חיים על הקצה- פרק 30

LOVE:) 17/10/2015 1247 צפיות 3 תגובות

פרק 30- נחיתה
•אריאל•
"הדרך הטובה ביותר לחסל אויב היא להפוך אותו לחבר." היום הגדול סופסוף הגיע. שאול בן הרוש נוחת בארץ לאחר שהות ממושכת באיטליה. אבא הציג בפנינו את מהלך המשימה.
״רגע… יש משהו שאני לא מבין.״ ינון התפרץ לדבריו של אבא. אבא שתק והביט בינון ברוגז, אך מהר מאוד מבטו התרכך ואבא העביר את רשות הדיבור לינון. ״אתה אמרת שבשביל לחסל את האויב אנחנו צריכים להיות חברים שלו, איך זה מסתדר ביחד?״ שאל בפליאה. חיוך קטן התפרס על פניו של אבא בעקבות שאלתו של ינון.
בזמן הדיאלוג אשר התרחש בין ינון לבין אבא הרשיתי לעצמי להסיט את מבטי לכיוונה של אביה אשר ישבה מולי. באמצעות עיניי בחנתי את פניה ואת תנודותיה. ניכר היה לראות את הלחץ הרב אשר הופיע על פניה. היא נשכה את שפתה התחתונה ומידי פעם זזה באי נוחות במקומה. אך למרות הכל היא היה דרוכה ומרוכזת כל כך בדבריו של אבא.
״אז כפי שהסברתי, בשביל להשלים את המשימה שלנו על הצד הטוב ביותר, עלינו לבצע אותה בדרך הטובה ביותר בלי להשאיר אחרינו עקבות וחשדנות.״ אבא סיכם את דבריו. ״אז עכשיו נעבור לאופן המשימה.״ הכריז. ״אריאל?״ לפתע הוא פנה אליי. ״רוצה לעזור לי עם ההסברים?״ שאל.
המבטים של כל הנוכחים בחדר הוסטו אליי. ״אממ… כן, למה לא?״ שידלתי חיוך.
תמיד חלמתי לעשות את זה. להשליט משימה כזו בעצמי.
״טוב…״ נעמדתי במקומי ורכזתי את מבטם של הנוכחים אליי. ״היום- יום ראשון, עשרים ושתיים בדצמבר שנת אלפיים וחמש עשרה, נוחת הערב, בחצות בנתב״ג מטוסו הפרטי של שאול בן הרוש.״ הצגתי בפניהם את הנתוני המשימה עד כה. ״לפי מעקב שערכנו לפני מספר שבועות, גילינו ששאול יתגורר בדירת המסתור שלו בתל אביב.״ סיפרתי. ״בתחילה אנו נערוך מארב מרגע הנחיתה שלו בשדה תעופה בן גוריון בנתב״ג, ועד להגעתו לדירת המסתור שלו.״ הסברתי. ״המארב יתבצע בזמן הממוצע של שלושה ימים.״
״שאת המארב נבצע ינון, אביה ואני.״ הצבעתי על אביה וינון. אביה בתגובה חייכה אליי חיוך קטן והנהנה בראשה מאשרת את דבריי. ינון לעומתה רק הנהנו בראשו והרים את אגודלו.
״זהו שבקשר לזה…״ אבא התערב בפתאומיות. ״אני חשבתי על זה, ובקשר למארב…״
״מה בקשר למארב?״ שאלתי.
״אני לא חושב שצריך כל כך הרבה אנשים למארב הזה, שניים יספיקו.״ אמר אבא.
״רגע… אז עם מי מהם אני יוצא למארב?״ שאלתי.
״זהו ש… אני החלטתי שאתה לא יוצא למארב.״ אמר אבא בזהירות. ״אני חושב שהכי טוב שינון ואביה יעשו את המארב יחד.״ אמר.
הדברים של אבא נפלו עליי כמו פצצה ממש.
שפשפתי את פניי ולחצתי עם כפות ידיי על עיניי. ״זה… זה לא מה שסיכמנו.״ אמרתי באיפוק. מנסה להשתלט על הזעם אשר מאיים להשתלט עליי ברגעים אלו ממש.
״זה מה שהכי נכון לכולנו כרגע.״ השיב אבא באדישות. לי רק נותר לבלוע את רוקי בעצבים. להנהן בראשי כמו איזה טמבל ולחכות להוראות כמו ילד טוב.
״אה! יש עוד דבר אחד חשוב לא פחות.״ אמר אבא. ״במידה ומשהו משתבש בדרך, מישהו צריך לשמור על אביה.״
״לא… זה בסדר זוהר, אני יודעת להגן על עצמי, אני כבר…״
״זה לא נתון לויכוח, אביה!״ אבא קטע את דבריה. ״את באחריותי! עליי לספק לך את ההגנה הטובה ביותר.״
עליי לספק לך את ההגנה הטובה ביותר… כן בטח. גלגלתי את עיניי בזלזול ובשעמום.
שילבתי את ידיי על חזהי וצפיתי בכולם הורסים את מה שאני תכננתי במשך חודשים. את התוכנית המושלמת שלי!
״ובשביל שאני אהיה בטוח שיש לך את ההגנה הטובה ביותר, אני נותן לך את המגן הטוב ביותר- אריאל!״ לפתע הוא הצביע עליי.
״היום, מיד אחרי התדרוך אתם הולכים להתאמן במטווחים.״ קבע.
״מה שתגיד.״ הנהנתי בראשי להסכמה.
״ינון ואביה, בשמונה אפס אפס אתם שוב כאן אצלי, לתדרוך נוסף לפני מארב, כל השאר… תמשיכו לאסוף כמה שיותר מידע על שאול. משוחררים.״ הודיע. מיד כולם מיהרו לעזוב את חדרו.

״אז מה, אתה מבואס?״ שאלה אביה בזמן שהיינו בדרך אל בית המטווחים.
״אני שונא את זה שפתאום ברגע אחד הוא מתהפך ומשנה את הכל.״ אמרתי בכנות. ״לפעמים פשוט נדמה לי שהוא לא סומך עליי.״
״די, אתה יודע שזה לא נכון!״
״אני לא אתפלא אם כשיגיע הרגע, הוא יוריש את העסק לינון.״ פרצתי בצחוק מזויף. ״שלא תביני אותי לא נכון, ינון הוא החבר הכי טוב שלי. ממש כמו אח, אבל לפעמים זה נראה כאילו אבא שלי אוהב אותו יותר ממה שהוא אוהב אותי.״ הסברתי. ״אני לא מאשים את ינון, אני גם לגמרי לא כועס עליו, אבל…״
״אני בטוחה שזה לא נכון, אלא רק… רק הדאגה שלו אליך.״ אמרה בעידוד.
״אז זה ממש מעצבן.״ רטנתי ורקעתי ברגליי ברוגז.
אביה צחקקה את צחוקה המתוק. ״תתנחם בזה שלפחות יש לך אבא שדואג לך, יש כאלה שלא זכו לזה.״ את הבעת השמחה על פנייה החליף העצב. היא השפילה מבט אל הקרקע ושתקה.
בלעתי את רוקי. הנחתי את ידי על ידה. ״אני… אני באמת לא שאלתי אותך איך את עם כל זה, אם את בסדר.״
״אני בסדר גמור!״ הניפה בידה בביטול. ״אין דבר שהייתי רוצה יותר מאשר שהפסיכופט הזה יקבל את מה שמגיע לו.״
מפעם לפעם אני לומד עוד ועוד על אביה, אם זה על האומץ והתושייה שיש בה, או בכלל על החוזק והאמביציה שלה והנחישות הזאת להשיג את מה שהיא רוצה.
הנהנתי בראשי וחייכתי לעברה חיוך קטן. ״אז מתי אמרת שאנחנו מגיעים?״ שאלה בסקרנות.
״אם היית נותנת לי להשחיל מילה קודם אז הייתי אומר לך שכבר הגענו.״ צחקקתי.
״טוב… אז מה קורה עכשיו?״ שאלה מבולבלת. ״מתי מתחילים?״ שאלה בתרגשות.
״ממש עכשיו.״ השבתי בחיוך.


תגובות (3)

אהובה שלי הבטחתי וקיימתי אני מגיבה בין שיעורי הבית ללמודים למבחנים. אז למרות שבכל תגובה אני כותבת שהפרק מושלם וזה הפעם אני אגוון ואגיב שהפרק מ ד ה י ם ! כלכך שמחה שהם הגיעו כבר לקטעים של המתח (לא שלא היה כן?) ושסוף סוף יקרה מה שיקרה. מחכה לפרקים הבאים כלכך! אני רציני מאוהבת בסיפור הזה וגם בך!
תמשיכי מהר כמה שאת יכולה!
אוהבת מלא מלא מלא!

17/10/2015 12:57

    וכמובן שהדירוג הוא 5/5 חחחח
    ואיזה כיף זה להיות תגבה ראשונה שוב. חחחחחחח

    17/10/2015 12:58

    יפה שלי כמה אני אוהבת אותךךך!!!
    באמת שאין עלייך תודה על כל הפרגון. זה ממש לא מובן מאליו ואני מאוד מעריכה את זה. זה ממש כיף לשמוע דברים טובים זה נותן לי כוח ענק להמשיך לכתוב.
    אוהבת מלא מלא❤️

    17/10/2015 13:20
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך