חייו של כוכב לנצח – פרק 79| האם הסוד הגדול ביותר יתגלה?!
~~~~~~~עדיין מנקודת המבט של נלה~~~~~~
הנחתי את ראשי על חזהו של ג'סטין "יש לו פעימות" אמרתי "יש עוד סיכוי!".
אם מישהו ינשים את ג'סטין, יש לו סיכוי לשוב, אם זה יהיה ג'ק, יהיו שמועות לא נעימות על ג'ס, אז החלטתי שאני אעשה זאת.
ידעתי שהפאפארצי לא יעברו על זה בשתיקה, ידעתי שזה יהיה הסוף של הסוד שלנו, ידעתי שאני אקום בבוקר אל אייומים… אבל שום דבר לא שווה את המוות של ג'סטין.
"בבקשה ג'סטין תתעורר!" אמרתי בעודי לוקחת נשימה עמוקה ואז נושפת אל פיו של ג'סטין.
שפתי נגעו בשפתיו, זה הזכיר לי את כל הזמנים שלנו יחד.
ג'סטין עדיין לא קם.
"ג'סטין! בבקשה תתעורר!" אמרתי כשדמעות זולגות מעיניי, ליבי פועם בחוזקה והנשמה מנסה להרגיע את המוח שחושב רק על ההגיון האכזרי.
"תנסי שוב ואף פעם אל תגידי אף פעם!" אמר ג'ק.
ליטפתי את ראשו של ג'ס, וניסתי להנשים אותו שוב.
"תרימו את רגליו למעלה! קדימה!" קראתי אל השאר.
ג'סמין ומירנדה לחצו על בטנו של ג'סטין, ג'ק ומקס הרימו את רגליו של ג'סטין למעלה בזמן שאני מנסה להנשים אותו – שוב.
כולנו עבדנו יחד, בעבודת צוות.
אז ג'סטין פקח את עיניו האדומות (כנראה שהוא פקח אותן במים) כשהוא משתעל.
"ג'סטין!!! ג'סטין!!!" קראתי לעברו מחבקת אותו.
ג'סטין התכופף ופלט מעט מים, לאחר מכן אמר: "אני?… אני חיי?… או שזה העולם הבא?!".
"אתה חיי ג'סטין! אתה חיי!" אמרתי כשדמעות של אושר זולגות ללא הרף מעיניי.
"נלה! את הצלת את החיים שלי!" אמר ג'סטין בשמחה ולאחר מסתכל על כל שאר חבריו שעזרו.
"אך!… אווץ'… זה… זה כואב…" לפתע מלמל ג'סטין כשהוא נראה סובל.
"מה קרה?!" שאלתי אותו מודאגת.
"אני כמעט טבעתי כי עשיתי איזה תנועה לא נכונה והרגל… היא הורגת אותי…" אמר ג'סטין.
"אולי נתפס לך השריר?" שאלתי אותו.
"נראה לי… לא יכולתי להזיז את הרגל ובגלל זה גם לא יכולתי לעלות למעלה… אני לא זוכר הרבה, אבל אבדתי את ההכרה לזמן מה…" אמר ג'סטין.
"קדימה חבר'ה! בואו נעזור לג'ס שלנו לקום" אמרתי להם והם החלו תופסים בידיו.
הצלחו להעמיד את ג'סטין, אך אז הוא סובב את ראשו בפתאומיות לאחור.
~~~~~~~מנקודת המבט של ג'סטין~~~~~~~
ראיתי שם המון צלמי פאפארצי.
"אהה…" מלמלה נלה.
"הם צלמו הכל, נכון?" שאלתי את נלה.
"כן…" מלמלה נלה בעצב.
"זה בסדר, אילו הייתי במקומך, הייתי עושה את אותו הדבר! אתם החברים הכי טובים שיכולים להיות לנער בגילי, זאת אומרת, אולי אין לי את הקול הכי גברי, ואולי כבר קיבלתי כל מה שאמא חושבת שאני רוצה, אבל הדבר הכי חשוב לי הוא האנשים שאני נמצא בחברתם.
אם הפאפארצי כל כך רוצים את התמונות המזורגגות האלה, לא נעצור בעדם, הסוד החזיק מעמד דיי זמן, הגיע הרגע שבו העולם ידע על אהבת האמת שלנו…" אמרתי וחייכתי לעברה.
אז היה שם חיבוק קבוצתי, אבל קצר, כיוון שאני לא יכולתי לעמוד על רגל אחת בתנוחה לא נוחה שכזאת להרבה זמן בלי תמיכה.
תגובות (0)