה, עדיין מטופחת, מתאימה בגד לצבע שיער וציפורניים. היא קנתה דירה קטנה סמוך לביתם של דפנה ואיתן מעמל כפיה. לא ממש הופתענו, כשיום אחד היא הודיעה לנו שהיא בהריון מהפרייה מתורם אנונימי. היא הייתה עצמאית כל כך, שהתאים לה לעבור את חוויית ההורות לבדה. היא סמכה על עצמה בלבד, ואף לא בקשה תמיכה ממשפחתה. שמחתי עבורה שיש לה חברה טובה כמו דפנה שמלווה אותה בתהליך ההפריה. נשענתי בנינוחות על ג'וני שעמד מאחורי, סופגת את החום מגופו המוכר והוא נישק את צווארי וחיבק את מתני ולחש באוזני 'גם אני תורם זרע. לך. הלילה'. תשעה חודשים לאחר מכן נולדה לנו עוד בת.
לידיה ילדה בן חמוד שדמה לה בכל. היא הייתה כבת בית אצל איתן ודפנה. דפנה לא חסכה כל מאמץ כדי לעזור ולתמוך בה, כאילו אימצה את לידיה לבת. היא אף הציעה לה לגור אצלם בחודשים הראשונים התובעניים שלאחר הלידה, אך כצפוי לידיה סירבה, היא העדיפה להתמודד עם הקושי ולשמור על עצמאותה. שנתיים לאחר מכן לידיה נכנסה שוב להריון, ולא שאלנו אם היה זה מאותו תורם הזרע. הדמיון של הבת הקטנה שילדה לבנה הבכור לא הותיר בליבנו כל ספק. בדיעבד, יכולנו לנחש שלא הכל וורוד, שהאידיליה בחבורתנו קצת מזייפת. אבל לא היה לנו צורך לחשוד. אהבנו את הפגישות המשפחתיות האלה, את ארוחות השחיתות שהיינו מכינות, את הילדים שגדלו ונהיו לחבורה בעצמם, את הוויכוחים הסתמיים שניהלנו בלהט סביב השולחן. כולנו התבגרנו קצת, פה ושם השיער האפיר. בעיני ג'וני עדיין סקסי בטירוף, מאפיל על כל הגברים שבחבורה. דפנה ואיתן, הזוג המוזר, מתאימים זה לזה כמו כפפה ליד. דפנה מארגנת כל דבר ודואגת, ואיתן מבצע את כל בקשותיה. טליה וערן קצת אדישים זה לזה, ללא סיבה נראית לעין, אפשר לתלות זאת בהמולה החברותית שסביב. שם, בתוך החבורה הזאת כולם נראים שייכים.
יום אחד דפנה התקשרה ובקשה שלא נבוא יותר. ככה, בלי התראה מראש, ובלי הסברים, אבל חרושת השמועות מיהרה להגיע.
נפגשתי עם טליה בבית קפה קטן. התפלאתי שהיא נראתה כל כך רעננה, מחודשת, כשאני חשתי מן דכדוך. עוד לפני שהגישו לנו את הקפה, טליה לא התאפקה וזרקה,
"הביץ'!"
ידעתי בדיוק למי היא התכוונה.
"לחשוב שדפנה לא חשדה בדבר כל הזמן, שהיא הכניסה אותה אל ביתה. איזה בגידה!" הנהנתי בעצב. אני חשה שהיא בגדה גם בי. בכולנו.
"את יודעת עוד פרטים?" שאלתי.
"כן. איתן דיבר עם ערן וסיפר לו הכל. מסתבר שלידיה ואיתן ניהלו רומן כבר שנים מתחת לאפה של דפנה, בזמן שהיא טמנה כל הזמן את הראש בחול ושיחקה אותה חברה של כולם"
"מה את רומזת? לא הייתה תרומת זרע?" טליה הנהנה, "חשבתי שדפנה הלכה אתה ועזרה לה לבחור את התורם" טליה הנידה בראשה.
"כולנו חשבנו ככה. גם אני בהלם" טליה אמרה.
"ומה עכשיו?"
"דפנה זרקה את איתן מהבית. הוא סיפר את הכל לערן. הכל התפוצץ כשלידיה, הכלבה הזאת, רמזה לדפנה שאיתן מבקר אותה בביתה. דפנה התעמתה איתו והוא ניסה להכחיש, אבל את מכירה אותם, כן? היא לחצה עליו והוא הודה בהכל. הוא חשב שעכשיו יוכל להיות עם לידיה בגלוי ולגור אצלה, אבל את מכירה גם אותה, כן? היא מיד ניתקה כל קשר אתו והגישה נגדו תביעת מזונות עבור הילדים. הכלבה הזאת!" טליה עצרה לרגע ושתתה לגימה מהקפה.
"והכי טוב? תוך חודש דפנה השילה מעליה יותר מעשרה קילו, וכל הקילוגרמים האלה נוספו לגופה של לידיה!" טליה סיימה כמו בתרועת ניצחון. מבחינתה הצדק נעשה.
"ומה עם ערן? הכל בסדר?" שאלתי
"ערן עזב את הבית" ענתה טליה, אך בפניה לא ניכר כל עצב. הנחתי את ידי על ידה באהדה,
"אל תדאגי, זו רק תקופה כזאת, על כולנו עברה מן טלטלה, הוא יחזור"
"אני לא רוצה שהוא יחזור." טליה אמרה בנחישות, "תמיד היינו ביחד אבל כחלק מהחבורה, ועכשיו, אני מרגישה שהוא סתם אחד שהיה שם. אני כמעט לא יודעת מי הוא. כאילו לא הכרתי אותו בכלל"
הנהנתי. "יש משהו במה שאת אומרת, אבל בכל אופן הוא בעלך, הוא אוהב את הילדים"
"אני שלמה עם הפרידה, וגם ערן. יכול להיות שגם בלי הטלטלה הזו היינו מגיעים למסקנה שאנחנו צריכים להיפרד" והיא לקחה לגימה נוספת.
"ומה ג'וני אומר?" היא שאלה.
חייכתי אליה, "הוא אמר – הפצצה התפוצצה!" ושתינו התפרצנו בצחוק משחרר.

ג'וני ואני יצאנו מחוזקים מפירוק החבורה. זמן קצר היינו בהלם, כאילו איבדנו בן משפחה אהוב, כאילו גם האמון שבינינו נפגם, אבל היה זה רק בלבול זמני. עכשיו פנינו לחופשה רומנטית בפריז.
"אתה זוכר את הקורס שבו נפגשנו?"
"איך אפשר לשכוח? חיזור וארוטיקה. עוד מעט, כשנגיע למלון, אדגים לך מה אני זוכר." ושפתינו נצמדו בנשיקה.